כתב סופר אבן העזר קי

ודל מהכא דברי העדים במה שאומרי' בתחלת נתינ' טבעת רייפל אם תחב על אצבע' או נתן לידה, עיקר עדות בגוף הקדושין כשהי' הטבעת על אצבעה דנטלו בידו ואמר ה"א מקודשת ואין כאן הכחשה כלל בגוף מעשה קדושין, הגם שצריך לעדותם שבא הטבעת מידו לידה מ"מ בעיקר הקדושין ליכא הכחשה, ועוד לפי לשון הג"ע שאמר העד הראשון: קורץ דער רייפרינג וואורדע אויף דעם פינגער וכו' אנגעטהאן, יש לפרש שראה אותו על ידה ולא ברור לו שהוא נתן על ידה דלשון וואורדע יש לפרש ע"י אחר או הוא דהול"ל ער האט איהר, וכל שיש לפרש באופן דליכא הכחשה מפרשי' כמבואר, וכ"ש כאן דאין להקל כלל מכח הכחשה ובלא"ה אם הי' הכחשה גמורה באופן זה כבנדון שלנו אין ברור דיש בו כדי למפסל העדי' כמ"ש, וגם דינו של מהרי"ט ואלשיך אין ברור כ"כ ותורה חדשה מאתם יצא בדין זה וחזי מאן גברא רבה גוברן ורבן של ישראל אבא מאוה"ג זצ"ל לא רצה לסמוך ע"ז אנן מה נענה בתרי', אנן כחלא לגבי' לחומרא כ"ש לקולא הנלפע"ד כתבתי בעזרת הנותן ליעף כח כי עצמו טרדותי, ה' יפלס אורחותי, ויראנו נפלאות מתורתו, הכ"ד אוה"נ דש"ת חפץ בהרמת קרנו: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: העתק שאלה

שלום וכ"ט לאדוני מ"ו הרב הגאון האמתי המפורסים בכל ק"א נר ישראל עמוד העול' בנש"ק קדוש יאמר לו ראש מדינה ואבדק"ק פ"ב יע"א כקש"ת מו"ה אשב"ס ני' ה' יחי' ויאריך ימיו ושנותיו לטוב ישראל

אהובי אדוני מורי ורבי גאון ישראל נ"י

בזה מצאתי יד לבוא אל המבוקש לשמוע מאדונינו מו' ה הגאון נ"י אם שב כחו ובריאותו אליו כאשר אני וכל ב"י הנאמנים לאלקינו ולתורת ה' חפצים לשמוע, כי בדברי תורה באתי מול אדוני מורי ורבי נ"י, ואקוה שימחול לי אם באתי להטריחו כי אבי בתורה אל יחר לבנו תלמידו ויען מאמר לי: נדרשתי לשואלים ממני מענה

אדוני מורי ורבי עובדא הוי באתראי, באחד שנשא בשנת תר"כ בתולה יתומה ושניהם נתרצו על הדבר שדברו רעי הכלה שילכו יחדיו מיד אחרי הנשואין לאמעריקא, וכן הי', ולכן לא נתקבלו הרשאה לנשואין מהממשלה כפי החק שהי' בימים ההם, וגם אינם נקראי' בבהכ"נ אויפגעבאט' מפני שמהרו ללכת לדרכם, וביום החתונה נתיחדו לחדר א' ולא הי' שם רק החתן והכלה וחזן א' אשר ימצא להם לבעל מ"ק עם אחי האם של הכלה אשר הי' מומר ושם היה החופה בלי עוד עדים אחרים, ולמחרת אחר יום החתונה הלכו שניהם יחדיו לדרכם, וכאשר באו לעיר האמבורג הראה האיש אשר כבר קיבל את הכסף ג' אלפים מידי דוד הכלה, כאלו הי' חפץ רק בכסף ולא באשתו ורצה להרחיק ממנה, אך אשתו, ואיש א' ממשפחת האשה אשר ליוה אותם עד עיר האמבורג הכירו מיד מחשבתו הרעה של האיש, וקדמו פניו למען לא יוכל להרחיק מהם וקבל עליו האיש ללכת להאניה אשר תוליכם אל מחוז חפצם, וכן היה, אולם כאשר באו לעיר נייאיארק אמר האיש לאשתו בפונדק אחד אשר ישבו שמה: שבי פה עד אשוב אליך, כי אמר שרצה לילך לאחד ממכיריו להתיעץ עמו על המעשה אשר יעשה וחי בהם, ומיד יבוא עם האיש הזה אליה, אבל האשה החילה עד בוש ובעלה לא בא ואז ידעה כי בגד בה, והיא נשארה גלמודה מבלי כל באין מעוז ומחסה, כי גם צרור הכסף לקח הבוגד בידו ולא שב עוד

ואחר ימים ימי עני' בארץ נכרי' כאשר צעקה האשה באו אליה אנשים שריחמו עלי' ודברו על לבה והבטיחוה להיות לה לעזר ומשען, וכן עשו, הגידו ויספרו את מעשה הרע הזה לפני יושבי על המשפט בעיר נייאיארק ואחר דרישה וחקירה ע"י הפאליצייא נמצא הבוגד, אבל בלא כסף, ויענש שם באסורים וגם כתבו ונתנו לה שטר גרושין כאשר בקשה זאת האשה, אבל היא לא ידעה כי עלי' לבוא אל המשפט אל ב"ד של ישראל למען ינתן לה גט כשר כדת משה וישראל ובלי גט רק בשטר פטורין משופטי הממשלה היא שבה אל ארץ מולדתה אחרי אשר שלחו לה אנשים ממשפחתה הוצאות על הדרך, וזה י"א שנים היתה בצער עיגון, ואתה נשא איש אחד עיניו עליה וחפץ לקחתה לו לאשה, ואלי פנו ובאו האנשים למען אהיה להם לבעל מ"ק, אבל מאחר שאין להאשה העזובה הזאת בידה גט כשר מב"ד של ישראל עלינו לדרוש ולחקור אם תוכל האשה הזאת ע"פ דין תורה להנשא לאיש אחר, ולמען לא תשאר האשה הזאת גלמודה כל ימי' וכאלמנה חי' חזרתי על כל צדי היתר אם הקדושין מהבוגד היו קדושין גמורים או לא שלא הי' אלא ע"א כשר הוא החזן המסדר קדושין, והשני אח מאם הכלה והוא מומר באותה שעה ולא שב ומת בהמרותו, ע"כ לשון השאלה שיש בה צורך לתשובה: תשובה לט

ויזרע יצחק מאה שערים, קרן התורה להרים, ויזכה לראות רגלי מבשר בראשי ההרים, תלמידי הרב הוותיק המופלג מורג חרוץ בעל פיפיות המאיר בתורתו לעדתו כש"ת מו"ה יצחק שידלאפצע נ"י רב בק"ק טאכוי במדינת בעהמען יע"א

מכתבו מע"י אצבעותיו הגיע לידי בשבוע זו בעידנא דטרידנא טובא מכל צד לא יאומן כי יסופר מלבד טרדותי הלמודים כי רבים באים לדפוק על שערי תשובה עד שלא יגעתי ולא מצאתי זמן ללמוד הלו"ת של תחלת הזמן כידוע למע"כ יחי' מאז, כן הוא עתה, בכ"ז דחקתי עצמי לשום עין כפי האפשר בין הפרקים להיותו דוחק עלי השעה, וחושש אני טובא כי יעשו מעשה אשר לא יעשה שלא כהלכה, והי' דעתי להאריך בכל פרט ופרט, אבל סוף מעשה לא כמחשבה תחלה כי הפסקוני עניני' שוני' ועד אחר ש"ק לא בעינא לעכב ולכן אקצר בפרטי' ואאריך קצת במה שצריך בו יותר לענינינו, וה' דעת ותבונה יחננו, יעמוד לימיני ויושיעני

והנה מ"כ נ"י האריך בסיפור העובדא היכי היא מתחלתו עד עתה וכבד עלי הדבר להעתיקה כולה לכן השמטתי' כולה ויסובבו דברינו על פתשגן כתב הדת אשר שלח לנו ואת אשר העלתה מצודתי ובתוך דברינו ימצא תשובה לדבריו אשר הטיב לראות האמור בטוש"ע וקצת אחרונים, והראה קצת פנים

והנה לכל היותר לא הי' רק ע"א כשר חזן המסדר קדושין, והשני הוא פסול משום שהוא אח אם הכלה וגם היה הוא מומר בשעת קדושין ומת בהמרתו, וכ' בתשוב' מהרמ"פ, סימן ל"ז דאין חוששי' שמא הרהר בתשובה באותה שעה, דא"כ לעולם ניחוש שמא הרהר ואיך תמצא מקום להך דינא דפסול לעדות מה"ת פסול לקדושין ואין בקדושין שנתקדשה לפניו ממש, שמא הרהר בתשו', ש"מ דל"ח להכי אלא במקום שיש הוכחה קצת כמו הא דתני' קדשה ע"מ שהוא צדיק ונמצא רשע חיישינן שמא הרהר בתשובה, כיון שהוא רוצה בקדושין והתנה ע"מ שהוא צדיק אמרי' יודע בנפשו שהרהר בתשובה ומ"ש במהרי"ק ומרדכי מרש"י שם היו אנוסי' וחזרו בתשובה אח"כ אמרי' אוגלאי מלתא למפרע ועיי' הג"ה רמ"א ססי' מ"ב דמביא דמהרי"מ חולק ע"ז באנוסים ורשעים דחיישינן שמא הרהרו, והיינו דפליגו בתרתי דמהר"מ ס"ל דל"ח שמא הרהרו בתשובה רק באנוסים ושחזרו אח"כ דאמרי' הוכיח סופם דמתחלה ג"כ מחמת אונס היו ולבם לשמים, אבל רשע בזדון גם אם חזר אח"כ ל"א שמא גם אז בשעת קדושין הרהר בתשובה, ומהרי"מ ס"ל אפי' רשע ולא חזר לבסוף ג"כ חיישי' שמא הרהר בתשובה לשעה כן הוא לדעת רמ"א, אבל הח"מ והסכים עמו הב"ש העלה דגם מהרי"מ לא פליג על מהרמ"פ דלא חיישי' שמא הרהרו בתשובה רק כגון אנוסי' וכדומה היכא דאיכא רגלים לדבר, ובנדון שלנו שעמד ברשעו מתחלה ועד סוף ומת ברשעי לכ"ע ל"ח שמא בשעת קדושין כשר הי', ונ"ל דבנדון שלנו גם לדעת רמ"א בשיטת מהרי"מ דחולק על מהרמ"פ אין לנו לחוש ולהחמיר בחומר א"א שמא הדין עם מהרי"ם דחוששין שמא הרהר בתשובה לשעה, דהא פסול בלא"ה משום קורבה, אלא לרמב"ם דס"ל דקורבא מצד האם אינו אלא מדרבנן ובפ"ע מדרבנן איכא ספק קדושין, וש"ך ח"מ סי' ל"ג סעיף ב' שיכל ידיו לדחות דברי רמ"א ולפרש הרמב"ם בהלכ' עדות כמו שמפרשי' נושאי כליו דבריו בריש הלכ' אישות, ועיי' נב"י תנינא ניבא חא"ע סי' ע"ו שדחה דברי הש"ך בטוב טעם ודעת, עכ"פ שיטת הרמ"א כך הוא בשיטת הרמב"ם דאינו פסול רק מדרבנן, מ"מ כיון דשיטות רוב ראשונים דקרובי האם פסולים מדאוריי' ולצאת שיטת הרמב"ם דאינו פסול רק מדרבנן, יצאנו כבר בנדון שלנו דהרי הוא מומר ופסול בלא"ה ולמהרמ"פ א"ח שמא הרהר בתשובה וניהי לדעת רמ"א מהרי"מ חולק עליו בזה ופשיטא שאין לנו לגבב חומרות כ"כ לחוש לשיטת הרמב"ם דקרובי האם א"פ אלא מדרבנן ולחוש לשיטת מהרי"מ, ועוד הא יש שיטות דס"ל דפס"ע דרבנן ל"מ הקדושין כלל וכן הוא שיטות הרי"ף וכ' הרמב"ן שטעמו משום כל דמקדש אדעתא דרבנן קמקדש וכין דפסולי' מדרבנן ל"מ הקדושין כלל ועיי' ב"ש מ"ב ס"ק י"ט, ועיי' חי' רמב"ן גיטין כ' ע"א שכתב סברא כזו בשם י"א לענין שמות איש ואשה ושם עיר בגט גם אם א"צ רק מדרבנן הגט בטל מדאורייתא כיון דמגרש אדעתא דרבנן ועיי' מהר"ם שי"ף גיטין סוגי' דזמן ועיי' פ"י ע"ה, ונראה דגם הפוסקים דס"ל דמקדש בפ"ע דרבנן צריכא קדושי' אחרים או גט ג"כ מודים לסברא זו דמדאורייתא בטלו הקדושין, מ"מ מדרבנן מיהו חוששי' לקדושין ולא סמכי' על שאומר בשעת קדושין כדמו"י ומה"ט אם קבלה קדושין מאחר צריכה גט משום דמדאורייתא הקדושין בטלי' ויש להאריך, וכ' כיון דגם לרמב"ם דפ"ע מצד קורבה דאם מדרבנן מדאוריית' אינה מקודשת וכיון דפסיל ג"כ משום שהוא מומר והוא פסול דאורייתא ואין לנו לחוש לשיטת מהרי"מ שמא הרהר בתשובה גם אם לא הי' נמצא חולק עליו והדין כן דחוששי' לשמא הרהר בתשובה,