כתב סופר אבן העזר יא

באשה סתם ס"ל לרמב"ן דיר מנא אחת אבל באשה פלונית מודה וכ"כ במל"מ הלכות בכורות דלא כריב"ש ובאמת תמיה על הריב"ש דפשיטא ליה גם בקדש פלונית דינא של הרמב"ן ולכן צ"ל דקאי ששלח שליח לקדש פלוני' שכבר הי' המדובר ביניהם ויודע או קרוב לו שמתרצי' לו ולא חסר רק מעשה הקדושין ובהא ס"ל לריב"ש חזקה שקדשה לו וסתמה כן הוא דלא ישלח שליח לקדש פלונית ולא הי' המדובר ביני' כלל מקודם, דבאשה סתם חושב שאחת בעולם תתרצה לו אבל איך יעשה שליח לקדש זו דווקא וע"כ שיידע בנפשו שתתרצה לו כנ"ל, ולפ"ז נהפוך הוא גם לתוס' דס"ל אפי' בסתם נשים ליכא חזקה, אבל בקדש לי פלוני אמרי מסתמא בטוח לבו שתתרצה לו והוי חזקה גמורה ולכן בין לתי' ראשון ובין לתי' שני של תוס' באמר פלונית הוא אסור בקרובותיה מדינא ושפיר תמה הב"ש והח"מ, ומ"מ על הד"מ והרמ"א אין לתפוס דאולי לא נחית להכי וס"ל דקדש לי אשה פלוני' בידוע שלא הי' ביני' שום דיבור קודם ולא הי הכרה לקורבה ביני' ומ"מ ס"ל לריבש דאסור יכיין דעיקר כתי' תוס' ראשון דהעתיקו הר"ן לכן כ דלתוס' אינו כן כך י"ל שלא יהי' הרמ"א תמוה, ומ"מ לדינא, י"ל כ"ע שווי דאם לא נתברר לנו שלא הי' בטוח לבו שתתקדש לו ואין ידוע לנו שלא הי' מדובר ביניה או אהבה וקרבת הלבבות ביניהם אמרי' מסתמא כיון שפרט פלוני מסתמא יודע או קרוב לו שתתקדש לו וגם לתוס' איכא חזק' גמורה גם לתי' ראשון כנלפע"ד לדינא ועיין

ח) הריב"ש שם כ' דאם פלונית עומדת לפנינו ואומרת שלא נתקדשה נאמנת כמ"ש רמב"ן בקדש לי אשה סתם, ודין זה לא העתיק הרמ"א דפשיט שכן הוא בקדש לי פלוני' וח"מ וב"ש כתבו דגם לתוס' מהני אמירה כיון דלא שייך קנס, והנה מ"ש בפשיטות כן לא הבנתי הא הר"ן חולק על הרמב"ן דהוי דבר שבערוה ולא סמכינן על אמירה וכן ס"ל לתוס' בהו"א דדינא הוא דעל אמירה בעלמא לא סמכינן, שוב ראיתי שנתקשה בבית מאיר בזה וצ"ע

ואני אוסיף לתמה גם על הריב"ש דכתב לשיטת רמב"ן כן דס"ל דעדות הקרובי מהני ה"ה באשה פלונית, תמה אני מנ"ל לומר כן הלא הוי דבר שבערוה וצ"ל דסבירא לי' כיון דלא אתחזק מהני בדבר שבערוה והיינו כיון דלא אתחזק שזו היא שקידש ואינה רק מבררת את מי קידש השליח וכמ"ש הר"ן בקדושין גבי קדשתי את בתי דאינו מעיד נגד החזקה ה"ה בזה אין העדות נגד החזק' דשליח עושה שליחותו אבל בקדש לי פלוני' כשהיא אומרת שלא קדשה אזי מעידה נגד החזקה ממש דשע"ש ואפילו נאמר בכל מקום עד אחד נאמן אפילו נגד חזקה וכן היא שיטת רמב"ן ביבמות אבל בדבר שבערוה בוודאי אין נאמן ולמה תאומן לא נתקדשתי לפלוני, ואי משום שנאמנת על עצמה נאמנת גם לקרובתי' שכתב הרמב"ן עוד שם ועל זה סמך הריב"ש, נ"ל דזה לא שייך רק כשרוצית להנשא ומעידה על עצמה, אבל אי אין נשאת עכשיו ועדותה רק לחברתה הוי כשאר עדו' עד אחד וצלע"ג: ולכן נלפע"ד דהריב"ש ס"ל בקדש לי אשה פלונית ליכא חזקה שליח עושה שליחותו כיון דאין בידו לקדש זו דווקא כמ"ש המל"מ בהלכ' בכורו, וא"כ גם לרמב"ן הוי ספק מכל מקום סבירא ליה דהוא ספק דאיריי דחזקה פנוי דאשה זו לא מהני לקרובותי כיון שאין דני' עלית ולית לי כפרושינו בכוונת רמב"ן דלא מהני משום דע"כ אחת נתקדשה והי מינייהי מפקית דא"כ בספק מהני חזקה מזו לזו, אלא ס"ל לריב"ש דחזקת גוף זה לא מהני לזה כל זמן שאין נוגע לגוף זה עצמו כן ס"ל בכוונת שיטת רמב"ן ולכן אסור זה בקריבותי דפלוני דל"מ להו חזקת פלוני אבל כשעומד ומעיד של"ק מהני מכח עדו דעד אחד נאמן כיון דלא אתחזיק שקידש ובספק כל דלא אתחזיק עד אחד נאמן אפילו בערוה ואתי שפיר כל דברי הריב"ש, וא"כ ה"ה וכ"ש בשאומרת לא נתקדשתי מותר א' לקדש אותה לא בתורת עדות בלבד רק מחזקת פנוי' שלה דאין כאן חזקה מתנגד דאינו רק ספק קידש דאין באומר בפירוש פלוני' חזקה גם לרמב"ן, ודלא כמ"ש אות זיין כנלפע"ד, אלא לפמ"ש לעיל דקשין דברי רמב"ן ממ"ש בחי יבמי דאפילו בלא אתחזק אין עד אחד נאמן בערוה וכתבנו דכאן נאמן דאינו מעיד אם איכא ערוה או לא אלא שמברר שאין זו הערוה, ולפ"ז באשה פלוני' שעדותה שאין כאן ערוה לא תאומן גם ברמב"ן אפילו אינו רק ספק כמובן, ונ"ל דריב"ש לעצמו ל"ל כן או ס"ל שם בשיטת רמב"ן כפשיטו' דכל דלא אתחזק נאמן בערוה אפי' להעיד שאין כאן כלל ערוה, ולא הי' לפניו חי' רמב"ן יבמו', ואנן שזכינו לאורו ושיחתו של רמב"ן ביבמו' לפי שיטתו אין האשה נאמנת בכה"ג כן נלפע"ד ועיין בכ"ז היטיב

ולפמ"ש דע"כ הריב"ש מטעם דספיקא הוא אם נתקדשה ואיירי על כרחך שמקודם לא הי' לו למשלח גילוי דעת שתתרצה לו שפיר כ' הרמ"א לתוס' מותרת היינו לתי ראשון דהא תוס' ס"ל כיון דאיכא ספק מותר דמהני חזקת היתר שלה כמ"ש תוס' דף ס"ה ד"ה התקבל או דמהני חזק' פנוי' של זו לזו דלא כרמב"ן, וצ"ל דס"ל גם דכת' תוס' ועוד י"ל משום רוב ובנזיר לא כתבו רק תי' בדייקא בקדש לי סתם ס"ל אפשר דאיכא חזקה דבלי ספק ימצא אשה אחת בעולם שתתרצה להתקדש לכן כ' תוס' ועוד י"ל ובנזיר ס"ל לאמ' דבסתם איכא חזקה דמצא אשה אחת כדס"ל לרמב"ן, אבל באשה פלונית באופן דליכא רגלים לדבר שתתקדש לו פשיטא לי' לתוס' דליכא חזקה כלל וכריב"ש וכולם שווים בסברא כמ"ש, ולכן לתוס' ליכא איסור בזה מצד הדין וקנס נמי לא שייך, אבל לרמב"ן הוא מדינא מספיקא

אלא דנ"ל לדינא דגם לרמב"ן י"ל דמותר בקרובותי' כיון דליכא רק ספק מהני חזקת קרובותי' הגם שאינם בפנינו לפמ"ש בכוו' הרמב"ן דמשום סברת הי מינייהו מפקת לא מהני אמירתה, אבל אם איננה וודאי רק ספק מהני, רק הריב"ש ל"ל כן בכוונת הרמב"ן כמ"ש ולכן כ' דאסורות, ואין לנו רק ריב"ש יחידאי בדבר זה, ובאומרת לא נתקדשתי ס"ל לריב"ש דמהני וכתבנו לפי רמב"ן בחי' לא מהני ומ"מ יש להקל דהא לרמב"ן מהני בלא חזקת פנוי' שלה כה"ג וכן לתוס' ואין לנו לגבב חומר' הרמב"ן וריב"ש כל כי האי אין אנו אחראי' להחמיר ואמיר' מהני כן נלפע"ד לדינא

ט) יש לעיין באשה שעשתה שליח לקבל לה קדושי' מאיזה שירצה בעולם ומת השליח דבר זה לא הוזכר בראשוני' ופוסקי' נ"ל הגם דמטעם רוב אין לדין כאן, דאדרבה רובא דעלמא אסורים לה מ"מ לכל השיטו' מדינא מותרת גם לרמב"ן דס"ל בשלח לקדש לו אשה איכא חזק' שליח עושה שליחותו דבוודאי יזדמן לו אחת שתתרצה לו בעולם, כ"ז אשה מתקדש לאיש דבכל דהו ניחא לה ויותר משאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא, אבל ליכא חזקה שיזדמן לו לשליח מי שירצה לקדש אשה זו דזה לכ"ע אין בידו ועיין קדושין דף ס"ד שאין ביד אב לקדש לבתו, ועיין תוס' ישני' כתובו' כ"ב ד"ה מניין שהפה שכתבו שאין ביד האב לקדש שמא אין מי שיתרצה לו ולתוס' דסברי דהטעם הוא רק משום קנס אפשר גם באשה קנסו, ואפשר דבכה"ג לא קנסו עפמ"ש הר"ן כיון דאיכא חזקה שיעשה השליח כל מה שבאפשרותו הו"ל למשלח לאסוקי אדעת' אולי ימות ולכן קנסו, י"ל דווקא בצא וקדש הגם דס"ל לתוס' דאינה חזקה כ"כ שאין בידו מ"מ קרוב הוא שיזדמן לו אחת בעולם שתתרצה והוי לי' לאסוקי אדעתי' להזהר, אבל באשה המשלחת דשקול היא אם יזדמן לה אחד שתתרצה לא הוי לה לאסוקי כ"כ דחשבה שמא לא יזדמן ושמא לא ימות קודם כן יש לצדד, ועיין

וכ"ש וקו"ח באומרת צא וקדשני לפלוני דליכא חזקה כלל, ובין אומרת קדשני לאחד בעולם ובין אומרת לפלוני מותרת לכל העולם דאוקמי אחזקת פנוי' לרמב"ן ועל חזקת היתר לתוס' ובאומרת לפלוני לא שייך קנס כלל, ואפשר אפילו בסתם כמ"ש, וכ"ז דלא הי' לה אומדנא או קירוב עם פלוני, אבל כשנראה לה שירצה פלוני לקדשה, נהפוך הוא לכ"ע אסורה דחזק' דעשה שליחותו והוא נתרצה לה, ועדיין יש לעיין אפשר משו' אומדנא זו דיש לה דיתרצה הנ"ל לקדשה לא נאסרה ולא הוציאה מחזק' פנוי', ולרמב"ן דס"ל באומר לשליחו סתם אמרי מסתמא ימצא אחת שתתקדש לו ומשום זה אסור מדינא ה"ה ביש לה קצת ידיעה וקורבה שיש לנו לאסור אבל לתוס' דס"ל בסתמא לא אמרינן דאסורה מדינא משו' אומדנא זו דימצא אחת בעולם לא אסרי אותה להוציא' מחזקתה ורק משום קנס כן אפשר בזו משום דנראה לה שירצה לה אחד לא אסרינן וה"ה באיש האומר קדש לי פלוני', אבל בהי' מדובר וריצוי ביני' ולא חסר רק מעשה קדושין בוודאי איכא חזקה לכ"ע ואסורה, אבל משום אומדנא עדיין יש לעיין וצ"ע לדינא, עסקנו בזה בישיבה בלימוד שעורי דאוריי דיומא גיטין דף ס"ד והעלנו על הספר ובדיו סוף השבוע נגהי ליום ד' כ טבת שנת כת"ר תורה לפ"ק פ"ב יע"א

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה ה

מן השמים שפעת ברכות יערופו, ועיני ה' לטובה עליו ישקיפו, ה"ה י"ל רב חביבי הרב הגאון המאוה"ג גן ההדסים, צדיק כהלכה אשריו שלא ככה, כקש"ת מו"ה וואלף פוקס ני' אבדק"ק סערעד והגליל יע"א

הנה ברך לקחתי במכתבו לפני פסח, וזמנא ושעתא גרם אז שלא השבתיו והבטחתיו לעיי' בו אחר החג ויום אתמול באתי אל העיון, והנה נפשו היפה בשאלתו ממנו לחוות דעתי הקלושה ע"ד מקרה לא טהורה היא במקומו, פנוי' אחת הרתה לזנונים וזאת אומרת מאיש פלוני כהן זה הוא, וגם הוא אומר שאין ספק לו כי ממנו היא הרה ורוב אנשי העיר נכרים פסולים אצלה ואין שכונה מיוחדת לישראלים ואין להתירה ע"פ דברי' לכתחלה לכהן זה אם לא נסמוך על דבריו שממנו הוא, וזה תליא באשלי רברבי בשיטות הראשונים אי חיישינן שאפקרא נפשה גם לגבי אחרינא, והמחבר בסימן ד' וסי' קנ"ו אחז בשיטת הרמב"ם אפילו בלא דיימא מעלמא, ופר"מ ני' צידד להקל בנדון שלנו, ואחוה דיעה גם אני בעזה"י: