כתב סופר אבן העזר קח

הוכיח מזה דגם בדבר ערוה נאמן בלא אתחזק ובכ"ז מלבד שהוא דוחק בלשון ש"ס דלא אמר ועוד, קשה דהול"ל מיד דהו"ל דבר שבערוה, והקושי' היותר חמורה קושי' תוס' ביבמות מה דקאמר מידי דהוי אטבל וכו' עדיין קשה הא הו"ל דבר שבערוה, והעליתי כמה ישובים עד"פ בחידושי ריש גיטין בלימוד הישיבה גדולה לאלקי' יחיו, ואעלה פה אחד המיוחד ומה שהוספתי עתה, בהקדם מ"ש בסמוך אם בדבר ערוה דוקא באתחזק א"נ תלי' אם בכל אסורים נאמן אפי' באתחזק, ואומר כי ידע ש"ס תחלה ג"כ דאשה דייקי ומנסבא ניהי דלא ידע דסברא אלימתא כ"כ היא דיש לסמוך עלי' מדאורייתא לדעת קצת ראשונים או דאקילו רבנן משו"ה ויש כח בידם בטעם חשוב כשיטת תוס' והרבה מן הראשונים כ"ז לא אסיק מתחלה מ"מ ידעו מהך אומדנא דדייקי וס"ל דע"מ דייקא מגרע גרע חזקת א"א ועיי' תוס' כתובות סוגי' דתרי ותרי דדייק מגרע החזקה, ושקיל וטרי מנ"ל דע"א נאמן אפי' דליכא חזקה ודחי ראי' ראשונה דוקא בלא אתחזק אבל הכא דאתחזק והו"ל דבר שבערוה, כונתו ודאי אם בכל איסורי' גם באתחזק נאמן י"ל בדשב"ע א"נ רק באתחזק אבל מנ"ל דבכל איסורים נאמן באתחזק, וממילא מוכח דבדבר ערוה גם באתחזק א"נ כמ"ש, והא"ש דלא יוכל להקשות בלאו הכי הוי דשב"ע די"ל דאתרע החזקה ע"י דייקא ונאמן גם בדשב"ע ולכן הקדים אבל היכא דאתחזק באיסור מנ"ל והכא הגם דלא אתחזק מ"מ א"נ דהו"ל דבר שבערוה, והא דאמר אבל הכא אתחזק הרי כתבנו דידע דלא אתחזק והול"ל אבל היכא דאתחזק באיסורי' מנ"ל וממילא נשמע הכא בדשב"ע אף בלא אתחזק, י"ל דאם לא הי' הכא אתחזק גם בלאו אומדנא וסברא דדייקא לא הי' קשה כיון דלא אתחזק ואיכא נמי דייקא ואיכא נמי עד כ"כ האי סמכינן בדבר ערוה כי איכא צדדים הרבה להתיר ולכן אמר הכא אתחזק אסורא דא"א וצריך לדייקא לגרע החזקה והו"ל כליכא חזקה רק ספק השקול וכיון דבשארי אסורים באתחזק א"נ בדשב"ע הגם דמגרע חזקה ע"י דייקא והו"ל מחצה מ"מ א"נ וא"ש סגנון קושי' ש"ס ביבמות, ומיושב קושי' תוס' דמביא מידי דהוי אטבל וכו' וכיון דבאיסורים נאמן אפי' באתחזק שוב אין לנו ראי' דבדבר שבערוה א"נ אפי' בלא אתחזק והא הכא ע"י דייקא הוי כאלו לא אתחזק וא"ש עד"פ נכון וישר

וליישב גם סוגי' דגיטין נקדים דלכאורה צ"ל מה דמקשה והא הכא אתחזק וכו' בודאי אם עד מעיד נגד החזקה א"נ, אבל הכא אין השליח מעיד שנתגרשה אלא דגט זה נכתב כהוגן ולא בא לסלק החזקה ע"פ דבריו ואינו דומה לאתחזק כשעד מעיד לסתור החזקה שהי' עד עכשיו, וצ"ל כיון דסוף כ"ס אנו מתירי' אשה שבחזק' איסור עומדת ע"פ דעדותו בכשרות הגט הו"ל כמעיד במקום חזקה ועכ"פ אינו דומה לשאר עדות שבתורה, ומ"מ לא ברירא למקשן להקשות בחוזק כן ולכן מוסיף והולך והו"ל דבר שבערוה היינו כשתמצא לומר דכה"ג נאמן בכל איסורים כיון שאין עדותו עכשיו לסתור החזקה עכ"פ היכא דמעיד נגד חזקה ממש א"נ וכיון שכן ע"כ בדבר שבערוה גם שלא במקום חזקה א"נ, והכא דאיכא חזקה הגם דאינו סותר עכשיו החזקה כ"ש וקו"ח הוא דא"נ דאפי' ליכא חזקה א"נ וא"ש גם סוגי' דגיטין וגם זה נכון לפע"ד ועיי'

ולפמ"ש הא מלתא אם בדבש"ע ולא אתחזק אם ע"א מהימן תלי' בשיטת ראשונים אי קיי"ל דע"א בשארי אסורים נאמן אפי' באתחזק ועיי' ש"ך סי' קכ"ז ס"ק ט"ז, וי"ל דדעת רמב"ן ג"כ הכי הוא דתלי' בהנ"ל כמ"ש, וי"ל בזה סתירת דבריו בחדושיו ליבמות ממ"ש ר"ן בשמו בגיטין דלמעיי' בחי' רמב"ן העמיד דבריו על דמקשה ש"ס ביבמות והכא אתחזק והו"ל דבר שבערוה דועוד קאמר דבדבר שבערוה אפי' בלא אתחזק א"נ ואפי' להחמיר והיינו לפי דקאמר דבשארי איסורים א"נ באתחזק מוכרחים לומר דבדשב"ע אפי' לא אתחזק א"נ, אבל לפי דכ' הרמב"ן שם לבסוף דאין אלו אלא שאלות בעלמא מנ"ל מקרא דנאמן אבל לדינא ולאמת ע"א נאמן לעולם באיסורים, י"ל בדבש"ע א"נ רק באתחזק דמנין לנו כ"כ דאפי' בלא אתחזק, וא"ש מ"ש הר"ן על שמו בגיטין דכ' דע"א נאמן באיסורים וכ"ש הכא דלא אתחזק מדכ' תחלה דע"א נאמן היינו אפי' באתחזק וכ"ש הכא בלא אתחזק, כיון דבאסורי' נאמן אפי' באתחזק הה"נ דנאמן בדשב"ע בלא נתחזק, והא דכ' כ"ש היינו משום מ"ש עוד דאינו אלא חששא ומתוך שנאמנת לעצמה מכח זה כ"ש הוא, כן הי' נ"ל נכון מתחלה, אלא מראי' שהביא דאפי' להחמיר א"נ מאשתך זנתה ומע"א שנתקדשה וכאשר בארנו ראיתי לעיל ראי' זו תעידה דגם דקיי"ל להלכתא בכל איסורים דע"א אפי' באתחזק מ"מ דבשב"ע אפי' בלא אתחזק א"נ, הגם די"ל דקרא צריך ואיירי באתחזק מ"מ נלמוד לדלא אתחזק דאל"ה יהי' נאמן לאיסור להחמיר עכ"פ, וע"כ דאין מקום לעדות ע"א בדבר ערוה כלל אפי' להטיל לנו ספק ע"פ דבריו וגזה"כ הוא ועיי'

והי' נראה לי להוכיח דשיטת הרשב"א אינו כן דהא ס"ל להלכתא דע"א נאמן בכ"מ אפי' באתחזק כמ"ש בחי' יבמות שם ובתשובה שמביא ש"ך הנ"ל, וס"ל דבדשב"ע נאמן בלא אתחזק, ומנא אמינא לה מדכ' הרשב"א ביבמו' כד מבאר ומפרש סוגי' ש"ס דידע מתחלה דבעגונ' הקילו הגם דאין דבר שבערוה וכו' וכל דבאיסורי' נאמן בחומר זה שיש לדבר שבערוה על שארי איסורי' הקילו בו חכמי' ושקיל ש"ס וטרי מנ"ל דבאיסורי' נאמן וכ' עוד הא דדחי אבל באתחזק לא ועוד הו"ל דבר שבערו' הא חומרא זו דאיכא בדשב"ע מכל איסורי' הקילו בו, וכ' דכ"כ לא הקילו רק חדא מלתא מה שכיוצא בו מותר בשארי איסורי' הקילו בדבשב"ע משום עגונא אבל כאן איכא תרי מילי דגם בשארי אסורי' א"נ באתחזק, ומלבד זה איכא נמי חומר דדבר שבערוה מכל אסורי' כולי האי לא הקילו בס"ד עד דמסיק לבסוף דעיקר משום עגונא, וכ"כ עוד שם אח"כ כדמייתי ש"ס מטבל עיי"ש היטב, ואי ס"ל לרשב"א דאם בכל אסורים נאמן באתחזק מ"מ בדשב"ע א"נ אפי' בלא אתחזק א"כ בדשב"ע ואתחזק הו"ל תרי קולא דאפי' בלא אתחזק קולא הוא, וכ"ש היכא דאתחזק דתרי קולא הוא דצריך להקל וזה לא ס"ל בס"ד ואיך פשיט מטבל, דבשארי אסורים נאמן באתחזק עדיין קשה איך הקילו כ"כ בדשב"ע, אלא ש"מ אם בש"א נאמן אפי' באתחזק, בדשב"ע א"נ רק באתחזק וחדא קולא הוא שוב ראיתי דיש לדחות ולחלק כיון דהכל בין אתחזק ובין לא אתחזק משום חומרא דדבר שבערוה הוא ובאיסורי' נאמן אפי' באתחזק הקילו משום עגונא בדבש"ע ועשאוה כשארי אסורי' דמהימן בשניהם אפי' באתחזק, וכן דייק לשון רשב"א, וכן נראה מסברא, בשנסביר דברי רשב"א שכ' דמה שהוא משום חומרא דדשב"ע הקילו בו שיהי' כמו כל איסורים ולא יותר ויש להמתיקן, היכא דע"א נאמן באיסורי' וסמכה התורה עליו ובדשב"ע גזה"כ הוא וכיון שעל גוף אמיתת הדבר יצאנו מידי חשש דידוע לנו על פיו האמת דכן הוא דהא נאמן בכל איסורי' ואפי' נגד חזקה, ובדשב"ע החמירה תורה שלא נעשה דבר ע"פ ע"א בדבר זה הקילו בו משום תק"ע ויש כח בידם, אבל היכא דלא נתנה תורה נאמנות לע"א דלא אלים נאמנותו להעיד נגד חזקה וכדומה ויש ספק אם האמת אתו בכה"ג לא הקילו חכמים משום עגונא דיש לחוש למכשול דלמא שקר ענה, והא"ש כדמקשה דהיכא דאתחזק א"נ בשארי איסורים הקשה והו"ל דבר שבערוה כמ"ש רשב"א דכיון דבאיסורים א"נ לא הקילו בו כיון דהוא משום חסרון נאמנות, ומביא מידי דהוי אטבל וכו' וכיון שנתנה תורה נאמנות לעד באסורים נגד חזקה אפי' בדשב"ע גזה"כ הוא הגם היכא דאתחזק בדשב"ע הוי תרתי לקולא כיון דמצד עיקר נאמנות ליכא חסרון רק מגזה"כ משום עגונא הקילו וא"ש נכון, ושיטת רשב"א מתאמת עם שיטת רמב"ן לפמ"ש דמכח ראי' דילי' מוכח דס"ל גם למסקנא לפי שיטתו כן ועיי'

וזאת תורת העולה מדברינו בביאור השיטות בהא מלתא, דשיטת רמב"ן ור"ן גיטין ורשב"א, הגם שאין לנו הכרח מ"מ משטיחות לשונו וסתימת דבריו נראה דס"ל דבדשב"ע ליכא חילוק בין אתחזק ללא אתחזק, וכן יש להעמיס בשיטת הר"ן בקדושין דמודה לרמב"ן וכדס"ל בעצמו בגיטין דכל דבר שבערוה אפי' לא אתחזק א"נ, ומתשוב' מיימוני' כבר כתבנו דאין מפורש דס"ל דנאמן דיש לדחוק בכוונתו דל"א כן לעיקר רק לצרופי עם מ"ש עוד, ולא מצאנו מפורש ושום שכל מי שכ' דנאמן בלא אתחזק אלא המהרי"ק, מלבד שיחידאי הוא, גם הוא נסמך על הראיות דמביא, ונראה דעיקר הוא שסמך דמסתבר לו כן דדן מינה ממקום שבא דבר דבר ממון ושם איכא חזקה, ויפה השיב בש"ש על ראי' זו דלאו מהימנא היא, הגם שדחינו ראי' הש"ש דמביא ראי' איפכא מ"מ גם ראי' דמהרי"ק ליתא ועכ"פ הגם שדחקנו ליישבה, מ"מ אינה מוכרחת, גם מ"ש מהרי"ק ממשמעות הסוגי' דאמר והכא אתחזק איסורא והו"ל דבשב"ע משמע דגם בדשב"ע דוקא באתחזק א"נ, כל עין רואה דא דאינה ראי' כ"כ דחדא ועוד קאמר ואפי' לא אתחזק הא הו"ל דבר שבערוה, ולפמ"ש דגבי עדות השליח ליכא חזקה מנגדת א"ש במרווח יותר, וי"ל עוד ע"ד שכ' הרשב"א ביבמות דידע בה"א די"ל משום עגונא הקילו אלא דלא ס"ד תחלה לומר משום עגונא הקילו כ"כ רק במקום דנאמן באיסורי', י"ל ג"כ בסוגי' דגיטין דידע דיש להקל משום עגונא כדמסיק לבסוף, אלא בגט ליכא משום עגונא כ"כ להקל בדאורייתא ולכן מסיק דמדאורייתא בלאה"נ משום סתם ספרי, או משום דחשש זיוף רק מדרבנן דמדאו' ל"ח כלל, אבל גם בה"א ידע דיש מקום עיגון קצת, ולכן מקשה דאתחזק והקשה בחוזק יותר אפי' ת"ל דהקילו משום עגונא הא הו"ל דשב"ע וכ"כ לא הי' להם להקל, ומ"ש מהרי"ק עוד דילפי' מוספרה לה הגם דהוי דשב"ע וע"כ משום היכא דליכא חזקה נאמן, האמת שכ"כ תוס' כדמייתי מהרי"ק עצמו מתוס' אבל תוס' לא כ' רק דהי' מקום לטעות לכן צריך קרא דוספרה אבל בודאי באמת אין ללמוד כל דשב"ע מוספרה לה, ואין למדין רק בשארי איסורים וכן נראה מדברי מהרי"ק עצמו ממ"ש אח"כ בהקשותו מנ"ל למילף מנדה לשארי אסורים הא נדה בידה הוא לטבול ומנ"ל בשאר איסורים כשאין בידה ולא אתחזק וכ' דכל שבידו נאמן הוא משום דע"י שבידו