כתב סופר אבן העזר קה

אבל באמת א"א צריכי' לכ"ז לעייל פילי וכו' כי כוונת הטור רצוי' בפשוט דמ"ש דפשיטא הוא משום דבקדושין ל"מ חזרה תוך כ"ד, והקשה לרמב"ם לשיטתו דס"ל דבקידושין ל"מ חזרה מדאוריי' כמ"ש תשובת הר"ן הנ"ל וכ"כ באבני מלואים, ונ"ל עוד דהטור הולך בשיטת אביו ז"ל בנדרים בפרושו דכ' וז"ל מגדף ועע"ז אפי' חוזר בו תוך כד"ד קטלינן לי' וכן מקדש אם חוזר בו ובטל הקדושי' תוך כ"ד וכן מגרש ובטל הגט לא משגחינן בי' עכ"ל, מתוך דבריו שכ' בעע"ז דקטלינן לי ע"כ דמדאורייתא ל"מ חזרה וכ' וכן מקדש ומגרש וגם מדכ' לא משגחינן בי' נראה לעין דס"ל דבכל אלו מדאורייתא ל"מ חזרה ויפה הקשה הטור פשיטא

ועיי' הפלאה בק"א סי כ' כ"ח סעיף ה' דהא דכ' הרא"ש דמשום שמא ש"פ במדי ל"ח דחזר בי' כשאמרה לו והא לית בי' ש"פ והא בקדושין ל"מ חזרה תוך כד"ד די"ל דס"ל כרשב"ם דמחומרא א"י לחזור ודלמא ש"פ ג"כ דרבנן תרי דרבנן ל"א ודחיק לי' האי חלוקא בין חדא לתרי דרבנן, ולמ"ש אמ"ו לומר כן דרא"ש ס"ל דמדאורייתא א"י לחזור

ומאז אמרתי בישוב הרא"ש ע"פ טעמא דנתן הר"ן משו"ה בקדושין א"י לחזור מדאורייתא דמעשה חמור כזה א"ע רק אחר שגמר בדעתו לעשות וכן ס"ל להרא"ש דמדאורייתא הוא מה"ט, וי"ל זה שקדשה בפחות מש"פ והיא מספק מקודשת על קדושין כאלו ודאי אינו גומר בדעתו שיהי' ולא יהיה יוכל לחזור בו תכד"ד כיון דצריך לקדשה שנית קדושי דאורייתא ודאי כשרוצה לקיימה, וקרוב יותר גומר דאנן סהדי שרוצה בחזרה ועכ"פ אומדנא דרוצה בקיומן ליכא כנ"ל נכון

והרמב"ם הלכ' אישות פ"ה הלכ' כ"ה כ' דחוששי' משום ק"ר דלמא ש"פ לא נחית להאי סברא שכתבנו, י"ל דאזיל בתר איפכא דאמרי' דריצה שיהי' להם קיום מספק עכ"פ כדי שתהי' אגידה בי' בע"כ ותתקדש אח"כ לו שנית כיון דאגידה בי' ואין לה מציל ממנו ותלי ברצונו, ועוד לנו פי' אחר ברא"ש ורמב"ם ואכ"מ

נחזור לדברינו דקושי' הטור פשוטה על הרמב"ם לשיטתו ולשיט' עצמו דבקדושין א"י לחזור מדאורייתא

מתחלה עלה במחשבה לפני די"ל קושי' הטור על הרמב"ם דס"ל דא"י לחזור בקדושין מדאורייתא כמו דדייק תשוב' הר"ן מדבריו, י"ל דס"ל לרמב"ם ג"כ כרשב"ם דמעיקר הדין מהני חזרה בקדושין דמשום דעביד מעשה ליכא בקדושין דתלי' בדבור כמ"ש ומשום סברת הר"ן דלא עביד מעשה כזה רק בהסכמת הלב ג"כ ל"ל בקידושין כמ"ש כבר כ"ז בשיטת הרשב"ם ושאני גט מקדושין הן משום דמעשה הוא ואין הדיבור מעכב מדאורייתא והן משום דלא עביד מעשה גרושין בלי הסכמת הלב, והא דכ' הרמב"ם בקדושין דאין בבטילו כלום היינו לאחר שאמרו חכמים דא"י לחזור בקדושין וצריכ' הימנו גט מחומרא משום לע"ז כמ"ש רשב"ם, שוב ליכא אומדנא דבדעתו מיד שיהי' יוכל לחזור תוך כ"ד כיון דאמרו דא"י לחזור ואגידה בי' עד יוכל לעשות גם אם לא יחזור מה לו לחזור תוך כ"ד, ועכ"פ אומדנא דמוכח עד שלא יהיו דברים שבלב בודאי ליכא אפי' אי הדין, ועיי' כעין זה ברא"ה ריש כתובות ורשב"א מסתמא טענת אונס בגיטין יבטלו א"מ כיון שאמרו דבעילתו בע"ז מסתמא אינו מבטל בלב שלם והארכתי בתשובה ואכ"מ, והא"ש דכ' הרמב"ם דאין בבטולו כלום בקדושין

ואחר הוצעה זו אומר אני דחומרא דרבנן משום לעז ל"ש רק כשחוזר בו מקדושין לאין קדושין איכא לעז שיאמרו דבטלו קדושין באמירה וחזרה בעלמא, אבל כשמתנה תנאו ויש מקו' לקדושין בקיום התנאי דשכיח ירגיל ליכא משום לעז וטעות הרואים ויודעים כי תנאי התנה, וכיון דליכא חומרא דרבנן ממילא מדאוריי' יוכל לחזור דמבלי תק"ח איכא אומדנא דדעתו מתחלה שיחזור באפשר תוך כד"ד כן הי' נ"ל נכון וישר מסברא

אלא דהדרנא בי ממ"ש הרמב"ם בהלכ' אישות פ"ו סוף הלכ' י"ח דבתנאי דמעכשיו דל"ב ד"ת אם נתן לה הקדושין או הגט ואח"כ אמר והשלים תנאו התנאי קיים הרי כ' דגבי גט ג"כ הדין כן ולזה ל"מ ישוב דידי, ובאמת תמוה לי על הטור שהעמיד תמיהתו על הרמב"ם שאינה אלא דפשוט לו בלא"ה ול"צ משום דיני תנאים, ביותר הי' לו לתמוה ולחלוק על הרמב"ם במ"ש בהלכה י"ח דבמעכשיו דל"ב דין תנאי דמהני התנאי כה"ג והא דקדושין נקטי' א"י לחזור תוך כד"ד, ודוחק דבמעכשיו ל"ק לי' כמו דל"צ דיני תנאי כן מהני חזרה דלא בא לעקור המעשה רק מצד א' וצ"ע

והנה הב"י מדייק ומיישב, דכ והשלים דדברים אחדים הם מהני ג"כ בקדושין, וראיתי בהפלא"ה שס"ל בכונת הב"י דהיכא דאינו פוסק בדבורו גם בקדושין מהני חזרה, ומביא ראי' מרי"ו בקדשה בזו ובזו, ולפע"ד מלשון הרמב"ם לא משמע כן דכ' אע"פ שהכל בתוך כ"ד וכו' מדלא כ' שהכל בלי הפסק ולשון כ"ד נראה שרצה לומר אע"פ שהפסיק אבל היה תוך כ"ד ל"מ משום דלא שמר דיני תנאים ויפה תמה הטור שמעתיק כל לשון הרמב"ם מה דסיים ואפי' היה תוך כ"ד וע"ז כ' ולא נהירא דפשיטא ומיושב קושיתי הסמוכה לנו מדלא הקשה וחולק לדינא עליו ממ"ש בהלכ' ח' דבע"מ מהני כה"ג, דלקמן לא כ' רק שהשלים תנאו אח"כ י"ל שלא הפסיק כלל ומדויק בלשון והשלים, ומודה הטור דכה"ג יוכל לחזור בקדושין וכן בגיטין, ולכן השיג עליו רק במ"ש בהלכה ד' אפי' תוך כ"ד וא"ש נכון

לפ"ז נראים דברינו בישוב הרמב"ם דבקדושין דוקא ס"ל דמהני תנאי אחר שכבר נתן לולי דבעי דיני תנאים ואפי' הפסיק אלא שהי' תוך כ"ד, וממ"ש בהלכה ח' גבי גט ג"כ היינו כשלא הפסיק, ודברינו אחר שנדחו חוזרים ונראים בעזרת החונן דעת

וכונת תי' הב"י הוא כפשוטו דדוקא לחזור א"י בקדושין אבל תנאי שאינו אלא פי' דבריו גם בקדושין מהני וכן נראה דעת ט"ז בכונתו ומפורש באבני מלואים, ויש להמתיקם ע"פ סברת הר"ן דענין כזה אינו עושה רק אחר שהסכים בדעתו שחפץ ורוצה בקיומו, כ"ז לענין חזרה אבל להתנות תנאי בודאי אומר ועושה בהסכמת הלב מתחלתו שע"ת כן תקום ותהי' ודברי ב"י נכונים וברורים, ועיי' טור חו"מ סי' כ"ט או' ב' ובב"י ובסי' רנ"ט אמר זה בני וחזר זה עבדי לרשב"ם אפי' תוך כד"ד ל"מ ועיי' בב"י דכשמפרש כונתו שאמר תחלה נאמן דאינו מכחיש רק מפרש

ובחי' לסוגי' דחוץ הבאתי ראי' לשיטת הטור דאחר שבאו הקדושין או הגט לידה ל"מ שום תנאי ואפי' במעכשיו דל"ב דיני תנאי' והוא ע"פ קושי' פ"י העצומה שהקשה במתני' לפי דקיי"ל דבע"מ שלא תנשאי לפלוני כשר ואפי לכתחלה יוכל לגרשה, הו"ל למתני במתני' כיצד יעשה לקיים רצונו יחזור ויטלנו ויאמר ע"מ של"ת לפלוני ומ"ש כיון שכבר אמר חוששי' שלדבריו הראשונים הוא חוזר מלבד דלא מסתבר מאחר שנותן לה מחדש איך ס"ד לומר דלדבריו ראשוני' חוזר גם לא לשתמט שום פוסק דיאמר כן אדרב' משמע מסתימת הפוסקי' דמהני וכן מסתבר, וי"ל לקושי' פ"י דמתני' קמ"ל דצריך שיחזור ויטלנה ויתן לה או דאתי' כמ"ד דבכנסי ש"ח כן או' כדמתרץ ר"י דהכא כ"ע מודי' כיון דקנתה לפסול נפשה, ואי הוי קתני ויאמר ע"מ לא ידענו דבאומר ה"א מותרת לכל דצריך שיחזור ויטלנה, אלא משום דאומר ע"מ של"ת לפלוני ניהי דדיני תנאי ל"צ במעכשיו, מ"מ ל"מ דמיד שיאמר הרי את מגורשת לכל ושוב א"י לומר ע"מ של"ת לפלוני דאין אחר מעשה כלום דתכד"ד לאו כד"ד, לכן נקיט שיאמר ה"א מותרת לכל אדם ומ"מ צריך שיטלנו הימנה, והא דלא קמ"ל בע"מ וכגון שאומר ע"מ של"ת לפלוני הרי א"מ תו אין מקום לטעות בדין זה דצריך לחזור ולטלנה גם באומר הרי א"מ לכל, אבל הי' לטעות דצריך לומר תנאי קודם גם בע"מ או ע"מ אינו כמעכשיו, ולפמ"ש דטור מודה כשאינו מפסיק כלל דמהני חזרה תוך כד"ד ג"כ י"ל ניהי דאמת כן הוא מ"מ הי' מקום לטעות דגם כה"ג ל"מ תנאי כשהוא בידה לכן צריך שיטול ל ממנה ויאמר תנאו בשעת מסירה, אלא לפ"ז ליכא ראי' לטור דגם לרמב"ם י"ל דמתני' נקיט כה"ג שהי' מקום לטעות דל"מ תנאי אם לא אמר התנאי קודם מסירה, ועיי' רש"י במתני' שכ' שאמר בשעת מסירה משמע דלאחר מסירה ל"מ, ואפשר דוקא חוץ ל"מ משו' דסותר מ"ש תחלה ה"א מותרת לכ"א חוץ מפלוני לכן צריך שיאמר דוקא קודם או בשעת מסירה, אבל ע"מ דלאו סתירה הוא דמתירה לכ"א רק דמתנה תנאו של"ת מהני גם אחר נתינה כי השלמ' דברים הוא כמ"ש ב"י ויש להאריך

ואחר שערכנו מערכה מול מערכה, נבוא אל שלחן ערוך לראות איך קבע להלכה אם כשיטת רשב"ם דמדאוריי' גם בקדושין יוכל לחזור תוך כד"ד או מדאורייתא כשיטת ר"ן ורמב"ם, והנה בסי' ל"ח סעיף ל"ד מעתיק לשון הרמב"ם דאין בחזרתה כלום וה"ה מקודשת, נראה די"ל דמדאורייתא ל"מ חזרה, אמנם בסי' מ"ט כ' אין חזרתו כלום וצריכה גט מדכ' וצריכה גט משמע דלחומרא צריכה גט ממנו, וכבר עמדו על סתירה זו, והעלה בח"ס סי' צ"ט דס"ל למחבר כשיט' רשב"ם וס"ל דעד כאן ס"ל לישב דמדאוריית' יוכל לחזור כשנותן לה הכסף במתנה דאינו עוקר המעשה, אבל כשרוצה שתתן לו הכסף בחזרה דעוקר המעשה לגמרי דמדאורייתא ל"מ אלו דברי קדשו זצ"ל וש"י, והא"ש נמי דבסי' ל"ח נקיט שחזרו הוא או היא, ובסי' מ"ט לא כ' רק שהוא חוזר, דבסי' ל"ח כ' דמדאוריי' ל"מ חזרה לגבי דידי' באופן שמבקש שתחזיר לו כסף קדושין נקיט בין הוא בין היא אין בחזרתן כלום אבל בסי' מ"ז דכ' דצריכה גט וחומרא משום שהמעות מתנה תינח גבי דידי' שייך כל זה, אבל כשהיא חוזרת דבע"כ מחזרת כ"ק ל"מ חזרה דמדאורייתא וא"ש

והנה פר"מ תלמידי נ"י ירה חץ על דברת קדשו מטוש"ע ח"מ סי' קצ"ה דגט בקנין משיכה מהני חזרה, והנה כהשגתו על ח"ס כבר ירו המורים על הט"ז סי' ל"ח שמעמיס בכונת ושיטת הטור דכל דעביד מעשה ונתן ליד חבירו ל"מ חזרה תוך כ"ד, ודברי ח"ס בנוי' על אדני הט"ז, והפלא"ה בק"א בסי' ל"ח הרגיש בזה וכ' דצ"ל דכל קנינים חוץ ממשיכה, ולא משמע וגם בב"י האריך למעניתו בדין