כתב סופר אבן העזר קד

דמכות ונזיר, ולהנ"ל א"ש הכל דסוגי' דמכות ונזיר ס"ל כסוגי' דמנחות ולצ"ל לר"י דל"ל כד"ד דתלמיד לרב ויש להאריך והקצרתי, היוצא לנו דהך דינא דתכד"ד כד"ד אחר שעשה מעשה תלי' בסוגי' דב"ק דל"ל לחלק וסוגי' דמנחות וסוגי' דעלמא ס"ל לחלק בהנ"ל ונקיט הרמב"ם כסוגי' דמנחות, וי"ל מעתה דסוגי' דב"ב דשביק גרושין דקדמא ואזלא דכל שיש מעשה ל"א תכד"ד אפי' בממון וליכא רבותא דגרושין דמעשה הוא דלא תלי' מדאורייתא בדבורא כלל, אבל בקדושין לסוברים דבקדושין מדאורייתא ל"מ איכא רבותא טובא דאפי' מדאורייתא ל"מ, ולרמב"ם קמ"ל דרבנן החמירו בו משום לעז וסוגי' דנדרים אתי' כסוגי' דב"ק דגם בהקדש דאמירה לגבוה וכו מ"מ תוך כד"ד כד"ד, וה"ה בממון היכא דאיכא מעשה, והוצרך להשמיענו דבגרושין ל"מ חזרה, וי"ל איפכא סוגי' דב"ב אזלא למאן דאמר במעשה נמי מהני חזרה וה"ה בגרושין דמהני ובקדושין משום חומרא, וסוגי' דנדרים אזלי דבמעשה ל"א חזרה, וקמ"ל חוץ מגרושין, והרבותא דלא נימא מדרבנן מהני חזרה לחומרא כיון דמדרבנן פסול בלי דיבור, או דאיכא רבותא בגט יותר מבממון אחר משיכה כמ"ש בב"י סי' קצ"ה בשם הגהמיי' עיי"ש

עוד עלה במחשבה לפני ליישב שיטת רשב"ם, דס"ל שאני גט מקדושין עפמ"ש הר"ן דמה"ט בקדושין וגרושין א"י לחזור דמעשה וענין כזה לא יעשה רק בהסכמה בלב שלם, וכעין זה כ' ריש גיטין דלא הצריכו לשליח קבלה לומר בפ"נ כיון שנתן לידו כמי שנתן לידה בל"ס הסכים בדעתו ולא יבוא לערער עוד, משא"כ בשליח להולכה חששו שמא לא הסכים בדעתו עיי"ש ועיי' פ"י גיטין ט' ע"א, שהקשה לרבנן דזכות הוא לעבד וזוכה בו השליח הו"ל שליח קבלה ולמה צ"ל בפ"נ עיי"ש שנדחק מאוד, ולדידי לק"מ כד דייקת בדברי הר"ן נדרים שכ' וז"ל אבל הנהו דחמירו כולי האי אינו עושה אותה אלא בהסכמה גמורה, וכ"ז בגרושין וקדושין אבל בשחרור דמה שנוגע לאדון ענינא דממונא' הוא, הו"ל ככל ענינים ועסקים דלא חמירו, נראה דתוך כ"ד כד"ד, וה"ה דחיישי' בש"ק שמא יבוא ויערער כנ"ל ברור

והנה הרשב"ם דלא נחית לסברת הר"ן וס"ל בקדושין מדינא יוכל לחזור, י"ל דוקא בקדושין ס"ל דאין קפידא כ"כ לבעל לקדשה שאינו נאסר עי"ז רק לקרובי' ואם יחזור בו אין לה עליו כלום ולא הפסיד מידי בקל לו לעשות בלי הסכמה בלב ודומה לכל שארי ענינים, אבל בגרושין מודה לסברת הר"ן דודאי לא יגרש אלא אחר הסכמה בלב שלם כי קשה גרושין ואולי לא תרצה לחזור לו אחר שכבר רחקה ועשה מעשה וכבר שת איבה בינו לבינה ועד שהסכים בלבו בדיעה מיושבת ובמתינות לא הי' עושה מעשה ומדין א"י לחזור בו כנ"ל נכון מסברא, וא"ש נמי הא דכ' רשב"ם שהוא רק מחומרא א"י לחזור בו בקדושין, ולא כ' מחזרה דידה, דהיא ודאי לא תקבל קדושין אם לא בהסכמת הלב דאוסרת נפשה לכ"ע, וא"א לה לפטור ממנו רק מרצונו ע"י גרושין, ועיי' סברא כזו וחילוק כזה בין איש לאשה בר"ן פ"ק דקדושין גבי תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך עיי"ש היטב

והנה שיטת הר"ן דבקדושין וגרושין מדאורייתא א"י לחזור מסברא הנ"ל דמעשה חמור כזה א"ע רק אחר הסכמה, וש"ס ב"ב דנקיט קדושין ה"ה לגרושין וכ"כ דמגדף בכלל עע"ז, והנה דמגדף בכלל עע"ז ניחא דהכל מחד סוג הוא, אבל קדושין וגרושין שני' ענינים הם, וגם יש לטעות בקדושין מחומרא הוא, ולמ"ש א"ש טפי דגרושין כ"ש מקדושין דבגרושין איכא סברא יותר דלא יעשה מעשה כזה בלי הסכמה גמורה בלב תחלה

ועיי' ט"ז סי' קמ"א ס"ק שהקשה על קושי' ש"ס ר"פ השולח פשיטא דלמא קמ"ל דאפי' תוך כד"ד אינו יוכל לחזור, והיינו דדין זה אין מפורש במתני' בשום מקום וקמ"ל טובא, ויש לדחות דדין זה לאו מקומו הוא התם לענין שליחות דבכל גרושין מגרש בעצמו ג"כ הדין כן, וביותר א"ש לפמ"ש דבקדושין איכא רבותא מבגרושין, ואיך קמ"ל רבותא בגירושין מה דאיכא אפי' בקדושין ולא קמ"ל בשום מקום בקדושין כן, וכה"ג מצינו שתרצו ראשונים ומפרשים קושיו' כהנ"ל

וי"ל בדברינו קושי' רשב"א ר"פ השולח דהקשה מדלא מקשה אביי לקמן לפי ס"ד דילי' ממתני' דר"ה כדמקשה סתמא דש"ס עיי"ש, ולמ"ש י"ל דממתני' לא יוכל להקשות בחוזק דלמא מתני' קמ"ל אפי' תוך כ"ד א"י לחזור, ואי הא אפי' בקדושין נמי ואיך קמ"ל הפשוט יותר דלמא באמת בקדושין יוכל לחזור הגם דלית הלכתא כן מ"מ לא יוכל להקשות על ר"י והקשה טפי מה שהקשה, אבל סתמא דש"ס ר"פ השולח הקשה אם משבא וכו' פשיטא דהא קיי"ל להלכתא דגם בקדושין א"י לחזור תוך כד"ד פשיטא דבגט א"י לחזור וא"ש

ויש לי הרהורי דברים לסברת הר"ן בקדושין וגרושין משום דמסכים בדעתו תחלה תינח כשנותן לה בעצמו או ליד שליח קבלה, אבל כשמשלחו ע"י שליח הולכה דכ' הר"ן בגיטין דאין מוסכם בדעתו בשעה שמשלחו שמא יחזור עד שלא יגיע מיד שלוחו לידה, כי כן גם כשהגיע שליח ומסר לידה יהי' יוכל הבעל לחזור מן הגרושין תכד"ד כיון דבשעת מסירה לשליח לא הי' מוסכם בדעתו לגרש ובלבו הי' שיהי' יוכל לחזור אחר תכד"ד שמסרו לשליח, ואם נימא דאה"נ דיוכל לחזור תכד"ד דנתינת שליח לידה מיושב קושי' ט"ז, אלא דרמב"ם פ"ו מגרושין הלכה ט"ז כ' מפורש דאחר שנמסר לידה וקאי התם שקבלה ע"י שליח אפי' תכ"ד א"י לחזור, וצ"ל טעמא כיון דמשלחו מפניו וא"י מתי יתן לה ורחוק שיבוא אצלו בתוך כד"ד של נתינה גמר בדעתו שתהי' מגורשת מיד כשתקבלו ממנו, ולזה ודאי קשה כקושי' טז דלמא קמ"ל אפי' תוך תכד"ד וטובא קמ"ל אפי' בשליח א"י לחזור, וע"כ לומר כמ"ש דהא אפי' בקדושין נמי כן הוא, והרמב"ם בהלכ' אישות לא כ' רק כשמקדש בעצמו דא"י לחזור סמך על מ"ש בהלכ' גרושין דמוכח קצת כן מלשון מתני' דמשמע דא"י לחזור לעולם אפי' תוך כד"ד ועדיין צריך עיון וחקירת חכם ייחכם עוד

והנה הר"ן בתשובה ומביא ב"י ססי' קל"ה דייק מלשון הרמב"ם פ"ז מהלכ' אישות שכ' המקדש את האשה וחזר בו הוא או היא אע"פ שחזרו תוך כד"ד אין בחזרתם כלום והרי היא מקודשת אלמא בין לקולא בין לחומרא אמרו דתכד"ד דקדושין וגרושין לאו כלום הוא, ותמוה לי למה לא מביא ביותר מ"ש הרמב"ם מפורש ושום שכל בפ"ו מגרושין דאחר שהגיע גט לידה או ליד שלוחה וחצירה אינו בטל וגט כשר הוא, הרי כ' דגט כשר הוא, ול"צ לדייק בלשנא מדכ' אין בחזרתו כלום משמע מדאורייתא דמפורש כ' דגט כשר הוא, ולפמ"ש בישוב שיטת הרשב"ם דס"ל בגרושין ל"מ חזרה מדאורייתא ובקדושין רק מדרבנן א"ש דמייתי מהלכ' אישות דס"ל לרמב"ם אפי' בקדושין לאו כלום הוא הגם דתשובת הר"ן ענין דילי הי' לענין גרושין הא מביא שם שיטת הרשב"ם מביא אח"כ שיטת הרמב"ם דאפי' לענין קדושין ס"ל דא"י לחזור מדאורייתא, אלא מ"ש עוד דאין לחלק בין עשיה השליח לגרושין למגרש בעצמי צ"ע דלסברת הר"ן יש לחלק בחלוקא רבה כמובן

והנה הטור סי' ל"ח הקשה על הרמב"ם דכ' אם נתן ואמר ה"א מקודשת ואח"כ השלים תנאו ל"מ התנאי משום דמעשה קודם לתנאי ולא דמי לתנאי ב"ג וב"ר דמלתא דפשיטא הוא שאם נתן בידה בלא תנאי שמקודשת בלא תנאי, והעמיס הט"ז בכונת הטור דס"ל דבכ"מ ל"מ חזרה אפי' תכ"ד כל שעשה מעשה וכן הוא במתנה ומכר, ותמה עליו האבני מלואים הא מבואר בטוש"ע ח"מ סי' קצ"ה דבכל קנין אפי' במשיכה מהני חזרה תכד"ד וכן מפורש ברא"ש פרק י"ל, ויפה תמה על הט"ז שכ' דבזה פליגו הטור והרמב"ם דרמב"ם ס"ל דיוכל לחזור אחר שעשה מעשה לולי חסרין דיני תנאים וטור ס"ל דא"י לחזור בלא"ה מפני שעשה מעשה, והוא תמוה דהא הטור ס"ל דאחר משיכה מהני חזרה, ומ"ש דרמב"ם ס"ל דמהני חזרה בכ"מ אחר מעשה ג"כ תמוה לי דהא הרמב"ם ס"ל פט"ו ממעשה קרבנות דבקדשים ל"מ חזרה משום דבריו המסורים להקדש וכו', וע"י תמיה שהוספתי על הט"ז יש מקום לדבריו בכונת הטור דלא נהירא לי דברי הרמב"ם לשיטתו דס"ל דאין אחר מעשה כלום, מלתא דפשיטא דאחר שנתן לידה דא"י להתנות בקדושין כן י"ל, ואם כך כונת הטור י"ל דרמב"ם לחלק יצא דוקא בהקדש הדברים בעצמם כמעשה יחשבו א"י לחזור דלא אתי דבור בעלמא ומבטל דבור כזה שהוא כמעשה כדאיתא דכותי' ר"פ האומר בקדשים בתרומה לענין מחשבה, אבל בקדושין דמעשה תלי' בדיבור יוכל לבטל הדיבור והו"ל דיבור בלא מעשה ועיי' כזה בתוס' ר"פ השולח בפלוגתא דחוזר ומגרש

חדא ועוד קאמינא דיש לקיים כל דברי ט"ז די"ל לטור דלאחר שעשה מעשה בממון שקנה ע"י משיכה או מסירה מיד ליד א"י לחזור לא מפני דלא אלים דבור דבתוך כד"ד לבטל מעשה, אלא דטעמא מאי מהני מדאורייתא חזרה כמ"ש הר"ן דאמדינן דעת אדם שאינו מסכים בדעת ורצון לחזור תוך כד"ד, ויש להוסיף כל זה כ"ז שאין המקבל מושך לידו וקונה בכסף וכדומה, אבל כשמקבל וקונה עושה קנין בגוף החפץ ונמסר לידו, וצריך להוציא החפץ מרשותו זה אין דרך לעשות רק אחר שגמר בדעתו שלא יחזור בו, וכ"ז לפי דס"ל לר"ן ודעימי' דחזרה מדאורייתא היא, אבל לר"ת ודעימי' דחזרה תקנתא הוא משום דברים שבקנין ממון כדי שאילת רב ותלמיד לרב שצריך להפסיק לפעמים דבר זה שייך גם בקנין משיכה ומ"ש, וס"ל לרא"ש פ' י"ל דבכל קניני' מהני חזרה תכ"ד ואפי' במשיכה וכן משמעות הסוגי' בנדרים דל"א חוץ במשיכה והגה"מ הרגיש בזה ונדחק, וכן נראה מסוגי' דב"ב הגם דשם תני ושייר מ"מ שם הגרסא בכל תכד"ד וכי' חוץ וכולל שם גרושין בקדושין ומגדף בע"ז וחוץ מאלו והכלול בהם בכל תכ"ד כד"ד ואפי' בקנין משיכה, וטעמא דמלתא כיון דבכל קנינים מדאורייתא יוכל לחזור ובמשיכה לא אמרו בו חוץ כיון דאיכא תקנתא במשיכה משום שואל ומשיב שלום רב ותלמיד, וכ"ז בקנין ממון, אבל בקדושין דל"ש תקנתא ומעיקר הדין ל"ל חזרה אחר המעשה כן י"ל בכונת הטור ע"פ דרכו של הט"ז ועיי':