כתב סופר אבן העזר קג

האט זיא געזאגט דאנן ווילל איך ניכט, איך ווילל דאס אנדערע רינגעל, הערנאך האט ער זיך אויסגעטהאן דאס רייפרינגעל אונד האט עס איהר געגעבען, אונד זיא אלליין האט עס זיך אנגעטהאן אויף דען פינגער אונד זאגטע, יעטצט האבע איך דיא וואהרע מעשה, ועל זה לקח הב' דוד שווארץ האצבע של הבתולה אשר הטבעת עלי' בידו ואמר להב' צבי הערשקאוויטש שיגיד עמו, והוא הגיד עמו הרי את מקודשת עם כל החרוזים שמבוארין לעיל בעדות הב' צבי הערשקאוויטש ככל החזיון הנ"ל

והב' דוד בן ר' משה שווארץ המקדש הגיד, בזה"ל שהוא הלך שם ברחוב ההוא והבתולה הנ"ל קראה אותו לביתם לאכול קשואים ואבי' ואמה לא היו בביתם ואכל שם ואח"כ הלכו ביחד לאשת ר' נח והי' שם המעשה ההוא ובפעם הראשונה כשנתן הזיגעלרינג אמר הלשון הנ"ל עם החרוזים ואח"כ אמר שהזיגעלרינג לא טוב שיש עליו אבן, וגם כי הוא על האצבע השמאל והלך ונתן לה לבקשתה הרייפרינגעל בעצמו על אצבעה הפעם שנית ואמר לה רק הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדמו"י בלי שום חרוז והכוונתו הי' לקדשה

והנערה המתקדשת מכחשת ג"כ את הב' דוד הנ"ל בענין הקדושין ואת העדים לא הכחישה רק אמרה שלא כיוונה לשם קדושין וסברה שהיא לשחוק בעלמא, נתקבל ביום ו' תבא תרל"א לפ"ק: ישעי' הק' בן מו"ה בן ציון ז"ל בייערן

חופק"ק הנ"ל. ישעי' בר"י שווארץ, הק' רפאל ב"ג פרידלענדער. תשובה לח

ישעי' בן אמיץ בתורה, בן ציון, עושה ציונים, ומראה פנים, ה"ה מע"כ תלמידי חביבי הרב הותיק מלא עתיק, חרוץ בעל פיפיות המאוה"ג מאיר בתורתו לעדתו, מצדיק רבים ביראתו, כש"ת מו"ה ישעי' בייערן ני' אבדק"ק פאטאק יע"א

אחדש"ה הנני למלאות מבוקשו להשיבו על שאלתו דבר, בדבר שבערוה, בעסק ביש אשר נתהוה בגבולו, הגם כי הקשה לשאול ממני, ונפש תלמידי יודעת מאוד כי עצמו טרדותי מכל צד בפרט תחלת הזמן שאול אני לתלמידים ביותר הבאים כיונים אל ארוביתיהם חדשים וגם ישנים, לפקח על עניניהם, ולמוד הלו"ת, בכ"ז פניתי יום שהוא כיומים וכמה הפסקות בנתים לשום עין עיוני על גב"ע ששלח לפנינו, ועל מגלה עפה מזה ומזה היא כתיבה אשר העלה ואשר הביא מע"כ ני' לפנינו אשר שוטטו רעיוניו להתיר ולאסור, ומן האמור קשה עלי הקריאה וכתיבה בתשובה באורך על כל פרט ודבור ואבוא בדרך קצרה כל האפשר ובתוך דברינו ימצא תשובה לדבריו, ויכוננו דברינו על הג"ע ועל פתשגן כתב הדעת ששלח לנו, ולא אטריח עצמי לכפול הדברים והענין כי עת לקצר, וה' יחננו דיעה בינה, לבאר כל דבר על מכונה

והנה ראיתי למעכ"ת י"נ ני' כי שיח לו פלפל בחכמה, בראשית דבריו בענין תוך כד"ד כדבור דמי, ומתוך זה יצא מענין לענין באותו ענין שלפניו בדין ידים שאינן מוכיחות, הגה שלפע"ד אין בו צורך למדוןן שלפנינו כאשר יבואר לפנינו אי"ה, מ"מ לי' פחדיל מלהאריך קצה בפרט הראשון בענין תוך כד"ד כדי להעמידו על דעתינו שאכתוב לבסוף שבמחשבה תחלה עלה לפני, וגם ראיתי הדברי שירה רץ השגתו על איש הבנים איש אלקים אבא מאוה"ג ג ככל אמרתי מסורה ואראה מה היא, ואגב העלתה מצודתי איזהו דברים בביאור השיטות, וביאור חמירא דעליהון בעזה"י, ואח"כ נבוא לנדון שלפנינו אי"ה

הנה מקור תוך כדי דביר להנכה, פתוח עלי ים התלמוד בנדרים פ"י מ"ת יבב קכ כ מ"ב והלכתא תוך כד"ד כדבור דמי שא נמצא מפורש בסוגי ש"ס אם תוך כ"ד כד"ד מדאוריתא או מדרבנן ופליגי ראשונים, רמב"ן בשם ר"ת וכן תוס' ב"ק משמו דאינו רק תיקון חכמים מפני תלמיד הלוקח מרבי וכו' והשוי מדותיהם בכ"מ חוץ מאנו, ור"ן הקשה עליי וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת לעולם בקום ועשה בנדרים ותוס' בב"ק הקשה מקריעה וכ' דצ"ל בוכה הקילו, ולא הקשו מנדרים, ונ"ל די"ל עפמ"ש הר"ן וז"ל דבשאר מילי דל"ח כילי ה"י כשאדם עושה אותם לא בגמר דעתו הוא עושה. אלא דעתי שיוכל לחזור בו תוך כד"ד וכי', יר"ה לא ניחא י' בהאי סברא דמי שם גבול מתוך כד"ד שדעתו של אדם לחזור תיד ברד, וגם גוף הסברא דאדם אין מסכים בדעתו לא נראה לו כ רש דתיקון חכמים הוא, וכיון שתקנו שאפשר לחזור כל אדם אינו מסכים בדעתו ובלבו ודעתי מיד שיוכל לחזור בו דהא אפשר לחזור מתיקון דרבנן וכבר הורגלו ב"א בכך ע"י תק"ה ממילא מהני חזרתו מדאורייתא כיון שהי' בלבו כך מתחלה ואומדנא דמוכח היא רר תק"ח והשוו מדרותיהם בכל דבר בנדרים וכיוצא בו שיוכל לחזור מדבריהם ממילא מהני חזרתו ולא עקרו בכל פעם בנדרים דבר מה"ת כי השתא מיהת יוכל לחזור, חוץ מאלו שלא תקנו מאיזה טעם שיהי' וכיון דלא תקנו בהם וא"א בחזרה אפילו מדרבנן ולא הורגלו בחזרה ממילא ליכא אומדנא שמתחלה הי' בדעתו לחזור תוך כד"ד, ואומדנא דמוכח בודאי ליכא גם אם יש מי שבדעתו לחזור, או טוע' בדין שגם באלו יוכל לחזור כיון דאין הדין כן הו"ל מה שבלבו דברים שבלב כנלפע"ד נכון

והנה כשיטת ר"ת נראה שהיא ג"כ שיטת תוס' בב"ק ורמב"ן דמביאו ושתק לי' וכן מביא רמב"ן עוד בשם ראב"ד אלא שראב"ד כ' טעם אחר כיון דאמרו רבנן הקורא את שמע שואל מפני היראה תקנו שלא יהי' הפסק בשום דבר, ולמ"ש שר"ת מיירי לאחר שתקנו חכמים יהי' מאיזה טעם שיהי' עכשיו דמהני החזרה מדאורייתא ואיכא נ"מ רבתי לדינא, וכן הוא לראב"ד ג"כ ועיין

ושיטת ר"ן ורמב"ם דמדאורייתא תכ"ד כד"ד וכן נראה משטיחות לשון הרמב"ם הלכ' שבועות פ"ב הלכ' י"ז דדאורייתא א הוא, ולמ"ש בישוב שיטת ר"ת אפשר דרמב"ם ס"ל בעיקרו מדרבנן ועכשיו דאורייתא הוא וא"ש מ"ש ונעקרה השבועה שזה דומה לטועה, אבל הר"ן כ' מפורש דדאורייתא הוא וכן ס"ל לרשב"ם מדכ' דבקדושין החמירו והנה הרשבא כ' במגד' דחומרא הוא שהחמירו בע"ז דא"י לחזור בו, ובקדושין חומרא דרבנן הוא משום לעז ממזרת אם תנשא לאחר בלא גט, והקושי' מבוארת וקשו בו טובא מסוגי' דנדרים דקתני נמי חוץ ממגרש והלא במגרש קולא שא"י לחזור ומותרת לכל אדם ועיי' ח"ס א"ע ח"ר סי' צ"ז ישוב לרשב"ם וסתירת הסוגי' בנדרים אמר ג"כ חוץ ממגרש ובב"ב שביק מגרש ונכנס לחלק בין מבקש שתחזור לו כסף קדושין וגט

והנני הולך בעקבות אבי אבוהן דישראל זצ"ל שבנה יסודו על הט"ז שבסי' ל"ח דכל דאיכא מעשה ל"מ חזרה תוך כד"ד אפי' בד"מ והפלא"ה החזיק על ידו ויבואר לפנינו אי"ה היעמדו דברי ט"ז או לא, והפלא"ה סי' מ"ט כ' דחדושא דקדושין וגט דל"מ חזרה משום דתלי' בדיבור שצריך שיאמר ה"א דאתי דיבור ומבטל דיבור קמ"ל כיון דע"י מעשה בא ל"מ חזרה אפי' תכ"ד ושם מרומז ג"כ חלוקו של הח"ס בין רוצה בהחזרת כסף קדושין או נותן במתנה, ועי' הפלא"ה י"פ האומר מ"ש בביאור מ"ש הרא"ש בין חזרה דידי' לדידה דבדידה הוא ביטול מעשה שע"כ לה להחזיר הדמים משא"כ כשהוא חוזר עי"ש, ולפמ"ש הח"ס דרשב"ם ס"ל כשאין מבקש החזרת דמים לא הו' מעשה א"ש הא דנקיט הרשב"ם דוקא כשהוא חוזר ולא כ' כשהיא חוזרת כמ"ש הרמב"ם הלכ' אישות בין הוא בין היא א"י לחזור, ולהנ"ל א"ש דגבי דידה איכא לעולם מעשה דע"כ צריכה להחזיר, משא"כ חזרה דידי' תלי' ברצונו אם תחזיר או לא, ורמב"ם דכ' הדין בהוא או היא הוי זו ואצ"ל זו ולפמ"ש הסמ"ע סי' ע"ב דבין הוא יבין היא בלשון הפוסקים כזו ונ"ל זו א"ש

ועל יסוד זה של הט"ז נ"ל עוד בישוב רשב"ם דס"ל לחלק בין

קדושין לגירושין, דבגרושיןן מדאורייתא א' לחזור משא"כ בקדושין רק מדרבן הוא משום לעז, והחילוק הוא עפמ"ש בהפלא"ה דרבותא קדושין הגם דתלי באמירה ובלא"ה לא כלום היא וס"ד כיון שעוקר דבורו ממילא מעשה אין כאן קמ"נ, ונ"ל דמה"ט ס"ל לרשב"ם באמת בקדושין דמדאורייתא יוכל לחזור כיון דעיקר תלי' באמירה, אבל בגירישין ס"ל כשיטת הרמב"ם בפ"א מגרושין דאפילו ל"א כלום ולא היו עסוקי באותו ענין ג"כ הגט כשר מדאורייתא ופסול מדרבנן ועיי' ב"ן ס' קל"י ד"ה והכא שלא הי מדבר וכיון דלא תלי' מדאורי' באמירה א"א לחזור בו מדאורייתא וכשחוזר בו ומבטל דבורו אינו פסול רק מדרבנן דבעי דיבור, ר"כ דלא החמירו כ"כ במה דהצריכו שיאמר כיון שכבר אמר כתקנת' כיף הגרישון עומדי' בהיקפם, וזה הרבותא דסוגי דנדרים דקמ"ל חוץ ממגרש הגם דגם בממון הדין כן שאין אחר המעשה כלום דה"א כיון דמדרבנן בעי שיאמר יהי פסול מדרבנן להצריכה גט אחר קמ"ל, ובש"ס ב"ב לא חש לפרש להוציא מן ס"ד דמדרבנן מועיל חזרתו להחמיר, כ"ז בגט אבל בקדושין נהפוך הוא מדאורייתא מהני חזרה דדבור מעכב בקדושין או עסוקין באותו ענין היינו דיבור מדאורייתא בודאי מהני חזרה ומדרבנן משום לעז צריכה גט ממנו כנ"ל

ובדרך מרווח יותר יש מקום אתנו ליישב הסוגי' ע"ד הנ"ל, הנה בעל הפלא"ה זצ"ל מביא ראי' לט"ז מש"ס מנחות פ"א ע"ב עיי"ש, ובמח"כ קדישתו נראה דלא זכר השר לשעה, שיש אריכות בזה בש"ך ח"מ סי רנ"ה ס"ק ד' ובמל"מ פט"ו ממעשה קורבנות הלכה א עיי"ש, והנה היוצא מארכות מל"מ דסוגי חלוקים הם דסוגי' דב"ק ל ל לחלק בין קדשים דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט לבין שארי דברים, דס"ל דתוך כד"ד גם בשעושה מעשה, אבל דחוי' היא מפני סוגי' דמנחות עי"ש ובדבריו מובן נמי שפיר הא דלא פסק הרמב"ם כסוגי דב"ק אליבא דר"י דלא ס"ל הכד"ד גדול דתלמיד לרב ועיי' כ"מ ול"מ הלכ' שבועות שכ' דנקיט הרמב"ם לעיקר כסוגי'