כתב סופר אבן העזר קב

על בעל הלבוש דהשמיט י"א שהביא המחבר אולי מה"ט דקשה ליה על המחבר דחושש לי"א כקושי' הנ"ל ואין לתפוס עליו כלל

חדא ועוד קאמינא בטעמא דלבוש, לפמ"ש כי המחבר לא חש לי"א רק משום חומר א"א היינו שצריכה גט אם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אבל לא צריכה קדושי' שני' ממי שקדשה במ עמ"ג, ולזה המחבר לשיטתו אזיל דחולק בב"י על הרי"ו דס"ל דמקדש במעמ"ג ליכא רק קדושין דרבנן, ולשיטתו בב"י דקדושי דאוריי' נינהו לדסוברי' דמקודשת א"צ גט משני ומביא י"א דאינה מקודשת וצריכה גט משני, ולשיטת רי"ו דליכא רק קדושי דרבנן פשיטא דצריכה גט משני והיינו אם קדשה שני שלא במעמ"ג וקדשה כדרך המקדשים, דאי גם שני קדשה במעמ"ג א"ל גט משני דכבר נתקדשה קדושי' דרבנן מראשון וגם לשיטת ב"י דקדושי דאורייתא נינהו אין חוששי' לדס"ל דאינה מקודשת ממ"נ גם קדושי' שני' ל"מ ועיין כ"ז לקמן סי' ל"א סעי' ד' ובח"מ וב"ש שם, ואם קדשה שני שלא במעמ"ג לשיטת הרי"ו פשיטא דצריכה גט משני לכ"ע והמחבר לשיטתו אזיל לכן כ' י"א להחמיר להצריכה גט משני ונ"ל לזה התכווין הח"מ ס"ק כ"ב בתר דכ' דכאן חושש משום חומרא דקדושין לי"א סיי' וכבר נתבאר בב"י דעת רי"ו אף מאן דס"ל דמקודשת אינו רק קידושי דרבנן ומדאורייתא מעמ"ג ל"ק ולכאורה אין דבר זה אי מקודשת מדאורייתא או מדרבנן שייך כאן ומקומו במ"ש המחבר מקדש במעמ"ש מקודשת הי' לו להביא שיטת רי"ו וכ"כ ב"ש ס"ק ל"ה על מ"ש מחבר מקדש במעמ"ג ובס"ק ל"ו די"א דאינה מקודשת כ' דחומרא הוא והח"מ עירבב ב' דברים להדדי, ולמ"ש א"ש דכוונתו דמחבר לא חושש לי"א רק משום חומרא דקדושין ודווקא שצריכה גט משני אבל לא צריכה קידושי' שני' מראשון, וע"ז מייתי שיטת רי"ו דגם למ"ד מקודשת רק מדרבנן כי כן לכ"ע צריכה גט משני וליכא נפקותא בי"א אלו, והמחבר לשיטתו בב"י אזיל וא"ש

ועיין ב"ש ס"ק ג' וס"ק ו' דנראה לו מדלא הביא הד"מ רק שיטות רי"ו ולא דב"י חולק ש"מ דס"ל כרי"ו וכן נראה דעת הב"ש וי"ל דגם הלבוש הכי ס"ל דאינה מקודשת מדאורייתא, ולכן בדין השמיט י"א דאינה מקודשת והיא חומרא דלדעתו פשיטא דצריכה קדושי' משני מעיקר הדין לכ"ע דקדושי' ראשון רק מדרבנן, ואם מקדשה שני ג"כ במעמ"ג לכ"ע ל"צ גט משני מכח ממ"נ כדכתיבנא וא"ש

וקרוב לי לומר הא דחושש המחבר לי"א הגם דבח"מ פסק בפשיטו' דא"י למחול משום דחושש ג"כ לשיטות רי"ו דקדושי מעמ"ג רק דרבנן וצריכה גט משני הגם דהוא חולק מ"מ בצירוף י"א דאינה מקודשת כלל חושש להצריכה גט משני, וגם בב"י אינו חולק על הרי"ו בחוזק אלא שכ' דאין דבריו מוכרחי' די"ל מדאורייתא מהני ולא ברירא כ"כ לכן חושש לו בצירוף די"א דאינה מקודשת, ובזה ארווח לנו יותר ישוב של כבוד קדושת אבא מאוה"ג זצ"ל דס"ל למחבר לדסוברי' דאינה מקודשת לא תיקנו כלל מעמ"ג וצ"ל מנ"ל לב"י לומר כן, ולפמ"ש א"ש מאחר דלרי"ו לכ"ע צריכה גט משני ואפשר לי"א דאינה מקודשת דלא תיקנו כלל מעמ"ג בקדושי' בצירוף כ"ז חושש להחמיר להצריכה גט משני

עוד נ"ל בשיטת המחבר דחושש לי"א הגם דנקט להלכתא בח"מ דא"י למחול ולהסיר מעליו קושי' עצומה שהקשה עליו אאמ"ו זצ"ל, ואומר אני מ"ש הב"י דלא כרי"ו וס"ל לב"י דקדושי דאורייתא נינהו, וכ' הב"ש ס"ק ו' כיון דקנתה הממון מדאורייתא שלה הוא משא"כ אחר יאוש מדאורייתא צריך להחזיר ועיין ח"ס יו"ד סי' שי"ד שנותן תבלין לדברי ב"ש י"ל זה דווקא לשיטות הסוברי' דא"י למחול והקנו לו רבנן קנין גמור שיעבוד הגוף ונכסי' עיי"ש רא"ש ספ"ק דגטין שכ"כ וכיון דהקנו לו קנין גמור ולא נשתייר כח ושיעבוד ביד המקנה קונה קנין גמור מדאורייתא שיש כח בידם לתקן כך ולהקנות לו לגמרי עד שיהי' קנין מדאורייתא, אבל לדסוברי' דיוכל למחול דנשאר ביד המקנה שיעבוד הגוף ונשאר כך בידו למחול הרי לא הוציאו לגמרי מרשותו אין זה אלא קנין חלוש מדרבנן ולא מהני כדבר הנקנה מדאורייתא, והה"נ במוכר שט"ח לחבירו דקיי"ל דיוכל למחול לדסוברים מה"ט דיוכל למחול משום דקנין שטרו' דרבנן, דלא הקנו לו שיעבוד גופו גם הב"י מודה דאינו רק קנין מדרבנן ואינה מקודשת רק מדרבנן, ולכן חולק הב"י על הרי"ו מסברתו כיון דס"ל עיקר כשיטות הסוברים דא"י למחול הו"ל קנין גמור ומועיל מדאוריי' אבל לדסוברי' דיוכל למחול מודה הב"י לרי"ו דליכא רק קדושי' דרבנן, והא"ש י"א דמביא בש"ע דאינה מקודשת הגם לפי דנקטינן לעיקר דא"י למחול וסמכה דעתה לכ"ע, מ"מ כיון דלי"א אלו דיוכל למחול ולא האלימו קנין מעמ"ג כ"כ שיהי' כקנין דאורייתא ול"ק רק מדרבנן ממילא הקדושין רק דרבנן, הגם לדידן להלכ' קיי"ל דאינו יכול למחול וזכת' לגמרי, מ"מ חוששין לשיט' דיוכל למחול ולאחזקי קנין מעיקר' שיהיה קנין אלי' כקנין דאורייתא גם עכשיו ליכא רק קנין דרבנן וקידושי דרבנן וצריכ' גט משני ובמקום איסור חוששי' לשיטה זו ומיושב תמיהת אבא מאוה"ג זצ"ל ע"כ בעהי"ת

וכ"ז שצריכ' גט משני אבל אינה צריכ' קדושין אחרים מראשון חדא דדוקא משום חומרא דא"א חייש המחבר לשיטת י"א הגם שאינה עיקר כמ"ש ובארנו כבר לעיל ועיי' סי' ל"א סעיף ד' בקדושי ספק דלמא ש"פ במדי צריכה קדושין אחרים התם ספק ממש הוא ספק דאורייתא או דרבנן אבל הכא רק חומר' הוא לחוש לי"א נגד רוב שיטות ופוסקים דווקא בחומר' א"א חוששין להצריכה גט משני, ועוד לפמ"ש דחושש המחבר לי"א דלדדהו הוי רק קדושי דרבנן דווקא להצריכה גט משני אבל א"צ קדושי' אחרי' כמו בקידושי קטנה ועיין זה ב"ש סי' ל"א ס"ק ז' וכ' שם שיתכוין בביא' לקידושין גמורי' עיי"ש, ה"נ במקדש' במעמ"ג וקידשה בביא', ואפשר שא"צ גם זה כיון דלעיקר הדין קיי"ל דא"י למחול ומקודשת מדאורייתא ומהיות טוב יש להחזיר שיכוון לקדשה בביאה, הנלפע"ד כתבתי בחפזי וסמכתי על המעיי' יבחר ויקרב, הכ"ד אוה"נ דש"ת

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: העתק גביית העדות

במותב תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא הב' צבי בן כ"ה פרץ הערשקאוויץ והב' כ"ה דוד בן מו"ה אברהם ליב ליבער מאנן ני' ואחר האיום בתורת אל יו"ע ובח"ח של יב"ן העידו לפנינו מה ששמעו ומה שראו בענין הקדושין של הב' דוד בן כ"ה משה שווארץ שקדש בפניהם אם הבתולה גיטל בת כ"ה יוסף פאללאק ני' ביום א' תבוא אלול תרל"א לפ"ק, וזה עדותן

הב' צבי בן ר' פרץ הערשקאוויץ אמר בזה"ל נאך בעענדיגטער שולע וואללטע איך צור קאמעדיע געהען אלס איך פאר ר' נחומס ווייבס הויז פארבייא גינג זאה איך דארט הב' דוד שיוארץ אונד הב' דוד ליעבערמאהץ איך גינג היניין אונד פראגטע זיא אב וויר ניכט דיא פארשטעללונג בעזוכען וואללטן דיא מעדכען זאגטען ווען דיא יונגען לייטע זיא אויפפיהרען ווערדען, דארויף זאגטע הב' דוד שווארץ צור הבתולה גיטל פאללאק דיא שאן דאמאלס דארט וואר, ווענן זיא איהם געלד געבען ווירד זא ווירד ער זא פריינדליך זיין. זיא פערלאנגטע איין פפאנד ווארויף ער איהר דען זיעגעלרינג הינריינגוע אלס פפאנד, זיא שטעקטע זיך דען רינג אם צייגער פינגער דער לינקען האנד אונד זאגטע, יעטצט האט ער מיר דיא קאמעדיע געמאכט איך האבע שאן איינען מאנן, היערויף ערפאלנטע איין געשפרעך דאס דיעזער רינג ניכט גילטיג איזט, ער זאלל איהר דאס רייפרינגל וועלכעס ער אן האטטע אויף זיינען פינגער, געבען. קורץ דער רייפרינג וואורדע איהר אויף דען פינגער דער רעכטען האנד אננעטהאן, אונד דער בחור דוד שווארץ זאגטע צו מיר דא ער איהרען פינגער אויף וועלכעס דאס רינגערל וואר אין זיינער האנד האלטע, דאס איך מיט איהם דען טרויאונגס פארמעל שפריך זאגען זאלל, איך גאב איהם צור אנטווארט, ווענן איך מיט דיר זאגע דאנן ווירד דיר דונקעל פאר אויגען ווערדען, ער דראנג אבער אין מיר צו זאגען, ווארויף איך איהם פאלגענדע ווארטע פארזאגטע, הרי עס זאלל דיר ווערדען וואונד אונד וועה, את איך טוהע דיר אין דער יד, מקודשת פאלל אין חלשת, בייא מקודשת פערשאאנד ער מיך ניכט גוט אונד פראגטע מיך נאך איינמאל וואס איך זאגטע, איהם עס פרשטענדיג צו זאגען, זאגטע איך מקודשת פאלל אין חלשת, דארויף זאגטע ער איהר וויעדער מקודשת פאלל אין חלשת, דיא ווערטער הרי את מקודשת זאגטע ער צו איהר, אונד דאס דייטשע לעכערליכע זאגטע ער צו מיר וויעדער, דיא נאכפאלגענדע ווערטער לי בטובעת זו כדת משה וישראל זאגטע איך אהנע רייס, אונד ער אויך צו איהר. הב' דוד ליעבערמאנן מאכטע אויפמערקזאס דאס דיעזע זאכע קיין געשפאס איזט, ווארויף איך זאגטע, דאס איך עס דען העררן ראבבינער זאגען ווערדע דא איך אויך עדית בין בייא דער זאכע, נאך פיעלעם געשפרעך זאגטע ער צו איהר, נון מיין ווייב געבע הער דיא פאאר גראשען, האט זיא איהם דאס רינגעל צוריק געווארפען אונד זיא זינד פארסנעגאנגען, הב' דוד ליעבערמאנן העד השני איזט געזעססען נעבען דער זאכע אונד איך דוד שווארץ בין נעבען איהר געשטאנדען עכ"ל

שוב העיד הב' כ"ה דוד ליעבערמאנן כל הדברים הנ"ל שהעיד הב' צבי הערשקאוויטש, נור וואס הערשקאוויטש זאגט, דאס דען זיעגעלרינג וועלכען ער צו ערסטען איהר גאב האט זיא אנר געשטעקט אן צייגעפינגער דער לינקען האנד אונד זאגטע יעטצע האט ער מיר דיא קאמעדיע געמאכט איך האבע שאן איינען מאנן, היערויף ערפאלגטע איין געשפרעך דאס דיעזער רינג ניכט גילטיג איזט, זאגטע העד דוד דאס שלא שמע דברים הנ"ל, וגם הזיגעלרינג לא שנתנה על ידה, ומיד שנתן לה דוד שווארץ דען זיעגעלרינג,