כתב סופר גיטין חולין צד

ובריי' הוי המסס בשני עורות קרו המסס ובה"כ בעור א' א"כ מפורש בבריי' דבעור א' כשר, וגם לשיטת תוס' קשה כהנ"ל, ואם קאי דאשתני שמייהו בזמן המשנה מה רצה בזה אבל עתה עדיין קרו להו כבזמן משנה ובריי' א"כ אין נפקותא עוד לע"ע בדין הבריי' כמובן ודבריו אין מובנים לי וצ"ע. מצד א' כשירה משני צדדים טריפה שיטת רש"י דבהמסס אפי' מצד א' טריפה וכתב תוס' הא דקתני שניקבו לחוץ היינו לאפוקי זה לתוך זה, ולזה צריך להבין הלא מבואר במתני' דואלו כשרות שנקבו זה לתוך זה כשר והרגישו הראשוני' וכתבו דממתני' כאן ה"א דניקבו לחוץ היינו מפולש, ולרש"י לפמ"ש תוס' הדרא הקושי' כמובן ועיין תויו"ט והרע"ב, ונ"ל דאפשר לומר לרש"י דניקבו לחוץ היינו שלא נטעה דניקב היינו מחוץ לפנים דטריפה, משום דיש חשש שניקב ע"י קוץ ומחט וניקב גם שארי אברים הפנימים, אבל בניקב מפנים לחוץ לא ידענו לכן לרבותא פרט ניקב לחוץ היינו שניקב מפנים לחוץ כן י"ל באפשר. והנה דוחק לרש"י הא דקתני במתני' המסס ובה"כ שניקבו לחוץ לא יהי' שווים בדין דבה"כ דווקא מפולש והמסס באינו מפולש ויש ראי' מזה לשיטת הדרישה שמביאו הש"ך [סי' מ"ח סקי"ג] דבבה"כ עצמו יש מקום שדינו כהמסס שמצד א' טריפה, וא"כ י"ל דמתני' נקט המסס ובה"כ שניקבו לחוץ היינו לצד חוץ כמ"ש תוס' ומצד א' טריפה היינו אפי' בה"כ באותו צד דק שיש בו כנ"ל וק"ל. וכתב תוס' והא דקאמר מצד א' כשירה צריך לפ' אותו צד א' מבפנים כלפי הרעי דלצד חוץ בלא"ה אסור משום שמא ניקב א' מאברים הפנימים דאמר נקוב נקיב ואתי', כבר הרגיש המהרמ"ל מאי שייכו' יש לזה לשיטת רש"י שהביא תחלה, וכתב דלפ"ז צ"ל דס"ל לרש"י דבהמסס אפי' באותו צד שבפנים שניקב לחוד טריפה, ודבריו צריכי' הסבר דמאי נפקותא בחשש שמא הבריא נתרפא אם צד שלפני' או של חוץ וגם לטעם שחצי עור טריפה מצד עצמו מאי נפקותא יש, וכ"ל דכוונתו, דהי' מקום לומר הא דחיישינן שמא נתרפא היינו דווקא אם ניקב מחוץ לפנים דיש עוד ספק שמא נקובי נקיב ואתי אלא דאפשר משום זה לחוד לא מחזיקי' רעותא רק מחשש שמא נקב מפולש כל ההמסס ונתרפא ואיכא ס"ס להחמיר, אבל מאחר שכתב דלצד חוץ א"א לפרש דבלא"ה טריפה כמו מחט שנמצא בחלל הגוף דטריפה ולא צריך לס"ס להחמיר א"כ ע"כ רש"י בניקב מצד פנים לחוץ טריפה ס"ל מחשש שנתרפא לחוד כצ"ל לפרש דברי מהרמ"ל, ודוחק. והנלפע"ד בישוב המשך דברי תוס' דהי' צריך לזה ליישב שיטת רש"י דלהכי לא נקט בבריי' רק בה"כ דבהמסס מצד א' טריפה, דחיישי' שניקב לחוץ ונתרפא, והנה הטעם דחיישי' לזה מבואר משום דאוכלי' ומשקי' דוחקי' אותו ויצא לחוץ, ונ"ל דזה דווקא אם ניקב מפנים לחוץ שפיר י"ל דאוכלי' ומשקי' שעוברי' שם דחקו אותו לחוץ כדלעיל אימר אוכלי' ומשקי' דחקוהו:

אבל בניקב מצד חוץ לא שייך אוכלי' ומשקי' דוחקי' שיכנס לפנים נהפוך הוא שמחזירי' המחט לחוץ, ולפ"ז עדיין קשה הי' הברייתא יוכל לנקוט הדין גם בהמסס מצד א' כשירה ולאשמעינן רבותא אפי' בעור הדק מצד א' כשר וכגון שניקב מחוץ לפנים, אלא דממ"נ אי ניקב מצד חוץ בלא"ה טריפה משום נקובי נקיב ואתי כמחט בחלל הגוף ולכן ליכא אופן בהמסס מצד א' כשר כמובן וזה כוונת תוס' דאחר דמייתי רש"י לפירוש השני משום נתרפא הוצרך לומר דניקב היינו מצד פנים דלצד חוץ לעולם טריפה כנ"ל נכון. דף נ"א ע"א המוציא מחבירו עליו הראי' וכו' פי' רש"י דכל כמה דלא יהיב לי' זוזי לא יהיב לי' חיותא, ראיתי בחידושי אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכתב הטעם דכיון דשכיח טריפות ואם יארע ספק יהי' הוא מוחזק בדמיו, לכן לא יתן לו חיותא עד שיתן לו דמיו ואז יהי' הוא המוחזק ונכון הוא, ועיי' בקצות החשן סי' רל"ב מ"ש, ועיי' בספר כתיבת המשפט דברים יקרים ונחמדים מתוקים מדבש ונופת צופים דיני' מחודשים בזה ושייך לטריפות עיי' בהם. ואי שלים חוטרא אפלגא דגבה וכו' שיטת הר"ן דבזה אפי' הלכה אין מועיל ועיי' סי' כ"ב ס"ט, והקשה בפלתי סי' כ"ח א"כ בזבחים ע' ע"ב דאמר כר"ל לא אמרו דס"ל הלכה אין צריכה בדיקה, עדיין לוקמי בהכה במקל ושלם חוטרא בפלגא דגב' דאין מועיל הלכה, וכן הקשה בדגול מרבבה סי' כ"ב שם. והנה הפלתי תירץ דלפמ"ש רש"י בזבחים דבמקום דצריך בדיקה לא אפשר להקריב משום הקריבהו לפחתיך, צ"ל לכאור' א"כ בבדיקת הריאה ולר"מ דחייש למיעוטי א"כ איך יקריב ע"כ צ"ל דווקא אם צריך לבדוק כל הבהמה