כתב סופר גיטין חולין צ

בדיקה זו, ונ"ל דסברת הש"ך ניחא במקו' שי"ל דרך וושט נכנס ורוב נבלעי' דרך הושט רק מכיון שריאה שלימה לפנינו מוכח ע"כ דלא נכנס ברוב נבלעי', בזה סומכי' דווקא על בדיקה מעולה שבדקנו אחר שידענו שיש מחט ובדיקה כזו מבררת לנו נגד הרוב נבלעי', אבל כשאין הבדיקה ברורה כ"כ משום הרוב חיישינן ותולי' שטעינו בבדיקתינו, אבל היכי דליכא רוב רק שנחוש שנכנס דרך סמפון רק שנקוב לחוץ וזה רק חשש ספק, למה לנו לומר שטעינו בבדיקה ולא בדקנו יפה בזה וודאי סומכי' על בדיקותינו אפי' כשלא ידענו ממחט להוציא אותנו מספק בעלמא, וא"ש דהוצרך רש"י לפרש על האי חתיכה שמא ניקב משום רוב נבלעי', אבל היכי דבא חתיכה לפנינו ולא בדקנו הריאה תחלה כלל י"ל מודה רש"י לדינא של תוס' כנ"ל נכון עיי' וק"ל. דף מ"ט ע"א אינקבה ריאה היכי דמשמשא ידא דטבחא וכו' נ"ל לומר דכ"ע ס"ל היכי דליכא לברורי תלינן רק פליגו כיון דאיכא לברורי דמקיפי' בבני מעיי' בהא פליגו אי תלינן כ"כ עד שא"צ לברר דאמרינן וודאי כן הוא או לא ועיי' ש"ך סי' ל"ו סקי"ב דא"צ לברר היכי דאיכא למיתלי, ועפ"ז אני אומר הנ"ל דמאן דמחמיר היינו דצריך לברר, ומביא המקיל ראי' מבא זאב ונטל בני מעי' דא"צ לברר אפי', דהא צ"ל איך מביא ראי' משם דשם לפנינו שניקב הזאב בשיניו ומהיכי תיתי לנו לומר שהיו שם נקבים אלו קודם לכן משא"כ כאן דאנו דנין אם הנקב ע"י טבחי או מעצמו ע"י חולי או סיבה אחרת ואין הענינים דומים, וכבר הרגיש בזה בתב"ש וכתב דמוכח ע"כ כמ"ש תוס' לעיל ט' ע"א דאפי' נקבים אחרים שלא במקום שיניו תולי' בזאב וא"כ דומה שפיר עיי' בו היטב שהאריך, ולפ"ז על אלו נקבים אחרים יש לברר ולהקיף, מה נאמר שמא לעולם קודם שחיטה הי' נקב במקום זה רק שדומה לנקב של אחר שחיטה משום שהי' מקום שיני הזאב בנקב זה ג"כ והרחיב הנקב ונשך שם ולכן נדמה לאחר שחיטה ואין בירור בזה, מ"מ עכ"פ נדע שהיו שם שיני הזאב ושוב בלא"ה אין אנו חוששים שמא הי' תחלה מהיכי תיתי נחוש לזה כמ"ש. ואם לא ידמה לשל אחר שחיטה נדע שעל ידי חולי וכדומה מחיי' בא ולא ע"י זאב לאחר שחיטה וע"כ שא"צ לברר היכי דאיכא למיתלי, ולפ"ז באברירי דא"א להקיף כמ"ש בראשונים לקמן או היכי דנאבד וא"א להקיף מודה דתלינן כנ"ל וק"ל. אמר רב משרשי' כוותי' דאבוה דאבא מסתברא דהא תלינן בזאב, צ"ל א"כ מאי יענה מאן דס"ל דלא תלינן להא דתלינן בזאב, ונ"ל לבאר, הנה הפלתי סי' י"ח סק"ד נתקשה לסברת הש"ע דבנאבד הסכין ושוב נמצא פגום אמרינן כיון שיצא בהיתר מאתנו שוב אוקמינן אחזקה ותלינן שבדבר אחר נפגם הגם דאם לפנינו ונמצא פגום לא תלינן מכיון שאנו מצריכי' בדיקה א"כ לא אוקמינן אחזקה ולכן כשנמצא פגום לא תלינן עיי"ש, א"כ מאי מייתי סייעתא מדתלינן בזאב הלא שם כבר נאבדה ריאה מאתנו ואמרנו אוקמי אחזקה שכשירה היא כמו בכל נאבדה הריאה ולכן כשהחזירה הזאב אוקמינן אחזקה ותלינן הנקבים בזאב, משא"כ באיכא ריאה לפנינו דצריכה בדיקה מתחלה ולא היינו מחזיקי' אותה ככשירה לכן לא תלינן עיי' בו, והנה כבר כתבתי במקומו לעיל דל"ק דהא לא היינו מסופקים בריאה לנקבים רק בסירכות דשכיחי אבל לנקבים לא חששנו ואוקמינן הבהמה אחזקה דליכא נקבים בריאה כמו דלא חיישינן לניקב קרום של מוח וכדומה, רק סרכות שכיחי וחששנו לבדוק משום סרכות וא"כ כשאנו מוצאי' ניקבה הריאה לא שייך לומר דלא מוקמי' אחזקה כיון שלא החזקנו אותה שהצרכנו בדיקה דהא לא לנקבים הצרכנו בדיקה ולא היינו מסופקי' בה כלל רק מסירכו', משא"כ בסכין הצרכנו בדיקה לפגימות וכשאנו מוצאי' מה שהסתפקנו שנמצא בו ולא החזקנו בו שוב לא שייך לתלות משום חזקה, ול"ק כנ"ל נכון ופשוט, אלא דכ"ז אם טעם סרכות לאו מצד ניקב ונקבים לא שכיחי אבל לשיטת רש"י דסירכות מטעם נקב א"כ נקבים שכיחי א"כ באמת כיון שאנו אומרי' דסירכות שכיחי ממילא גם נקבים שכיחי ובאמת נתקשה הרשב"א לעיל ט' דיהי' צריך בדיקה לנקבים ונהי' צריך נפיחה לכל ריאה, ולפ"ז שפיר י"ל כדברי הפלתי כיון דאנו מסופקי' לנקבים בריאה וצריכי' בדיקה שוב כשנמצא נקב אין לומר העמיד על חזקתה שלא ניקבה, ומעתה י"ל דבזה פליגו הנהו וכבר כתבו הראשונים לעיל מ"ח ע"א דאיכא פלוגתא דאמוראי בזה אי סירכא מטעם נקב או לא, וכן י"ל כאן דרב יודא ס"ל תלינן ומייתי ראי' מזאב ס"ל דחשש סירכא לאו משום נקב ושפיר מייתי ראי' מזאב, ומר זוטרא ס"ל לא תלינן ס"ל מזאב ליכא ראי' דס"ל אין סירכא בלא