כתב סופר גיטין חולין פט

ומהרמ"ל הא לא יוכל להקשות רק מרבינא דמפרש דברי ר"נ בסבוך ולולי רבינא הי' אפשר לפרש ר"נ בדלא סבוך, ונדחקו ואין דחוקם עולה יפה במח"כ ועיי' פלתי, וע"ד פלפול נ"ל בכוונת תוס' דהנה ר"נ אמר לעיל ריאה הסמוכה לדופן ומשני ש"ס שלא במקום רביתייהו וכאן במקום רביתייהו וצ"ל איך מפורש בדברי ר"נ בריאה הסמוכה דהיינו דווקא במקום רביתייהו והוי לי' לפרש דבריו, אלא דאם דופן סותמתה היינו כיון שסמוכה אל הריאה היא הסתימה א"כ א"צ לפרש דזה בכלל דבריו ריאה שניקבה ודופן סותם ממילא ידעינן היכן הוא במקום שסמוכה אצלה מאוד שיש סתימה ובמקום שרחוקה ממילא אינה סותמתה, אבל אי בסבוך איירי זה אפשר אפי' במקום שאינה קרובה אל הריאה מ"מ הדופן סותם ע"י שסבוך בדופן היטב ואי גם זה לא מהני דווקא רק במקום רביתייהו זה אינו במשמעות דברי ר"נ דנוכל לפרש דדופן סותמתה גם שלא במקום רביתייהו וסותם ע"י שסבוך, וע"כ צ"ל א' משתי' לתרץ הש"ס הכא במקום רביתא ע"כ דר"נ אפי' בלא סבוך איירי ומשמעות דבריו דופן סותמתה היינו במקום שסותם ומעצמינו אנו יודעי' איה מקום סתימה במקום שקרובה אל הדופן במקום רביתא, ולרבינא א"א לומר כן ע"כ צ"ל דבאמת ר"נ אפי' שלא במקום רביתא אמר היכי דדופן סותמתה כשירה היינו שסבוך בדופן וכן בכל מקום, ול"ק מ"מ מדלעיל די"ל לעיל בדלא סבוך כמ"ש תוס' וי"ל דש"ס מתרץ הא במקום רביתייהו קודם שהביא פרושו דרבינא לר"נ, ולרבינא צ"ל כהנ"ל אלא לפ"ז כדמייתי רבינא ומקשה מיני' מפסול חוזר לכשרותו. והוי לי' להקשות לדידי' דמפרש ר"נ בדסבוך א"כ תקשי דר"נ אדר"נ והוי לי' לתרץ הא בדסבוך והא בדלא סבוך כיון דתירץ דלעיל הכא במקום רביתא ליתא לדידי' כמ"ש וע"כ דרבינא לא מפרש ר"נ רק לדנפשי' קאמר ולר"נ אפי' בדלא סבוך וקמה וגם ניצבה תירץ הכא במקום רביתא, ומעתה י"ל דזה כוונת תוס' דתחלה מייתי ראי' מדלא מתרץ הא בדסבוך אלא דלזה י"ל דש"ס מתרץ ר"נ קודם שמייתי רבינא ופירש רבינא לר"נ כא פשיטא כ"כ רק הוא מפרש מסברא בדר"נ כן, וי"ל באמת לרבינא יש לתרץ כן אלא דשוב מביא ראי' מדמקשה לרבינא ולא לר"נ היינו דהי' לי' להקשות לר"נ דידי' אדידי' דלרבינא לא שייך תירץ הראשון הא במקום רביתא כמ"ש והו"ל לתרץ הא דסבוך וע"כ דרבינא לדנפשי' אמר וכהנ"ל כנ"ל ליישב עיי' וק"ל. קרום שעלה וכו' פי' רש"י אבל סתימת דופן, וצ"ע ממה שפי' רש"י לעיל מ"ג ע"א ד"ה אינו קרום ועיי' פמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט מ"ש בזה, ועיי' בדק הבית ומ"ה מ"ש, ועיי' ש"ך סי' ל"ו סק"ו. ע"ב דכולי עלמא חסרון מבפנים לא שמי' חסרון פי' רש"י דא"א לגרוס כ"ע שמי' חסרון דהא א"א שלא יהי' חסר, וצ"ל דהלא אפשר שראינו שבלע מחט ומיד שחטוהו ופליגו אי חוששין שמא דרך הושט נכנס כדמוקי בש"ס, וצ"ע לכאורה על רש"י שוב הראוני שבמהר"ם שיף כ"כ ומתרץ בזה הגורסי' כן, ואולי י"ל דס"ל לרש"י כיון דסופו לחסר שוב מיד טריפה הוא כשיטת בה"ג דמייתי טור סי' מ' במחט שנמצא בלב כיון דסופו לנקב טריפה מיד וק"ל. אמר לי' הן הפשירו שידעו מאיזה טעם, רש"י פי' דהיינו שבדקו שבאתה שלימה לפניהם, ועיי' רשב"א שפקפק דאין זה במשמעות הלשון דהול"ל בפשיטות הם באתה שלימה לפניהם ובדקו. וגם בלא"ה צ"ל איך ס"ד לדמות חתיכה שא"א למבדק לשלימה, ונ"ל עפ"ש ש"ך סי' ל"ו סקל"ד דהא דמחמירי' עתה שאין אנו בקיאין לבדוק דווקא כשלא הרגיש במחט כשהיתה שלימה רק נפח ובדק הריאה כנהוג אז לא סמכי' אבדיקה דאולי לא בדק שפיר אבל כשבדק שידע שיש שם מחט ודקדק היטב בבדיקה סמכינן אבדיקה גם עתה עיי"ש, ואומר כי המעשה בחתיכה דריאה היה שבדקוה הריאה תחלה קודם שמצאו מחט ואח"כ מצאו מחט והביאו החתיכה לפני חכמים לדון עליו ולכן רצו לדמות למחט דאשתכח בריאה דמאן דמכשיר סומך אבדיקה כן רצו לסמוך אבדיקה זו שבדקו קודם שנתוודע מהמחט, והשיב ר' אמי הם ידעו מאיזה טעם הכשירוהו היינו הם ידעו מתחלה במחט מאיזה טעם הכשירו אותה וסמכו על בדיקה שמצאו שלימה וזה הי' טעמם. אבל אנחנו מאיזה טעם נכשיר דעל הבדיקה אין לנו לסמוך כמ"ש כנ"ל לפרש עיי'. ובזה נ"ל לומר דרש"י לא פליג על תוס' ד"ה דלמא אי הוי ריאה קמן דס"ל דאפי' קופא לגו ג"כ חיישינן שמא דרך הסמפון נכנס וניקב מבחוץ ועיי' מהרמ"ל, והא דפירש רש"י דלמא אי הוי קמן היינו דרוב נבלעי' דרך הוושט, היינו לפמ"ש דהי' המעשה שבדקו הריאה תחלה ומצאו שלימה רק שבדקו קודם שידעו מהמחט ולא סמכו על