כתב סופר גיטין חולין פז

משמע דמגב לגב הוי כסדרן, ולפי מה שפי' דכסדרן היינו רביתייהו מתוך ששוכבת זו על זו הדרא בריא נראה דווקא בשוכבת זו על זו משמע אבל מגב לגב הוי שלא כסדרן וכן דרכו של הר"ן בשיטת רש"י דווקא בין חיתוך לחיתוך הוי כסדרן ותוס' ל"ל כן ברש"י אלא אפי' מגב לגב הוי כסדרן וכן נראה מרש"י ולכאורה נראה דברי רש"י סותרים זה את זה, ונלפע"ד ליישב הכל, ואקדים דצ"ל עוד אריכות לשון רש"י דהדרא בריא מאי רצה בזה הי' די באומרו כיון דכסדרן הוא ושוכבת זו על זו הולך ומתחזק ולא יתפרק, ונ"ל הנה הראשונים דקדקו מדמתחיל לית לי' בדיקה משמע כסדרן בעי בדיקה, והחולקים אומרים דלשון היינו רביתייהו משמע דאין צריך בדיקה כלל, ונדחקו בהא דא"צ בדיקה עיי' רא"ש ורמב"ן, ונ"ל דזה הי' קשה לרש"י ולכן הוכיח דוודאי שלא כסדרן ממש כגון שיש אונא מפסיק לא מהני בדיקה גם כי נסתם לגמרי מ"מ סופו להתפרק מכיון שמתנענע תמיד, אבל כסדרן היינו באופן שנסרך מגב לגב צריך בדיקה דאם עדיין לא נסתם לגמרי טריפה כמ"ש תוס' בשם מהריט"ע, אבל כשנסתם לגמרי מועיל כיון דסמוכי' זו לזו היינו מחיתוך לחיתוך דזה אפי' בדקינן ונמצא נקוב ולא נסתם לגמרי מ"מ כשר דכיון דעשה סירכא כסדרן מתוך ששוכבת זו על זו ליכא ספק כלל שיתחזק והדרא בריא ותעלה הסתימה על כולו לבסוף דהולך ומתרחב ומתחזק תמיד וכי כן ממילא א"צ בדיקה כלל, והא"ש דפי' רש"י בשלא כסדרן היינו שמפסיק אונא דבאינו מפסיק אפי' מגב לגב עכ"פ מהני בדיקה, ובכסדרן פי' ששוכבת זו ע"ז היינו מחיתוך לחיתוך כדי לישב היינו רביתייהו דבאופן זה לא צריך בדיקה, והיינו לפמ"ש הר"ן דאם ידענו שראוי' לסירכא מתחלה כשר רק שלא ידענו וי"ל דמחיתוך לחיתוך כיון שכבר התחיל כסדרן אף שעדיין נקוב מ"מ מתרחב והדרא ברי לגמרי כשר מעתה משא"כ מגב לגב דאינן שוכבת זע"ז חיישי' עדיין שמא ישאר כך נקוב ולכן צריך בדיקה ואם נקוב עדיין טריפה עיי' ועיי' ב"י שיטת בה"ג אפי' מפקא זיקא מ"מ כשר, ונ"ל מטעם שכתבתי והא"ש דהאריך רש"י דהדרא בריא היינו גם שעתה לא הבריא ולא נסתם לגמרי מ"מ הדרא בריא אח"כ ולפ"ז ג' חילוקי דיני' לרש"י כמ"ש וא"ש הכל על נכון כנ"ל וק"ל. והנה בסירכא תלוי' פליגו הפוסקים לשיטת רש"י דאם סירכא בלא נקב, ולרא"ש פשיטא דכשר דריר בעלמא הוא ועיי' רשב"א שכתב בסירכא תלוי' איכא ס"ס שמא בלא נקב ואת"ל מחמת נקב שמא ניקב רק קרום העליון, צל"ע הלא טעם שנתלה הסירכא ע"י נקב פי' רש"י שעל ידי נקב יוצאים המשקים חוצה ונקרשים ותינח אם ניקבו שני הקרומים ויוצא מפנים לחוץ אבל כשניקב רק העליון אין טעם וסברא כי ע"י הנקב בא, וא"כ להספק שמא מחמת נקב היינו הנקב גורם הסירכא וא"כ אין סברא לומר שמא קרום העליון לבד ניקב ודוחק לומר דכוונת הרשב"א אניקב זה שלא כנגד זה ואנו תולי' דיצא מנקב תחתון שלא כנגד זה של עליון, ומכ"ש לפמ"ש התב"ש דגם לרשב"א אם חזינן שהרוח יוצא בין הקרומין זה שלא כנגד זה טריפה, וא"כ כיון כשהמסקים יוצאים וא"כ צלע"ק דברי הרשב"א הנ"ל ודעתו רחבה מדעתינו אולי ידע כי גם אם נקב קרום עליון גורם סירכא. דף מ"ז ע"א חליף טריפה וכו' עיי' ת"ח דהיינו שנתחלפו לגמרי אבל באיכא ד' בימין וא' בשמאל כשר דאי משום חסר או יתיר ל"צ לחליף כלל, והנה רוב הפוסקים ס"ל דגם באופן זה טריפה והיינו מטעם חסר בשמאל, וצ"ל לכאורה קושי' הת"ח, ונ"ל דזה אשמעינן רבא דה"א מדבריו דחסר ויתיר דווקא במנין האומות ולא בצדדים תלי' כמו שסובר הת"ח באמת קמ"ל חליף טריפה והיינו מטעם חסר או יתיר כמ"ש רש"י לעיל ר"פ, ובזה יובנו דברי הפלתי [סי' ל"ה סק"ג התמוהי' שכתב דאם איכא בימין ג' הראוי' ובשמאל הרבה יותר כשר כפר"ח, דהא רבא ע"כ לאו בהאי גווני איירי דלדידי' תיפוק לי' דהוי יתור, וע"כ לאו להכי נתכווין אלא שיש ג' בשמאל ותרי בימין וצ"ע דעדיין קשה תיפוק לי' משום חסר, ולהנ"ל ניחא דל"ק די"ל דזה אשמעינן שלא נימא חסר ויתיר דווקא במנין האונות קמ"ל, אבל באופן שיש ג' בימין והרבה בשמאל הוי יתור במנין האומות בזה בוודאי לא איירי רבא כנ"ל וק"ל. ע"ב אדומה כשירה וכו' עיין טו"ז סי' כ"ח סק"ד וש"ך ופר"ח אי צריך דווקא שיהי' ניכר המראה בשני קרומים, ונ"ל להכריח מפוסקים דכפר"ח דצריך דווקא שני קרומים דאל"ה לא גרע מנקב קרום העליון דכשר, דהראשונים כרכרו כמה כרכורים ליישב הא דמסיק לעיל אלא ל"ש ומפרשים וטריפה ואיך יתיישב עם הא דאדומה כשירה מדר"נ ולכאורה י"ל הא דר"נ היינו שנבלע