כתב סופר גיטין חולין פו

יהי' בריחוק מקום מעט לצאת כבר אבדו כחם מלעשו' להם מקום מוצאם במק"א כנ"ל מסברא, ועיי' סברא זו ברשב"א לקמן בסוגי' דכבדא גבי פי קנה חוץ לקדירה סברא זו מפורשת עיי"ש. וי"ל קצת בזה קושי' תוס' והלכתא מגין כדרב יוסף דלמאי צריך להביא הא דרב יוסף כלל להנ"ל דלא מבואר היטב לרבינא אם העליון מגין לעולם אפי' בשאין נקב בעליון כלל די"ל דאמר העליון מגין היינו לאפוקי דלא נימא דהכל תלי' בתחתון קמ"ל דעליון מגין ועדיין י"ל דווקא באופן שניקב העליון במק"א שלא ינקב העליון, אבל בשניקב התחתון לחוד י"ל דמטריף הגם שלא משמע דרבינא ע"ז לחוד קאי מ"מ מייתי יותר דברי רב יוסף דמפורש דאף דלא ניקב עליון כלל כשר דהא אמר אי לא מבצבץ כשר והא דאוושא זיקי דביני וביני הוא, והיינו שלא ניקב העליון כלל מ"מ כשר כן י"ל וק"ל. אמר רבא האי ריאה דאיגלד וכו' כבר דקדק הר"ן למה חזר והביא דברי רבא אחר שכבר הביאו לעיל, וראיתי בחדושי אאמ"ו זצ"ל דבר נכון דהי' מקום לומר הא דאמר רבא ריאה שהאדימה מקצתה כשירה כולה טריפה לא שהאדימה הבשר מחמת לקותא רק כוונתו דאיגלד קרום העליון ומקצתו כשר דתחתון מגין אבל כולו טריפה כסברתו בושט דעל כל הקרום אינו יוכל להגין וכקושי' הדרישה והטו"ז סי' כ"ג סק"ט וא"כ ל"ק כלל מהא דשרצי', ולכן הוצרך להביא תחלה ריאה דאיגלד וכו' דמכשיר דאגלד בכילה, וע"כ הא דריאה שהאדימה דבר בפני עצמה שלקתה בשר הריאה א"כ שפיר מקשה מ"ש כולה ממקצתה אלו דבריו ז"ל וש"י. ואמר רבא ריאה שיבשה מקצתה טריפה שיטת הרמב"ם [ה"ש פ"ח ה"י] מטעם חסר טריפה וכן נראה שיטת בה"ג שמביא הרשב"א דהוציא דיבשה הכבד טריפה, וע"כ מטעם חסר, והכ"מ תמה מנא לי' לרמב"ם דמטעם חסר דלמא משום ניקב ו"יל דא"כ איך מדמה ש"ס זה להא דפלוגתא גבי בכור דשם יהי' אוזן כחסר ואינו כלל כמ"ש הרשב"א כאן ולכן צריך דווקא שיעור יבשות גמור שתפרך בציפורן, אבל בריאה דכנקוב יהי' די ביבשת מעט וע"כ דגם בריאה יבשות לאו כניקב עושה דאין יבשות מטעם נקב רק חסר והם בחכמתם הבינו כך ודימו שפיר לחסרון דאוזן בכור וא"ש הרמב"ם כנ"ל וק"ל אוכמא אוכמא וכו' פי' רש"י שחורות, ונראה דרש"י סובר דמראה הפסולות דווקא בכולה כהראב"ד, [בהשגות הל' שחיטה פרק ז' הט"ז] וצ"ל לפ"ז איך מפרש גילדא גילדא חזותא חזותא דווקא במראות כשירות, וצ"ל דרש"י מחלק אם ממרא' אחת יש באיזה מקומות כשר כל זמן דליכא רובא, אבל אם יש מראות שונות פסול אפי' אי ליכא רובא בצירוף כולם כיון דכמה מראות הם פוסלי' אפי' בליכא רובא ואשמעינן דאם הם מראות כשירות אפי' כמה גווני כשר מ"מ וכ"כ ראשונים בזה הרבותא כצ"ל וק"ל. הני תרתי אוני דסריכי להדדי לית להו בדיקותא, שיטת רש"י דכל סירכא מחמת נקב באה, ועיי' רשב"א לעיל ט' ע"א דקשה לפ"ז ע"כ צ"ל דנקבים שכיחי בריאה כיון דסרכות מצויות וא"כ כל ריאה תהי' צריכה לנפחה מחשש נקבים, ועיי' בפתיחה לפמ"ג בסי' ל"ט שעמד על זה והאריך, ולפע"ד י"ל דבאמת רוב בהמות כשרות ומ"מ בריאה מצריכי' בדיקה דמצוי' יותר וכבר כתב הש"ך שם כי בדיקת ריאה רק מדרבנן ואפי' נאבדה אסרו דאל"ה מה הועילו בתקנתם, ונ"ל כי לא חמירא בדיקה זו דריאה מכל היכי דאיכא לברורי דצריך לברר הגם ברוב ל"צ לברר רק בחזקה מכ"ש היכי דאיכא טרחא, אבל בריאה דשכיח יותר אמרו שצריך לברר אבל לא נחמיר יותר מהיכי דאמרי' היכי דאיכא לברורי, ואומר מעתה ע"פ שהשריש הנב"י, קמא חיו"ד הלכות נדה דבס"ס דצריך לברר דווקא אם יתברר האיסור, אבל כשלא יתברר רק ספק א' ולא נחמיר אח"כ רק מספק לא צריכי' אנו להביא עצמינו לידי כך לברר כדי שישאר רק ספק אחד אלו דבריו ז"ל, ואומר מעתה דלכן לא צריך לנפח הריאה אם יש בה נקב מצד היכי דאיכא לברורי דגם אם ימצא נקב מ"מ ישאר בספק אולי ראוי לסירכא והיינו עפמ"ש הר"ן דכל נקב ספק הוא שמא ראוי' לסירכא כסדרן וכשר מעכשיו וא"כ לא נדע רק מספק איסור וא"צ לברר, ולומר שנברר דלמא ימצא נקב במקום שקשה שיעלה סרכא כסדרן לזה וודאי אין לחוש לברר ולבדוק אחריו דזה וודאי מיעוט הוא שיהי' דווקא במקום כזה שלא ראוי' לסרכא כסדרן בוודאי, והיינו לפי דנראה מרש"י דמגב לגב הוי כסדרן, דלהסוברים דצריך דווקא מחיתוך לחיתוך א"כ אם נמצא נקב בגב האונא יתברר וודאי טריפות, ופשיטא שיותר מצוי' הנקבים בגב הריאה שזה רוב הריאה ומיעוטא חתיכי דאוני כנ"ל עיי' וק"ל. כסדרן היינו רביתייהו, שיטת רש"י דשלא כסדרן היינו שהיא מאונא לאונא ואמצעי' מפסקת