כתב סופר גיטין חולין פה

א"כ מר אמר חדא ולא פליגו דהא למאן דאמר רוב מוחו כ"ש רוב עורו, ונ"ל ע"פ שכתב במהרש"א דלפמ"ש תוס' די"ל ה"ה מרוב מוחו ונקט רוב עורו דאף בעורו צריך רוב. הא דאמר הש"ס למ"ד רוב עורו י"ל אפי' מחצה רק דזה לא פשיטא לש"ס, וא"כ י"ל דש"ס מסופק איפכא למ"ד רוב עורו רוב מוחו מאי די"ל ה"ה רוב מוחו ופליג עם מ"ד רוב מוחו סובר דבמוח צריך רוב אבל בעורו סובר דלא צריך רוב ובזה פליגי כנ"ל וק"ל. עוד נ"ל ליישב קושי' מהדורא בתרא הנ"ל ע"פ שכייל לנו הפוסקים הא דקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום דווקא בשטריפות מצד עצמו אבל כשהוא משום אבר אחר לא, וא"כ י"ל הנפקותא דלמ"ד רוב מוחו קאמר הש"ס כ"ש רוב עורו ופי' רש"י דכ"ש הוא מטעם דסוף מוח לצאת חוץ, נראה דסובר רש"י דלא פשוט לש"ס דאם יש טריפות במוח איכא גם בעור, רק דפשוט דמיטרף משום טריפות המוח דס"ל דטריפה א"כ ממילא בשנפסק העור איכא טריפות דמוח, ולפ"ז אין בקרום טריפות מחמת עצמו ומהני קרום שעלה בו, אבל מ"ד רוב עורו הוא סובר דטריפות העור לעצמו דהא הש"ס מסופק אם גם פסוקת המוח מטריף ועור לעצמו טריפה א"כ לא מהני קרום שעלה בו ונפקותא רבא איכא בינייהו כנ"ל נכון וק"ל. דף מ"ו ע"א בעי רבי ירמי' מתלקט מהו וכו' תיקו וכו' הנה הרמב"ם [הל' שחיטה פ"ח הכ"ב] כתב דאלו האיבעי' ספק הוא ויראה שהיא אסורה, ותמה הכ"מ פשיטא שספק דאורייתא להחמיר, ותירץ באופן שרק זית א' מרודד או מתלקט וה"א דאיכא ס"ס קמ"ל, ועיי' פר"ח ופ"ת אם ספק תיקו מצטרף לס"ס, ולכאורה הי' נ"ל דקאי אלעיל שכתב דאם אינם חסרי' אלא השני זתים והשאר קיים דטריפה, והנה יש סברא לומר דמרודד ומתלקט ליכא ספק רק כשלא נשתייר אלא הם ומהם תעלה ארוכה כמ"ש רש"י בזה נסתפקו אמוראי אם זתים כאלו יכולים להגין כיון שאינם בריאים או אינם במקום א' אינם יכולים להגין, אבל כשכל הכבד בכאן ואלו הזיתים מרודדים או מתלקטיי' י"ל דליכא ספק דרידוד או מתלקט לא מגרע ולא מטריף, ועיי' כסברא זו בבד"ה בהתליע הכבד דאם כולה קיים לא מגרע אפי' כשכולה התליע ואם ליכא אלא זתים אלו והם מתלעים טריפה עיי' בו, וזה כמ"ש קמ"ל הרמב"ם דיראה לי דגם זה טריפה כן עלה ברוחי ליישב, אבל למעיין ברמב"ם יראה כי קשה לומר כן דהרי הרמב"ם כתב ואם נשתייר אלו זתים כשירה משמע דמ"ש אח"כ קאי על הך נשתייר ב' זתים. אבל ליישב בזה מה שצ"ל למאי חזר ושנה מה שכבר הודיענו בנשתייר ב' זתים אלו כשר, ולהנ"ל י"ל לאורוי לנו דווקא באופן זה איכא ספק שכתב אח"כ. אבל בנשתייר כולה ליכא ספק מסברא שכתב כנ"ל עיי' וק"ל. ע"ב מגין או לא מגין קושי' תוס' מבוארת למה לא נסתפק כן לעיל בקרום המוח, וכבר הרגיש בראש יוסף דתוס' לא הי' לו הגירסא לעיל עד דאינקב תתאי ומ"מ סובר תוס' בפשיטו' דבקרום המוח בעינן תרתי, ועיי' ת"ח לשיטת רי"ף ודעימי' דסוברי' דבמוח בקרום תחתון לחוד טריפה א"כ תהדר קושי' תוס' ותירץ דלעיל כיון דנתן סימן בקרום התחתון ש"מ דהכל תלוי בקרום התחתון וצ"ע הלא גם כאן נתן ר"נ סימן כיתונא דורדא וכו' ופי' רש"י דסובר קרום תתאי, וי"ל, ול"נ פשוט ע"פ שדקדק הת"ח לעיל להסוברים דשני קרומים צריך א"כ הו"ל לומר במתני' נקבו קרומי המוח ומדקתני קרום ש"מ א' רק פליגו איזהו, וא"כ א"ש דלא איבעי' לש"ס לעיל כלום רק כאן דיש להעמיד במתני' נקבה הריאה דשני קרומים צריך כנ"ל ופשוט ולהמעיין במשמרת הבית דכתב בתוך הדברים דאיכא סברא בריאה אם ניקב קרום התחתון דוחק הרוח בחזקה עולה ומנקב העליון, עיי"ש, א"כ א"ש לשיטת תוס' דמסופק כאן ביותר שקרום התחתון לבד טריפה הגם דבמוח פשיטא לי' דמגין העליון אבל בכאן הספק שסופו לינקב העליון ע"י דחיקת הרוח בין הקרומים וינקב כנגדו כנ"ל וק"ל. ודע לפי סברת הרשב"א במשמרת שכתבתי ולפי השיטה דבקרומים של ריאה ניקב זה שלא כנגד זה כשר וכן דעת הרשב"א א"כ י"ל מסברא דאם ניקב גם הקרום עליון שלא כנגד קרום התחתון כשר ביותר מאם ניקב רק התחתון, די"ל בוודאי קרום עליון מגין בעד השני, אבל מאחר שהרוח מתחזק במקום שניקב התחתון ונכנס בין הנקב ודוחק שם ורוצה לצאת בסוף יבקע וינקב גם העליון, אבל כשיש נקב בעליון במקום אחר שלא כנגד נקב זה לא ידחק וינקב הקרום העליון נגד נקב התחתון כיון שהרוח שבין הדבקים מוצא מקום לצאת כשידחק הקרום יצא שמה ולא ינקב שכנגדו וכן הטבע בכל רוח ומים הכנוסים שדוחקי' לצאת מבקעים ומוצאים לעצמם מקום לצאת, ואם