כתב סופר גיטין חולין פב

מגין על כל העור כמ"ש, ולא הי' יוכל למימר דשניהם לבנים טריפה דעדיין קשה משום זה לא צריך למימר חיצון אדום, רק הי' פי' לפרש דכוונתו לאו דווקא בשניהם אדומים גם שניהם לבנים, וע"כ כוונתו לחליף דטריפה וסמך דנדע מסברתינו דגם שניהם לבנים טריפה, והא"ש דהוצרך לומר לשון דאי חליף וא"ש עיי' וק"ל. למאי נפקא מיני' לספק דרוסה, הנה שיטת רש"י לעיל כ"ח דגם לנקב ליכא בדיקה והקשה בתוס' א"כ יאמר נפקא מיני' לספק נקב, ועוד הקשה שם א"כ אין אופן דניקב זה בל"ז כשר כיון דא"א למיבדק ועיי"ש תוס' שכתב שדוחק שניקב ע"י חולי ולא ניכר חולי מבחוץ, והנה צ"ל גם אם נימא שאיירי בחולי אין מיושב אלא מהא דניקב זה בלא זה אבל עדיין קשה מדלא אמר הש"ס נפקא מיני' לספק ניקב, ונ"ל בכוונת תוס' דהנה לכאורה י"ל דל"ק על רבא איך אפשר ניקב זה בל"ז די"ל דסובר כמ"ד דאין חוששין שמא הבריא וכעופא ולכאורה צ"ע על הראשונים שהקשו כן על רש"י, אלא דא"ש דאיך קאמר הש"ס לדידי' נפקא מיני' לספק דרוסה הא סובר ע"כ דאין חוששין לספק דרוסה כמו דאין חוששין שמא הבריא ושפיר הקשה תוס' ושארי ראשונים, אלא דהרשב"א כאן כתב דהא דקאמר הש"ס ספק דרוסה ולא וודאי דרוסה דוודאי דרוסה ג"כ ספק מקרי כיון שלא נתברר שנעשה טריפה, וא"כ שפיר י"ל דרבא ס"ל כעולא וספק דרוסה היינו וודאי דרוסה וא"ש, והנה על הקושי' דלמה לא קאמר הש"ס נ"מ לספק ניקב כתב הרשב"א כאן די"ל דאשמעינן אגב דחוששין לספק דרוסה עיי' בו, ומעתה אומר אני דתוס' הקשה לעיל תרי קושיות בממ"נ דקשה לימא חוששין לספק ניקב ואי נימא לאשמעינן דחוששין לספק דרוסה א"כ ע"כ צ"ל דספק דרוסה דקאמר הש"ס היינו ספק ממש כמשמעו וזה חידש דין וקאמר כן לרבא ופשיטא שלא יאמר אליבא דרבא מה דלא ס"ל וע"כ דסבר הש"ס דרבא ג"כ סובר כהלכתא דחוששין לספק דרוסה, א"כ קשה איך אפשר ניקב זה בלא זה ובלא"ה הייתי אומר דסובר אין חוששין שמא הבריא וס"ד דקאמר ש"ס היינו וודאי דרוסה אלא דא"כ קשה למה לא קאמר נפקותא בספק ניקב כיון דליכא חידוש דין בוודאי דרוסה יותר מבניקב, וע"ז שפיר כתב תוס' דדוחק בניקב ע"י חולי וא"כ הוי א"ש ניקב זה בלא זה וממילא ג"כ ל"ק מדלא אמר נפקא מיני' לספק ניקב די"ל דספק דרוסה רבותא אשמעינן כנ"ל ליישב דברי תוס' דלעיל עיי' וק"ל. ע"ב והא מר דאמר וושט אין לו בדיקה אלא מבפנים, צ"ל למה הניח תחלת דבריו אין לו בדיקה מבחוץ והזכיר לו סוף דבריו אלא בפנים, ולא הי' צריך להזכיר לו רק אין לו בדיקה מבחוץ. גם צ"ל מה רצה הש"ס בהך מעשה ועיי' ת"ח שמישבו, ונלפע"ד ליישב כל זה, דלכאורה י"ל דרבה דווקא לענין נקב קאמר דאין לו בדיקה כשיטת רש"י דלנקב ג"כ ליכא בדיקה ונ"ל דווקא לענין נקב מחמיר דחשש דאורייתא הוא וגם איכא לברר ע"י בדיקה מבפנים. אבל בדרוסה לפמ"ש הרא"ש גם בבדיקה של פנים לא תתברר ורק אנו סומכים כי על הרוב ניכר מבחוץ וגם כתב דכיון דליכא להתברר אנו סומכים על פנים ועיי' פר"ח שהקשה הלא ספיקא דאוריי' וכתב בתב"ש דחשש דרוסה רחוק אצל סימנים דקשים הם ולכן סומכים אף בליכא בירור גמור, ולכל זה י"ל דבדרוסה באמת סמכינן על בדיקת חוץ לחוד כיון שחשש רחוק הוא וגם לא יתברר בפנים רק ע"י חוץ סמכינן מיד אחוץ ורבה לא אמר רק בניקב דיתברר שפיר בבדיקת פנים ובדיקתו דאוריי' כן י"ל, והנה הפלתי כתב דלכן קאמר הש"ס נפקא מיני' לספק דרוסה ולא ניקב דהוכיח דע"כ לענין דרוסה איירי לומר אלא בפנים הלא די בשיאמר לענין נקב אין לו בדיקה מבחוץ בפנים פשיטא דמועיל בדיקה, ע"כ לענין דרוסה איירי ואשמעינן דבפנים מהני בדיקה כהרא"ש עיי' בו. ומעתה א"ש דמייתי אביי הא אמר מר וושט אין לו בדיקה אלא בפנים, לא הביא לו אביי רק סוף דבריו דמכי' מוכח דלענין דרוסה אמר דבריו ומתחלת דבריו לא הי' יוכל להקשות לו די"ל לענין ניקב ולכן הביא אלא בפנים וא"ש כנ"ל, וא"ש לחדודי' דאביי ולכאורה מאי חידוד אית בזה, ולהנ"ל ניחא רצה לנסותו אם מדייק בדבריו להוכיח דע"כ לענין דרוסה אמור והיינו חידודא, ומהשתא מובן ממילא דמייתי ש"ס הא מעשה שלא נאמר דרבה לענין ספק ניקב אמר דינו דווקא לכן מייתי הך כנ"ל עיי' וק"ל. והנה המעיין לעיל כ"ב ע"ב יראה כי לרש"י דנקב אין לו בדיקה מבחוץ ודרוסה י"ל בדיקה אחר השחיטה ולתוס' ע"כ דנקב יש לו בדיקה מבחוץ צ"ל ע"כ דלעיל בדרוסה איירי, וע"כ דרוסה אין לו בדיקה אחר השחיטה, ועיי' תשובת חתם סופר סי' כ"ז שתמה על הטור סי' כ"ג דאוחז הקולא