כתב סופר גיטין חולין פ

אמר ר"ת דבאדם דתלי' במזל שכיח יותר שמזלו גרם שיהי' חי גם אם הוא טריפה, ולפ"ז בוודאי מה שהוא טריפה בבהמה גם באדם טריפה רק דבהמה אינה חי' ובאדם שכיח שיחי', וא"כ לענין טומאה שנאמר שבטל מתורת אדם עבור קרום המוח לא מטריף באדם רק על הגולגולת בזה ידעו חז"ל ששוב א"א לחיות בשים אופן כי זה יצא מהיקש הטבע כנ"ל נכון, ובזה הי' מקום לישב קושי' תוס' מלקמן מישפוך לארץ, די"ל עפמ"ש הפלתי סי' כ"ג דהוכחת הש"ס מיספוך לארץ וידע רק את נפשו שמור כתיב היינו שלא עשה לו שעי"ז יהי' מתנוונה והולך וגם אם טריפה חי' מ"מ עכ"פ לבסוף ימות כמ"ש תוס' סנהדרין [ע"ח א' ד"ה ההורג] ורשב"א בתשובה ואין זה שימור נפש ובזה מיושב הקושי' על מהרש"ל דלמא איוב מהמיעוט הי' דחי ולהנ"ל א"ש דמ"מ לבסוף ימות מטריפות זה אלו דבריו עיי' בו, וא"כ א"ש קושי' תוס' ג"כ לפמ"ש דר"ת לא אמר דבאדם לא נעשה טריפה רק דחי יב"ח דשכיח באדם יותר, וא"כ למ"ד טריפה חי' ליכא נפקותא בין אדם לבהמה דלבסוף גם אדם ימות מטריפות זה דליכא מיעוט דלא ימות לבסוף אם הוא טריפה וא"כ שפיר מקשה גם אם אית לי' מזלא מ"מ היינו שיחי' יותר מי"ב מ"מ רק את נפשו שמור לא הוי וא"ש עיי', ועיי' ברכת הזבח זבחי' ק"ט ד"ה דלמא, דכתב איפכא דכוונת ר"ת רק דיש טריפות בבהמה שאינו טריפה באדם, אבל מה שהוא טריפה באדם אינה חי' יב"ח כמו בהמה, ועיי' בפנים מאירות שם, והפר"ח י"ד הסכים עם ברכת הזבח ובטלה דעתי נגד דעתם הרמה. אי הכי פסוקי נמי תרי הוי וכו' עיי' ראש יוסף שהקשה הלא י"ל דתנא דבי' ר"י סובר דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת נבילה ולכן לא חשיב להו בהדי טריפות וחסר שנים עיי' בו, ונלפע"ד לר"ע [לעיל י"ז א'] דבמדבר הי' בשר נחירה מותרת נ"ל דאי לכ"ע נקובת הושט ופסוקת הגרגרת לא הוי נבילה אם כי כתב תוס' בעוף דאין אם שחיטה לעוף מן התורה מ"מ צריך נחירה בסימנים, מ"מ אם ניקב מעצמו או נפסק הגרגרת לא הוי נבילה כשינחור הנשאר דהא לא צריך דיני שחיטה בזה, רק קפידא שיצא הנפש ע"י סימני'. ומ"מ טריפה בוודאי הוי כמובן, וי"ל דש"ס רוצה לפרש תנא דבי ר"י לר"ע דנחירה הי' מותר במדבר א"כ אי הי' נקובת הושט ופסוקת הגרגרת בכלל טריפות והוצרך למשה מסיני לשנים אלו משום טריפות במדבר ואיך אמר י"ח טריפות נאמרו למשה מסיני הלא בסיני איכא יותר, והך תנא דבי ר"י אינו ר"י דלעיל דאמר דנחירה לא הותרה במדבר והי' מצי לתרוצי דתנא דר"י כוותי' דר"י ס"ל אלא לרווחא דמלתא רצה ליישב גם כר"ע לעיל דהלכתא כוותי', ומיושב קושי' ראש יוסף, וי"ל בזה בנקל קושי' תוס' לקמן ד"ה הנך דאפקת י"ל מאן דפליג על רכיש ומ"ד נקר' רוב חיצונה היינו זהו בשר החופה רוב הכרס מתרצי' דתנא דבי' ר"י כר"י לעיל ס"ל דבשר נחירה לא הותרה מעולם ושפיר י"ל כקושי', ראש יוסף באמת כנ"ל עיי' וק"ל. דף מ"ג ע"א לאפוקי לקותא דרכיש, הנה הרמב"ם פסק כרכיש מ"מ מנה רק ח' מיני טריפות, ועיי' ב"י שהעלה דרמב"ם סובר דבכלל נטולה הוא הגם שניטלה כשירה אבל ע"י חולי טריפה ונדחק א"כ למה קאמר הש"ס לאפוקי לקותא דלמא אית לי' ובכלל נטולה, ונ"ל דלכאורה צ"ע אם לקתה בכולי' יקרא ניטל ויהי' בסוג זה כיון דסופה ליטול א"כ איך קתני במתני' לקמן ניטלו הכליות כשירה, הלא איכא נטולה דטריפה כגון שלקתה בכולי' כדרכיש, וע"כ נראה דלקתה אינה בכלל ניטל ואין הטעם משום שסופו ליטול כנ"ל, אלא דנ"ל לבני מערבא והיא דהגיע למקום חריץ, א"כ י"ל דסתם ניטלה הכוליא לא קאי רק אכולי' בלא חריץ חוץ כשפרט שהגיע למקום חריץ או שיאמר ניטלה הלובן מהכולי', אבל סתם ניטלו הכליות היינו בלא לובן ושפיר קתני במתני' ניטלו הכליות כשר אפי' לקתה הכולי' שמקרי נטולה ג"כ בכלל, ולא טריפה רק לקתה הלובן שהוא ניטל הלובן ומזה לא איירי מתני' ככל הרבה טריפות דאינם מנוים במתני', ומעתה אומר דש"ס קאמר שפיר לעולא דל"ל דרכיש ב"פ היינו דלרכיש ע"כ לקתה הכולי' אינה בכלל נטולה מדקתני מתני' נטלה הכליות כשירה וע"כ לקתה לא מטעם שינטל ואינו מקרי נטולה וא"כ אי עולא אית לי' דרכיש לא יכניס בסוג נטילה וע"כ דל"ל אבל י"ל שפיר כבני מערבא דלקתה הכולי' כשר רק לקתה הלובן שבכולי' דלא איירי מתני' וי"כ שפיר דזה בכלל נטולה, וא"ש הרמב"ם מנה רק ח' דסובר דבכלל ניטל היא דהא פסקינן כבני מערבא דהוא שהגיע למקום חריץ וכן י"ל סובר עולא ורק ארכיש פליג כנ"ל וק"ל. אמר ר"י הלכה כריב"י, הקשה מהרש"א למה לא