כתב סופר גיטין חולין עט

בירושלמי פסחים ר"א בשם ר"י ועיי' בצל"ח שם ומיושב קושי' הגאון הנ"ל עיי'. ומעתה נבא לישוב הרמב"ם הנ"ל, דנ"ל דרמב"ם דכתב בפשיטות דכתיב לכלב תשליכון היינו שראוי לכלב היינו מדצריך לכלב תשליכון כלל, וע"כ כאורוי לנו דאינה טריפה אלא הראוי לכלב ועיי' בו, ועיי' כנה"ג שנראה דס"ל ג"כ דהרמב"ם מיתורא נפיק לי', וצ"ל הגם דבש"ס פסחי' דרש דרשות מאותת, מ"מ ס"ל לרמב"ם אם לא הי' בי' צורך בטריפה דצריך לומר לכלב תשליכון משום סיומא דאותה דממעט דברים אחרים לא הוי כתב הקרא בטריפה אלא הי' משמיענו איסור דמיעוט דאותה במקום הראוי, וגם כדי שלא לקפח שכר ל"ל לרמב"ם כצ"ל לכנה"ג ג"כ, אלא דהא צריך להתיר טריפה בהנאה דהא פסק הרמב"ם דבכ"מ איסור הנאה במשמע ולמכילתא הנ"ל א"ש דילפי' קו"ח מנבילה, אלא דבאמת קו"ח דמכילתא נגד ש"ס דזבחים ע' ע"ב דאיכא קו"ח איפכא דטריפה מחיים וכבר עמדו בזה הגאונים בתשוב' באר יעקב עיי"ש וא"כ הדרא הקושי' הלא צריך לכלב להיתר הנאה, אלא דלפמ"ש דלר"י דבשר בשדה היינו גם בשר מה"ח וזה ידענו דמותר בהנאה, א"כ א"א לנו לפרש דלא תאכלו דטריפה היינו הנאה דהא בשר מחי מותר בהנאה וע"כ צ"ל דלא תאכלו זה היינו אכילה וא"כ איך ס"ד דטריפה יהי' אסור בהנאה, ואין לומר דהא גם מקרא זה נפיק בשר קודש שיצא חוץ למחיצתו דזה באמת אסור בהנאה ואיך כייל בחד קרא, הא ליתא בשר קודש שיצא נפקא כן מכאן שפסול וממילא ידענו במק"א דפסול קדשים אסור בהנאה, משא"כ לענין איסור בשר מה"ח וטריפה דגילה כאן איסורם לא אפשר לפרש לא תאכלו לענין בשמה"ח רק אכילה ולטריפה גם הנאה וא"כ ל"צ כלל קרא להתיר טריפה בהנאה וע"כ לאורוי כמ"ש רמב"ם שאין טריפה רק כדי שיהי' ראוי לכלב, והא"ש די"ל דשמעתין לשיטתו דל"ל לקמן דמבשר בשדה נפיק בשמה"ח א"כ שפיר צריך לכלב להיתר הנאה דטריפה ולא מוכח דטריפה אינה חי', ולכן הוצרך ע"כ להביא דרש דחוק מזאת החי', ורמב"ם להלכתא שפיר הניח דרש הדחוק והביא היותר נכון עיי' בכל זה וק"ל. בין חי' הנאכלת וכו' אלו י"ח טריפות וכו' יש להקשות לשיטת רמב"ן שברא"ש פרק בהמה המקשה דניטלו צומת הגידין דטריפה ואינה חי' אם חתך אח"כ למעלה ממנה הדרא לכשרותה עיי"ש, א"כ יש לפרש הקרא בין חי' הנאכלת ובין החי' אשר לא תאכל היינו באופן הנ"ל ומקרי חי הגם כמו שנחתכו צומת הגידין אינה חי' ותמות מ"מ מקרי חי' כיון שביד אדם בחתוד למעלה אח"כ ותחזור ותחי' ולכן אין שם מתה עליו ולעולם כל טריפה אינה חי', ועפ"ז תתפרש הטיב הת"כ שכבר הבאתי לעיל שמתקשה בו בתשובות הרשב"א איך אמר שנולדה בה סימני טריפות וכשירה ממ"נ אי כשירה לא הוי סימן טריפה, ולהנ"ל א"ש שנולדו בה סימני טריפה כגון שנחתך תחלה בצומת וזה טריפה ואח"כ חתך למעלה והדרא לכשרותה והוי סימן טריפה ומ"מ כשירה עתה. ובין שנולדו סימני טריפה ואסורה כגון שהניחה כך ולא חתך למעלה כנ"ל נכון, ובזה י"ל רש"י בחומש שנתקשה בו בפלתי ולתנא דבי ר"י צע"ק עיי', ע"ב סבר לה כר"ש ב"א דאמר כשירה היא עני' רשב"א ביבמות ובא"ע סי' י"ז בח"מ וב"ש וב"ח שם שצ"ע מסוגיתינו. הקשני רב א' הא בסוגי' מתרץ דר"י מכשיר בנחתך ולקמן מסיק דאית לי' בוקא דאטמא דשף מדוכתא טריפה, ולקמן נ"ז ע"א מתרץ שאני חתוכה משמוטא דחתיכה ביותר תאסר משמוטא, והשבתי לו די"ל בש"ס דמשני דר"י סובר דכשירה היינו כמו דמתרץ תחלה דסובר דיוכל לכוות ולחיות ואם משום זה לא יכשיר דהא טריפה חי' ס"ל מ"מ איכא סברא לומר דמכשיר ביותר חתוכה משמיטא די"ל בזה לא מהני כווי' כדי שיהדר שעי"ז יודבק בדוכתא כן י"ל וש"ס לקמן נ"ז משני דחתוכה גרע היינו דל"ל לרב שם דיוכל לחיות וכי כן חתיכה גרע טפי כנ"ל וק"ל. ואמר ר"י אמר שמואל וכן לטריפה, הנה שיטת ר"ת שבתוס' דאדם אית לי' מזלא בעי חסרון גלגולת עם נקיבת הקרום ותוס' הקשה עליו מדלקמן ישפוך לארץ מרירתי, והנה שיטת ר"ת צריכי' הסבר איך ע"י מזל ישונה הטבע דמה שהוא טריפה בבהמה לא יהי' טריפה אצל אדם וזה בכלל אין למדי' ממעשה נסים שיוצא מהיקש הטבע ולא במזל הוא זה, ונ"ל להסביר ע"פ שיטת היש"ש הידוע דטריפה אינה חי' היינו בוודאי שיהי' א' מני אלף שיחי' אבל מ"מ אין אנו חוששי' למקרה מן המקרים הרחוקים ולא שכיחי, ואומר כיון שעכ"פ חזינן שיארע מקרה שטריפה יחי' ואינו נגד הטבע שהטבע רק ע"פ רובא דרובא אינם חיים, וע"ז