כתב סופר גיטין חולין עז

מאחר שניקב הושט כמו דמקשה לעיל כ' ע"ב וכי מתה עומד ושוחט, ומסקנת דבריו דנקובת הושט אין נבילה מחיים רק לאח"מ משא"כ נשברה שדרה ומפרק' ורוב בשר עמה דנבילה מחיים, והנה להרמב"ם דס"ל דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת נמי נבילה מחיים, אנו מוכרחי' להסכמת אחרונים סי' ל"ג, דמ"מ לא מטמא מחיים ואינו כמתה ממש רק נבילה לענין איסור אכילה דלא תלי' במיתה, וא"ש דשוחט ולא שייך להקשות וכי מתה עומד ושוחט ועל זעירא מקשה שפיר דשם כמתה מחיים ומטמא אפי' כצ"ל עיי'. ועיי' בתשובת חתם סופר [יו"ד סי' כ"ג] שהקשה לפי דנראה מרש"י לעיל כ' ע"ב דבעוף פשיטא דבסי' אחד יצאה חיותא, א"כ עדיין קשה ממתני' דלקמן אלו טריפות בעוף פסוקת הגרגרת דהא בעוף פסוקת הגרגרת נבילה מחיים וכמתה תחשב לכ"ע גם לר"ע קודם חזרה ולא מועיל תירץ ר"י משנה קודם חזרה, והיינו דסימן א' בעוף לא תלי' בפלוגתא דר"ע ור' ישבב, דהם פליגו אם סימן א' יוכל לטהר או לא כיון שיש פסול במקום שחיטה תו לא מועיל השחיטה, אבל בעוף לרש"י דפסק חיותא דידי' בפסוקת הגרגרת א"כ איך תועיל שחיטה לטהר מידי נבילה ואיך קתני במתני' רק טריפה, והא פ"ק וכי מתה עומד ושוחט כל עוף דוודאי בנקובת הושט לא אמר רש"י דפסק חיותא רק בפסוקת הגרגרת, וא"כ ל"ק מכל שחיטה, רק ממתני' דאלו טריפות פסוקת הגרגרת כמובן, והי' נלפע"ד ליישב. במה שנ"ל דבברייתא בריש השוחט קתני שחט הושט ואח"כ נשמטה הגרגרת כשירה וכתב הח"ר שם דרבותא הוא הגם דעדיין חיותא בי' מ"מ לא מטרף עיי"ש, ונ"ל דאם בפ"א בא גמר השחיטה ופסוקה או שמוטה דטריפה כיון שלא גמר השחיטה רק בבת אחת עם הטריפות, ואנו אין לנו אלא המפורש בברייתא ואח"כ שחט הגרגרת היינו אחר שכבר כלה כל השחיטה, ועיי' תב"ש סוס"י ט' דפשיטא לי' דאם טריפות ושחיטה באים כאחד דאסורה דשחיטה כולה בהכשר בעינן ולכן לא פסק הרי"ף הא דר"ז דסובר דחידוד וליבון באים כא' ולכן אסור עיי"ש, והנה לר' עקיבא לאחר חזרה דפסול בסימנים הוי נבילה דכל דפוסל בשאר אברים לענין טריפות במקום שחיטה הוי נבילה, א"כ אם שחטה ונפסק הגרגרת בב"א היינו ששחט הגרגרת במקום א' ובמק"א פוסקו וגומר הפיסוק ברוב כשגומר השחיטה הוי נבילה, אבל אם פסול במקום שחיטה לא הוי נבילה כה"א דר"ע, רק בעוף בנפסק הגרגרת יצא חיותא ונ"ל פשוט דאם בב"א היינו ששחט הושט ובגמר שחיטת הושט פסק הגרגרת או בגרגרת עצמו כשגמר שחיטה במק"א באותו רגע פסק במקום אחר לא הוי נבילה מכח שיצא חיותו דהא בפ"א הוא ואיך נאמר שלא תועיל השחיטה דמתה היתה כנ"ל והבן זה, ומעתה א"ש דל"ק מאלו טריפות דעוף דמתני' קודם חזרה ג"כ ומשום דיצאה חיותא דעוף י"ל באופן שבא הפסוקה והשחיטה בב"א וכמ"ש, אבל למ"ד דפסול בסימני' הוי לעולם נבילה מקשה ש"ס שפיר לעיל ממתני' דאלו טריפות דגם בב"א נעשה נבילה כמ"ש עיי' בזה וק"ל. נקובת הושט ופסוקת הגרגרת הרגיש בת"ח למה כייל הני תרתי נקיבה ופסיקה וכתב כיון דהם בסימני שחיטה ושייכים להדדי, ולפע"ד י"ל רבותא אשמעינן דמתני' קודם חזרה דר"ע לעיל ובתוספתא איתא לעיל דר"ע אפי' בנפסקו שני סימנים סובר דהוי רק טריפה, וצ"ל דמתני' דידן דנקט הכל רק בפסול דסימן א' היינו לרבותא דר' ישבב ומסקנתו דר"ע דאפ"ה הוי נבילה כנ"ל, וי"ל דמתני' דהכא נקט רבותא נקובת הושט ופסוקת הגרגרת דהיינו שניהם בהדדי בחדא בהמה מ"מ לא הוי רק טריפה וק"ל. ניטל הכבד ולא נשתייר ממנו כלום, הנה שיטות הפוסקים דכל היכי דקתני ניקב כ"ש ניטל דטריפה וכן חסר מתחלת בריתו דטריפה והיכי דקתני ניטל טריפה פליגו הפוסקים הרמב"ם סובר דווקא ניטל אבל חסר מתחלת ברייתו כשר ופליגו עליו הרשב"א והר"ן ועיי' ב"י סי' מ"ב, ולפע"ד להביא ראי' להרמב"ם, דהנה ראיתי בתשובות הרשב"א דנתקשה השואל על דרש דבין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל היינו בין שנולדו בה סימני טריפה וכשירה ובין נולדו בה סימני טריפה וטריפה. ונתקשה השואל איך קרי לי' סימני טריפה וכשירה ממ"נ אם כשירה אינו סימני טריפה, ונדחק הרשב"א בטריפות שצריך לבדוק כגון ניקב קרום של מוח אם ניקב התחתון אז לא מקרי סימני טריפה, והוא דוחק כמובן. ולהרמב"ם א"ש באופן שחסרה הכבד דכשירה דחסר מעיקרא כשר ואם ניטלה טריפה, וא"כ חסרון הכבד סימן טריפה הוא אלא דיש דכשירה כגון שחסרה ויש טריפה כגון שנחסרה אח"כ ע"י חולי