כתב סופר גיטין חולין ז

בדבריה' שמא ידרסו וכו' וצ"ע מה רצו בזה ונ"ל ליישב בשניישב תחלה סתירת רש"י דכאן ברבה בר עולא כ' רש"י דשמא יקלקלו לקמן מפרש אפי' באחרים רואי' אותן לא דמועדים הם לקלקל תמיד, ולקמן י"ב דאמר זאת אומרת כתב רש"י דאפי' באחרי' עומדי' ע"ג לא ישחטו וצ"ע לכאורה, ונ"ל עפמ"ש אחרוני' לישב קושי' תוס' לרש"י איך דייק משמא יקלקלו הלא מפורש במתני' וכולן ששחטו, ותירצו דה"א דווקא באחרי' רואי' אותן לכתחלה לא דאינם מדייקי' כ"כ ברואי' אותן מרחוק ויש לחוש לכתחלה דיקלקלו ולאו אדעתי', אבל בעע"ג ה"א דדייקו ורואי' טובא דאפי' לכתחלה שוחטי' קמ"ל סמא יקלקלו דלעולם לכתחלה לא ישחטו עכ"ד, וי"ל מעתה דווקא לקמן במ"ד זאת אומרת הוצרך רש"י לחדש דאפי' עע"ג לכתחלה לא דגרס לקמן כהגירסא בפנינו אמר רבא זאת אומר' וכי כן קשה קושי' תוס' הא כבר מוכח מסיפא וע"כ לומר דאשמועי' אפי' בעע"ג לא:

אבל כאן לרבה בר עולא לא מוכח מסיפא די"ל דנקט דיעבד משום טמא במוקדשי' וי"ל באמת דשמא יקלקלו לאשמעי' דאפי' באחרים רואי' אותן לכתחלה לא, אבל בעע"ג אפשר אפי' לכתחלה ולכן כתב כאן רק אחרים רואי' אותן כנ"ל ליישב עיי' והגה כתבו ראשונים הטעם דלכתחלה לא או משום בל תשחית שמא יקלקלו ועבר בל בל תשחית או דלמא לאו אדעתי' דרואי', ונ"ל נפקותא להנך תרי טעמא לטעם דבל תשחית בוודאי גם עע"ג אסור גם אם הם עומדי' ע"ג ומדייקו טובא מ"מ עדיין גם אם לא חיישי' לחשש שנכשל באכילת איסור אבל לא יצאנו ידי עבירת בל תשחית, ולטעם דלאו אדעתי' דרואי' י"ל שפיר בעע"ג לא חיישי דדייקו טפי, ונחזה לטעם דלאו אדעתי' דרואי' ליכא למיחש אלא לשמא ידרסו ויחלידו דאינו ניכר אח"כ אבל להגרמא ועיקר ליכא למיחש דיהי' ניכר ולא יכשיל בו, אבל לטעם דבל תשחית א"כ גם אם באמת יהי' ניכר אח"כ מ"מ איך ימסור להם לכתחלה והם מועדים לעשו' הגרמא ועיקר ונפסיד ללא צורך ומעתה אומר דהא דמפרש רבה וכולהו אמוראי שמא ידרסו ושמא ישהו ושמא יחלידו היינו לאורוי לנו דלא חיישי' אלא שנכשל באיסור באמת דאלו הרואים לאו אדעתי' אבל להגרמא ועיקר לא חיישי' כיון שניכר והיינו דלבל חשחית לא חיישי' וכי כן באמת אם אחרי' עע"ג אפי' לכתחלה שוחטי' כיון דלבל תשחית לא חיישי' כ"כ לאסור לשחוט דלכן לא חיישי' להגרמא ועיקר וממילא בעע"ג דדייקו טפי שוחטי' לכתחלה כנ"ל עיי', ולפ"ז רבא דג"כ אמר לקמן כזה שמא ישהה וכו' ולפמ"ש היינו לאורוי דלבל תשחית לא חיישי' ועע"ג מותר באמת לכתחלה, וא"כ הדרא הקושי' איך אמר לקמן זאת אומרת וכו' והיינו דשמא יקלקלו אשמעי' אפי' עע"ג לא כמו שפי' רש"י באמת לקמן ואיך אמר כאן שמא ישהה, וצ"ל דלקמן גרסי' רבה, אלא דלפ"ז קשה מאי הבריח רס"י לפרש לקמן דאפי' בעע"ג לא כיון דלרבה ל"ק קושי' תוס' כמובן וצ"ל דרצה לפרש אפי' אם ידייק וכולן ולאו ארישא קאי מ"מ מרבה שמא יקלקלו בעע"ג והיינו משום בל תשחית ובאמת גם להגרמא ולעיקר חיישי' לדידי', ואם בישוב רש"י דחקי' קצת עפ"ז, מ"מ דברי בישוב אריכת דברי אמוראי' נכון ע"ב וק"ל. שמא יגע בבשר וכו' מ"ש תוס' דחיבת סודם מכשיר גם אם זה רק דרבנן מ"מ א"ש דלא ישחוט לכתחלה ולא קשה מ"ש מטמא בחולין דמותר לשחוט הואיל ורק דרבנן, ל"ק כלל דבטמא בחולין גם אם יגע יהי' רק דרבנן לאכול על טהר' הקודש ולא חיישי' בשביל זה ומותר אף לכתחלה לשחוט בסכין ארוכה. אבל בטמא במוקדשי' לא ישחוט שמא יגע וגם אם אז רק מדרבנן יהי' הקרבן פסול עכ"פ עשה איסור דאוריי' שהביא קדשים לבית הפסול ולא יצטרכו עוד וצ"ע על הנב"י ח"ק בי"ד סי' ד' שהאריך ופלפל אם חיבת קודש דאוריי' או דרבנן ולא כיוון לכל זה והוא פשוט. דליתיה קמן דלשיילי כתב תוס' גם דעזרה רה"ר היא וספק טהור לא דמי לשאר ספק דרוב פעמים לא יוכל להזהר מליגע, ועיי' תוס' נדה ה' ע"ב ד"ה ואם אי אפשר דהקשה למה לא צריך שיאמר ברי לי תיפוק לי' דספק טומאה ברה"ר טהור ונדחק דלאו דווקא ברי לי וצ"ע מה יענה עכ"פ לקושי' תוס' כאן למה צריך אחרי' רואי' אותן בליתא קמן וע"כ שנאמר כמו שמתרץ כאן ולמאי צריך לדוחק דשם, ונ"ל ליישב דתוס' נדה סובר דוודאי על הא דליתא קמן י"ל דלא הוי ספק דרוב פעמים לא יוכלו להזהר מליגע וחיישי' דוודאי יגע אבל סובר כ"ז בליתא קמן ולא שיילינן לי' וחיישינן אולי באמת נגע ויודע והלך לו, אבל כשהוא לפנינו ואינו יודע אם נגע או לא ואומר שאינו ברי לי שנגע או לא סובר דבזה