כתב סופר גיטין חולין סח

רבוצה כמ"ש, אבל למסקנא לא צריך לכל זה די"ל כמ"ש דבלא לפני ע"ז באמת מודה ר"ה דאין אוסר, והא דנקט רבוצה בלא"ה ניחא ג"כ כמ"ש תוס' תחלה לאשמעינן אפי' מעשה זוטא ומיושב קושי' מהרש"א עיי'. ועפ"ז מצאנו ליישב דברי תוס' התמוהים בב"ק ע"א ע"א ד"ה בשלמא שהקשה הלא מסקי' דגם אם אדם אוסר דש"ש מ"מ לצעורי קמכווין, ותמוה הלא זה אסיק לר"נ ודעימי' ור"ה ל"ל כן ושם ר"י מתרץ כן ומשמע בסוגי' דג"כ ל"ל סברא זו וכבר הרגיש בזה בהגהת ש"ס שם הגאון מו"ה וואלף באסקוויץ זצ"ל עיי"ש ולהנ"ל א"ש דהא שם בברייתא קתני השוחט לאלילי' ולפי' דדייק ר"ה כאן לפני ע"ז דסתם לע"ז היינו שלא בפניה א"כ איך קתני סתם השוחט לאלילי' הא שלא בפני ע"ז לכ"ע אמרי' לצעורי' קמכווין אפי' לר"ה, והיינו דהקשה לפי המסקנא דלצעורי ג"כ מוכח גם לר"ה דס"ל לצעורי שלא בפני ע"ז דתו ליכא למימר דאיירי במומר ושפיר הקשה כנ"ל וא"ש. ועפ"ז יש ליישב קצת השגת הראב"ד בפ"ח מהלכות עכו"ם דהשיג דהלכה כר"ה דאדם אוסר, ושוב כתב וה"מ בנכרי ומומר אבל בישראל אמרי' לצעורי וצ"ע הלא לר"ה לא מסקי' כן, ולהנ"ל י"ל דכתב כן ע"פ דברי הרמב"ם השוחט לע"ז דלא איירי בפני ע"ז ועל זה סובבי' דבריו לחלק גם לר"ה בין גוי לישראל וא"ש וק"ל. ועוד נלפע"ד ליישב קושי' המהרש"א הנ"ל דהן כבר כתבנו לעיל דאיכא סברא גם בנכרי ומומר דאין דרך לעבוד בשל אחרי' רק דאין אנו סומכי' על זה לפרש דבריו שכיוון לצעורי, ונ"ל במומר שכתב תוס' דשוחט לפני ע"ז דאמרי' דלפני ע"ז מסתמא מחשבתו לע"ז, סובר ר"נ דאם שוחט אינו שלו דאיכא סברא איפכא דלא יעבוד בשל אחרים ואיך נאמר כיון שעומד לע"ז ושוחט מסתמא כוון לע"ז דאיכא סתמא אחרינא דלאו לע"ז שוחט כיון שאינו שלו ולכן מתיר ר"נ, והא דמחלק ש"ס בין ישראל לנכרי לר"נ ולא מחלק דשאני כאן דלא מפרש לשם ע"ז מתרץ ש"ס שפיר במומר לא שייך לצעורי וכן מנסך במפרש וא"ש, והא דע"ז דנכרי שנסך יין ישראל דאסרו ר"נ דמייתי תוס' לקמן ולא אמרי' לצעורי לפמ"ש דבסתם גם בנכרי שייך לצעורי בסתם י"ל דתוס' לא הקשה מעיקרא כנ"ל משום מגע אסרו שם אלא אם ליכא אופן דיאסר, נכרי יינו של ישראל דאורייתא א"כ מהיכי תיתי יאסרו יין ישראל בשביל מגע גוי, אבל למסקנא דסובר ר"נ דאוסר שאינו שלו גם דבסתם שייך לומר לצעורי כמ"ש מ"מ עכ"פ משום מגע אסור כיין עצמו וא"ש עיי' בזה. ולפמ"ש מיושב קושי' ט"ז יו"ד סי' ב' על הרשב"א דכתב שחט פסול בדבר שעושה טריפה כגון מין, והקשה הלא מין אדוק בע"ז וסתם מחשבתו לכך ולפמ"ש י"ל דלא אמרי' סתם מחשבתו רק בשלו אבל בשל אחרים אדרבה סתמא אינו שוחט לע"ז דאינו עובד בשל אחרים וכהנ"ל וא"ש עיי'. ויש להקשות קצת לעיל י"ג ע"א דדייק מתני' דלא כר"א דסתם מחשבתו לע"ז מדקתני שחיטת נכרי נבילה דלמא אשמעינן נבילה היינו דנבילה היא באופן ששוחט של אחרים דאז סתם שחיטתו רק נבילה בלא"ה פ"ק דלמא מתני' כמ"ד אין אדם אוסר דש"ש דהתם ר"י אמר מתני' דלא כר"א והוא פסק אדם אוסר ומוקי סתם מתני' כהלכתא, אבל לפמ"ש יש להקשות וי"ל בקל. והנה הפוסקים לא הביאו מפורש בשוחט לפני ע"ז כמו ר"ה ועיי' בכנה"ג י"ד שתמה למה השמיטו זה ושינוי לשון ר"ה דנקט לרבותא לפני ע"ז, ונלפע"ד ליישב דבאמת סוברי' דהא דריב"ב שאין דרך לנסך אלא לפני ע"ז לאו דווקא ניסך וה"ה כל עבודות דווקא לפני ע"ז ולכן נקט ר"ה לפני ע"ז והא דלא נזכר בשום מקום דווקא לפני ע"ז דלא סוברי' כריב"ב ור"י ב"ב רק כתב דמ"מ הוי ניסוך אלא דיקשה ע"ז קושי' תוס' דא"כ מאי מקשה ר"נ מברייתא דג' חטאת דלמא ג"כ אתי' כריב"ב דצריך דווקא לפני ע"ז נ"ל ליישב הנה בש"ס פסחים מסיק דתיקון להוציא מידי אמה"ח והיינו לב"נ, ונ"ל דלפי תירץ ש"ס הנ"ל דווקא כר"ש אתי הברייתא לפמ"ש תוס' שבת ק"ל דר"י מפרש פלוגתא דר"ש בצריך לדם לכלבו דמ"מ צריך ר"ש תיקון קצת, ולפ"ז צ"ל לר"י לא סגי בתיקון כזה או דאין דרך לחבול בשביל זה, או כמ"ש ר"ת דר"י מצריך תיקון. מיד כמו בשחיטה עיי"ש, ולפ"ז תיקון זה דאמה"ח בין שטעמו של ר"י שאין דרך לחבול בשביל זה כן בוודאי לא ישחוט ישראל כדי שיהי' ראוי' לב"נ בפרט בקדשי' דאסור לו ליתן רק אם יקח מעצמו וזה תיקון רחוק רק דש"ס מעיקרא לא הי' קשה לברייתא דהלא י"ל דמתני' כר"ש וכתב תוס' בפסחים שם דקשי' לר' יוחנן דגם לר"ש צריך תיקון מעט ושפיר