כתב סופר גיטין חולין נח

יום, וגם אם נאמר כיון שרוצה בע"ז גם כשישראל לא ישחוט לו ישחוט הוא דהיינו שיחתוך בסימנים מ"מ מאן יימר דישחוט תרתי סימנים שמא לא ישחוט רק סימן א' או א' וחצי פחות מרוב מעט עכ"פ ולא יהיו בני מעים כמנחא בדיקולא לפי דלא פסקינן כר"ל דריאה אפי' ברוב סימן א' מנחא בדיקולא, רק בשני סימנים כמבואר וא"כ הישראל כשישחוט שחיטה ראוי' מכשיל אותו, אלא דכיון דבאמת השחיטה כשירה לת"ק א"כ משום מי איכא מידי באמת מותרי' הבני מעים לנכרי, וא"כ אי הוי קתני מותר לשחוט ג"כ הוי ידעי' דע"כ שחיטתו כשירה דאי לא לא הי' מותר לשחוט דאז היו בני מעים אסורי' לגוי כיון דישראל אסור לאכול מבהמה משום תקרובת ומטמאה והוי כנתנבלה בשחיטה דהחליט הת"ח דאסורי' הבני מעים לבני נח, והתב"ש נוטה דגם בטריפה ששחט יהיו הבני מעים אסורים והדרא הקושי' למה לא קתני שוחט לנכרי, ומזה נ"ל הוכיח הרמב"ם דמתני' זו פליג אברייתא ול"ל מי איכא מידי בכה"ג, ולכן לא קתני שוחט דבאמת אסור לשחוט לנכרי הגם דלאמת שחיטתו כשירה מ"מ לנכרי הבני מעים אסורים דלא אמרי' בכהאי מי איכא מידי ושיטת הרמב"ם מוכרחת כנ"ל ליישב עיי' וק"ל, ובתשובה הארכתי חלק יו"ד סי' י"ז] בישוב הרמב"ם ועיי' לקמן פ' עור ורוטב מ"ש. ונאכלים בידים מסואבות, הרשב"א והר"ן כתבו דאיירי שהודח ע"י מי גשמים שלא לרצון, וראיתי בפלתי סי' ס"ט שתמה הא כשנודע לו הוי סופו לרצון דג"כ מכשיר עיי' בו, ובמח"כ נעלם ממנו לפי שעה דצריך שיהי' משקה טופח עליו כשיודע לו עיי' רש"י לעיל י"ג ע"א ד"ה ואם נתכווין לכך עיי"ש וק"ל. והנה הרמ"א בי"ד סי' ס"ט גבי הדחה אחרונה כתב דיוכל להדיח במי פירות ובתשובתו ביאר דווקא הדחה אחרונה, והש"ך וט"ז הקשו עליו חדא דהוא מביא דין זה מהר"ן ולא נזכר בר"ן רק בתוס' ומתוס' מוכח דאפי' הדחה ראשונה דבמאי הודח קודם מליחה, ועיי' מנחת יעקב דבר נכון דהא דהדחה ראשונה לא מהני כתב רמ"א בתשובה דמטרשי, ותלי' זה אי טעמא דהדחה ראשונה לרכך או להעביר הדם שעל פניו, וי"ל דתוס' סובר דטעמא משום להעביר הדם לכן גם הדחה ראשונה מועיל במי פירות, והר"ן לכן לא תירץ כתוס' דהודח במי פירות דלשיטתו אזיל דהדחה ראשונה משום לרכך וממילא במי פירות לא מהני ולכן הוצרך לתירוצי' אחרים אלו דבריו ז"ל והמה טובים וישרים, ולפע"ד י"ל גם אם תוס' סובר דהדחה תחלה משום לרכך מ"מ א"ש די"ל דאיירי שחלטה במי פירות ולא צריך מליחה כלל רק להעביר דם שעל פניו ושפיר מועיל מי פירות לזה וליכא ראי' מתוס' נגד סברת רמ"א כנ"ל נכון ופשוט. ועל הקושי' מנא לרמ"א כן י"ל דהנה הש"ך כתב דאפשר הי' לרמ"א הגירסא בר"ן דמתרץ דהודחה במי פירות, והנה כד דייקת בלשון ר"ן דמתחיל להקשות דלקדירה הוכשר במים שבקדירה והיינו במים שמבשל בו וכן הקשה ברשב"א, ושוב מתרץ לצלי וכגון שקולף, או כשנפלו עליו מים שלא לרצון, וצ"ע עדיין איך יתורץ הלא הוכשר במים שמבשל בהם וע"כ צ"ל דלא תירץ הר"ן בו עוד י"ל דאיירי לקדירה אלא על צלי קאי דמתחלה כתב דצ"ל דבאמת קולף ולבסוף כתב די"ל באופן שמותר הכל כגון שהודח במים שלא לרצון והיינו לצלי, וא"כ אם הי' לרמ"א הגירסא דמתרץ הר"ן עוד כשהודח במי פירות היינו ג"כ לצלי וא"ש דסגי בהדחה במי פירות כנ"ל וק"ל. והנה הר"ן כתב דא"א לומר דאיירי דאוכל באומצא דגם זה צריך הדחה להעביר הדם שמעל פניו ונ"ל הא דלא כתב הרשב"א ותוס' כן ולא דיברו מאומצא כלום, דסוברים דא"א להעמיד באומצא דאיך ס"ד דש"ס לאוקמי בקדשים, הלא בקדשים אינו יוצא במצות אכילת קדשים כשאוכל כשהוא חי, עיי' תוס' מנחות מ"ח ע"א ד"ה חטא וכו' שכתב דאין זכות לאכול חי, והיינו ע"כ משום דאין יוצא כשאוכל חי משום מצות קדשים ובמק"א הארכתי כנ"ל וק"ל. דף ל"ג ע"ב שחיטה מכשרת ולא דם, פי' רש"י שאם נפלו על זרעים אינם מכשירים, וצל"ע למה לא פי' רש"י נפקותא כדלקמן ל"ו ע"ב דכממני ראשון ושני דאם שחיטה מכשרת דכממני ראשון ושני רק מדרבנן ואין שורפין עליו משא"כ אי דם מכשיר הוי כמים ולענין ממני ראשון ושני ג"כ דאורייתא הוא כמ"ש תוס' לקמן ל"ו ע"ב ד"ה מתיב רב יוסף וכו' וצל"ע. דף ל"ו ע"א אמר אשי תולין לעולם משמע וכו' והנה הרמב"ם פסק כר"ח דתולין והקשו עליו הלא פסק ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף עיי' ראש יוסף, ונלפע"ד ע"פ שכתב בחידושי ר"ן דהא דלא חיישי' שמא תתקלקל