כתב סופר גיטין חולין נד

דאלו טריפות, אלא דבתחלה הקשה מדקתני אלו טריפות וכתב תוס' דהקושי' גם דבאמת טריפות הם דהול"ל דנבילות הם דמאלו טריפות משמע ולא נבילות ולכן אמר רבא דלא אמר במתני' פעולת הנקיבה מה הוא דהול"ל באמת שהוא נבילות אלא דאמר אלו אסורות משום טריפות ויש מהם שהן נבילות ג"כ ויש מהן שהן טריפות לחוד ולאו דווקא אמר דווקא טריפות ולא נבילות אלא שאלו יש בהם טריפות וראוי להמנות להם שאר טריפות, והא"ש דמשני כי קתני נבילה דלא מטמאה מחיים, וצ"ע מה הי' טעם מתני' דקתני דווקא דלא מטמאה מחיים, ולהנ"ל א"ש דווקא אלו דבאמת מחיים הם טריפות וכן לאחר מיתה כמ"ש תוס' הגם דגם נבילות הם מ"מ לא חש וקחשיב להו, אבל אלו דהם נבילות מחיים ממילא אין בהם שום איסור טריפות מעולם לא שייך לחשוב לה עם אלו דיש בהם טריפות כנ"ל עיי', ועפי"ז נדחו תירוצי האחרונים על הרמב"ם דפסק דנקובת הושט נבילה מחיים דתירץ הש"ס מטמא מחיים דווקא לא קתני אבל נבילה ולא מטמא מחיים קתני עיי' בתב"ש ופלתי, ולפמ"ש בכוונת הש"ס אין חילוק בין מטמא ללא מטמא כיון דעכ"פ נבילה מחיים הוא ולית בי' איסור טריפות לא שייך למחשבינהו עיי'. וליחשב נמי דחזקי' מה שהקשה תוס' מדלא הקשה דלחשוב דזעירי היינו דסובר הא דזעירי מטמא מחיים כשיטת הרשב"א לעיל כ' ע"ב, דאם אינו מטמא מחיים י"ל דל"ק מדזעירא כמ"ש תוס' אח"כ דלכן לא רצה הש"ס לומר דהמה בכלל כל שאינו כמוהו חיי', דהא אלו כמתים יחשבו והיינו דווקא אלו שמטמאי' מחיים דנחשבים כמתים, אבל מזעיר' ל"ק די"ל דהוא בכלל כל שאין כמוהו, וע"כ דתוס' סובר גם דזעירא מטמא מחיים, ועיי' מ"ש לעיל כ' ע"ב דהא דהקשה לעיל וכי מתה עומד ומולק היינו מכח קושי' תוס' דכאן עיי"ש וק"ל כי קתני נבילה דלא מטמאה מחיים וכו' וראי' מכאן דגם דנקובת הושט נבילה היינו לאח"מ דשחיטה אינה מכשרת, אבל מחיים אינו אלא טריפה, ומזה הקשה הרשב"א על הרמב"ם דפסק דנקובת הושט נבילה מחיים ועיי' ש"ך סי' ל"ג ובאחרונים שם, ולדעתי י"ל הנה הפלתי סי' ל"ג הקשה אם ניקב בתורבץ רק טריפה וכן בגרגרת למעלה ממקום שחיטה א"כ מאי מקשה ש"ס דלמא נקובת הושט ופסוקת הגרגרת היינו במקומו' אלו וע"כ דגם אלו נבילה עיי' בו, והנה הש"ך הוכיח מדמנה הרמב"ם נקובת תורבץ הושט בין ע' טריפות ע"כ דרק טריפה הוא, ועיי' פר"ח שכתב די"ל דסובר דאינו נבילה מחיים כמו נדלדלו הסימנים דחשוב התם עיי' בו, ומעתה אומר אני דקושי' הש"ס הי' כיון דגם שלא במקום שחיטה הוי נבילה, ומתרץ שפיר כי קתני נבילה דלא מטמאה מחיים והיינו נקובת תורבץ הושט וגרגרת שלא במקום שחיטה, וא"ש וק"ל. באופן אחר נלפע"ד ליישב, כשאומר דרמב"ם הוכיח דע"כ נבילה מחיים הוא, דאי טריפה הוא מחיים א"כ איך חל אח"כ כשמתה איסור נבילה על איסור טריפה, ועיי' תוס' מעילה ט"ז ריש ע"א דרב ולוי פליגו אי נבילה חל על חלב דריבה קרא או גם אשארי איסורי' ועיי' מהרש"א ומהרש"ל לקמן ק' ע"ב, וכן נראה סברת ש"ס ק"ג ע"א לענין טריפה וחלב עיי"ש, והנה לא מבעי' למ"ד דנבילה דווקא אחלב חל בוודאי קשה אפי' למ"ד אפי' אכל איסורי' חל והיינו כיון שגילתה תורה דחל אחלב ע"כ דחמיר וחל על איסור כן חל אכל איסורי' נ"ל דמודה דנבילה אטריפה לא חייל דהא טריפה ג"כ חל אחלב ויש בו חומרא דנבילה א"כ נבילה וטריפה שני איסורים דומים ושווי' לחומרא זו והוי כשאר שני איסורים דלא חל זה על זה כנ"ל וא"כ צ"ע כהנ"ל, והא דנבילה מטמאה לא הוי כולל אטריפה וגם עיי' לקמן ק' ע"ב מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא זה שאיסורו משום בל תאכל טמאה אינו מטמא משום נבילה עיי"ש, וא"כ ליכא למידחק דר' ישבב אמר נבילה היינו שמטמאה כיון שאין איסור נבילה חל לאכילה ממילא אינו מטמא עיי', ועיי' נב"י תנינא חי"ד סי' י"ג שחקר אי נבילה חל על טריפה עיי"ש. אלא דזה תלי' בפלוגתא אי בהמה לאברים עומדת או לא, ואם לאברים עומדת א"כ איסור טריפה אינו חל בחיים עד שתמות הבהמה ואז בא גם איסור נבילה כחדא זמנא והיינו למ"ד דטריפה אינו חל על שאר איסורי' רק על חלב, ושפיר י"ל דהוא אינה נבילה מחיים רק טריפה, ולאח"מ נעשה נבילה וחל שפיר וכהנ"ל, ומעתה י"ל דרבא דסובר דנבילה דמטמא מחיים לא קתני וסובר נקובת הושט רק נבילה י"ל דסובר בהמה בחיי' לאו לאברים עומדת, ולא מוכח דנקובת הושט היא נבילה מחיים:

אבל רמב"ם להלכתא דסובר בהמה בחיי' לאו לאברים עומדת הוכיח שפיר