כתב סופר גיטין חולין נג

מיד באותו מעשה הגרגרת, וא"כ ליכא רבותא כ"כ די"ל דווקא באופן זה דבשעה שפסק הגרגרת לא יצא רוב חיותא דבהמה דהא בשעה חדא כששוחט הושט שבו רוב חיות פוסק הגרגרת ולכן אין מטהר הושט ונעשה נבילה ע"י גרגרת, אבל כשכבר שחט נגמר שחיטת הושט ואח"כ פסק הגרגרת ה"א דכבר טיהר הושט ויצא רוב חיותו קודם שנעשה בו מעשה נבילה קמ"ל עוד וכבר שחט הושט דמ"מ נבילה כן סובר רבא, ומעתה א"ש דמקשה ר"א לרבא דהיינו הך דהיינו לפי הפשוט שחט הושט ופסק הגרגרת היינו שאח"כ פוסק הגרגרת ועוד היינו הך ואת"ל כמ"ש דפסק הגרגרת היינו באותו שעה א"כ ממתני' ל"ק אבל קשה מבריי' דקתני מפורש ואח"כ וא"ש הכל וק"ל. והמתין לה עד שמתה וכו' עיי' תויו"ט שכתב דהרבותא לר"ע הגם דלא עשה מעשה כלל בסימן שני מ"מ רק טריפה וזה דוחק דהא סימן שני פוסק ומה לי אם פוסק סימן שני או מניחו לגמרי כיון שפסיקה לא מעלה כלל לטהר, ויותר נכון מ"ש בתב"ש דהרבותא לר' ישבב דאפי' כשלא עשה מעשה פסיקה בסימן שני מ"מ נבילה היא עיי' בו. ורמינהו אלו טריפות בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת, פי' רש"י דקושי' קאי גם מנקובת הושט וכן כתב אח"כ דנקובת הושט הוי נבילה כמו נפסק הושט ופסוקת הגרגרת וכן פוסקי' דנקובת הושט הוי נבילה, ודלא כמהרש"א בכורו' כ' ע"ב דפשיטא לי' דנקובת הושט רק טריפה, וכבר האריך בזה בפמ"ג סי' כ"ג דמהרש"א נגד דעת ראשונים, אבל תונה מנא לפוסקי' באמת דנקובת הושט נבילה דלמא דווקא פסוקת הקנה דרוב סימן נפסק וכן אם נפסק הושט וקושי' הש"ס כאן י"ל דקאי אפסוקת הגרגרת עיי' בו שלא מצא תרופה לקושי' זו, ואפשר י"ל דהוכיחו מדמייתי ש"ס נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ע"כ דהקושי' מנקובת הושט ג"כ דאל"כ הוי לי' להביא רק הא דפסוקת הגרגרת כן י"ל, ועכ"פ דברי מהרש"א בכורו' צ"ע דהוא נגד כל הפוסקי' דפשיטא להו דנקובת הושט נבילה למסקנא, ובאמת מלשון רש"י לעיל כ' ע"ב נראה דנקובת הושט טריפה, אלא דכאן פשיטא לי' דנבילה הוא, וגם בלא"ה לשון רש"י לעיל צ"ע דהא כששוחט שני סימני' בבהמה חד סימן כבר פסק רובו ואיך ישחט שני ובפסק רובו מעשה נבילה הוא, וכבר עמד הרשב"א שם לעיל על לשון רש"י וכן לקמן ר"פ אלו טריפות עי"ש. אבל ראה זה דבר חידוש הרגשתי דתוס' כאן ד"ה ורמינהו אלו טריפות בבהמה הי' לי' הגירסא פסוקת הגרגרת, ולא גרס נקובת הושט דקתני קודם לו במתני' הנ"ל, ונראה מזה בעין כי באמת לא הי' קשה לש"ס מנקובת הושט דלכ"ע אינה נבילה, ולא הקשה רק מפסוקת הגרגרת ולכן שייר נקובת הושט דמוקדם במתני' והא"ש דברי מהרש"א בבכורות הנ"ל שכתב כן לדברי תוס' שם עיי"ש ודברי מרן המהרש"א מבוארים ומאירים. ועיי' לעיל ח' ע"א תוס' ד"ה והאי צדדים משמע מכאן שאם בשעת שחיטה ניקב הושט כנגד מה ששחט טריפה, וכן פסקו הפוסקים, וצ"ע למה כתב טריפה והלא נקובת הושט נבילה, ומזה הי' ג"כ ראי' למהרש"א הנ"ל דשיטת תוס' דנקובת הושט רק טריפה עיי'. אלא דבאמת י"ל כי אין משם ראי' כלל דגם אם נקובת הושט נבילה היינו עד שלא שחט והוא נקב במקום שחיטה גם אם לא ישחוט במקום נקב כלל רק למטה ממנו מ"מ נבילה הוא דהוא מקום שחיטה, אבל אם בעת שחיטה ניקב מה שכבר שחט לולי שהי' ראי' מקושי' הש"ס לעיל והאיכא צדדי' הי' סברא לומר דגם טריפה אינו דכבר שחט מקום זה שניקב, רק דאיכא ראי' דמ"מ פוסל בו נקב דמ"מ לא מחולק חלק זה מהבהמה שנאמר שיחשב כאינו, אבל עכ"פ מקום שחיטה לא הוי שנאמר שאין שחיטת סימן שאח"כ יטהר מידי נבילה כנ"ל נכון בכוונת תוס' ופוסקי' שכתבו בזה רק טריפה עיי'. אבל יש להקשות לפ"ז לפי דמפרשי' קושי' הש"ס כאן גם אנקובת הושט וכן פי' רש"י י"ל דנקובת הושט היינו כשכבר שחט מקום זה דיש בו נקב דהיינו שניקב אחר ששחט מקום זה ואינו לא טריפה ולא נבילה וצע"ק, ולפ"ז אין ראי' לפי גירסת תוס' שכתבתי לעיל דגרס כאן אלו טריפות פסוקת הגרגרת, דנקובת הושט רק טריפה מדלא הקשה גם מושט, די"ל מושט ל"ק כהנ"ל דניקב אחר שכבר שחט מקום הנקב, אבל מפסוקת הגרגרת מקשה שפיר דליכא אופן הנ"ל כמובן להמעיין עיי' בכל זה. ע"ב אלו אסורות קתני פי' רש"י אלו טריפות לאו טריפות דווקא קאמר אלא אלו אסורות, נ"ל להסביר דלא מחק רבא הגירסא