כתב סופר גיטין חולין נא

דכל אמוראי דלקמן הוכיחו דרישא ע"כ בחולין מ"מ לא מוכח דרב כוותייהו סובר והרי חזינן דאמוראי דלקמן כל א' אומר הוכחה אחרת ולא בריר לא' הוכחת האחר, ולפי"ז שפיר קשה מחצי א' דע"כ בחולין כנ"ל ליישב ע"ד פלפול עיי' וק"ל. ע"ב אמר רבא הכל מודים היכי דשחט סימן א' נכרי וכו' הנה שיטת רש"י דלכ"ע כששחט נכרי מקצת הוושט פסול דניהי דשחיטת גוי לא מקרי אבל גם שחיטת ישראל לא הוי וכנפגמה מעצמו וכו' ורמב"ם [ה"ש פ"ד הי"ג] כתב דאם שחט נכרי מקצת הסימן של וושט וגמר ישראל פסול דישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף ועיי' לח"מ שם שמפרש הא דרבא בששחט נכרי כל הסימן דאין מצרפי' שני סימני' אבל כשהתחיל גוי וגמר ישראל למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף כשר עי"ש ונלפע"ד לומר במאי דפליגו רש"י ורמב"ם, דזה תלי' בעיקר הדרשא דנפקא לן דשחיטת גוי פסול, דלרא"ש ותוס' לעיל ריש המסכתא דנפק מוזבחת ואכלת מה שאתה זובח וכתב הרא"ש דכן סחיטת מומר להכעיס פסול דאינו מאמין בזביחה ואין בכחו או של גוי לעשות הכשר שחיטה, א"כ שפיר כתב רש"י דאם התחיל הגוי לשחוט בושט הגם שחיטת גוי לא הוי עכ"פ הוי כנפגם והיינו כיון דבשחיטה ניקב הושט רק דהתורה התירה זה אם נעשה במעשה הכשר שחיטה ודווקא כשעשה בר הכשר שחיטה המצווה בו אבל אם גוי עושה נקב השחיטה פוסל ככל נקב ואינו בר הכשר נקב זה, אבל לרמב"ם דכתב דזביחת גוי נפקא מקרא לך ואכלת מזבחו מכלל שזבחו אסור, י"ל דלא מוכח אלא דהתורה אסרה כל שהוא בכלל זבח גוי שנקרא אצלינו זבח וזה אסרה תורה וכל שאינו בכלל זה לא אסרה התורה וכי כן אם התחיל הגוי לשחוט בושט וגמר ישראל למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף והתחלה לא מקרי זביחה א"כ אין זה בכלל שאוכל מזבחו שלא זבח ולא עשה בו מעשה זבח וכיון שלא אסור משום זבח גוי שוב משום נקב עצמו אין בו כי גוי בר זביחה הוא ולא תלי' לרמב"ם כלל במי שמצווה על הזביחה ומומר כשר ואפי' גוי אינו עע"ז כשר רק מדרבנן לדעת הכ"מ ברמב"ם, רק משום זבחו אסור מה שיש בכלל זבח ולכן במה שהתחיל ולא גמר רק למאן דסובר ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף, חוץ בשוחט סימן א' לגמרי פסול לכ"ע או כמ"ש הלח"מ דשני סימני' אינם מצטרפות, או י"ל כיון דבעוף סגי בסימן א' מקרי זביחה לכ"ע בסימן א' וכדלקמן ועיי' חי' ר"ן ורשב"א כנ"ל לבאר על נכון. דף ל' ע"א בשלמא אי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכו' נ"ל להוכיח דקנה פגומה אינה מום קבוע דאל"כ לכ"ע קשה מכיון שהתחיל לשחוט ולחתוך בקנה שוב אין ראוי' לפסח שני ומ"מ לאו קרבן פסול דאפי' למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף היינו במקום שעושה נבילה אבל בחצי קנה עדיין לא מקרי זביחה וא"כ אחר חצי קנה כששוחט יתחייב וע"כ דחצי קנה ראוי לפסח שני כנ"ל והראוני מ"ש בספר המכריע הלכה א' וב' דחצי קנה לאו מום כלל מקרי עיי"ש. ע"ב החליד במיעוט סימנים מהו שיטת ר"ת היינו במיעוט קמא דאם התחיל בושט ושהה אז יהו' החלד פוסל וכן בשהה במיעוט סימני' ג"כ באופן הנ"ל, וכתב לפ"ז אם אין שיהוי במיעוט קמא אין שיהוי בעוף מדאוריי' רק מדרבנן, וראיתי בחדושי אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שהביא משם הגאון המפורסם מו"ה דוד דייטש זצ"ל בעל אהל דוד שהקשה א"כ למאי צריך לעיל כ"ז ע"ב זאת לר"א דאל"ה ה"א מה עוף בסימן א' אף בהמה בסימן א' איך ס"ד כלל דא"כ הלכה כשהי' ל"ל כלל וע"כ דבבהמה בשני סימני', ואאמ"ו זצ"ל דחה בפשיטות דאי לאו זאת ה"א בסימן א' ובאמת הוי פשטינן דיש שיהוי במיעוט בתרא, ומאחר דאיכא זאת מספקא לרבא שפיר ע"כ, ולפע"ד ליישב, דהנה הרא"ש מסביר לר"ת דאיבעי' בשחט מקצת הושט די"ל שיהוי דווקא בדבר דמתנבל בי' ועיי' ראש יוסף הגם דנקובת הושט נבילה אבל לא כמת מיחשב, ונ"ל לפי המבואר שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כשר הגם דפסק חיותא בהגרמה מ"מ ברוב הסימן תלי' עיי' לעיל י"ט ע"א וברש"י שם, ולחד מ"ד פסול דנפיק חיותא ברוב בהגרמה עיי"ש, והנה כ"ע מודים דמיפק חיותא בשליש שני בהגרמה מ"מ סובר דמתכשר כששוחט שליש שלישי' ואומר כי ר"ת מודה בזה דאם שחט והגרים שליש ופסק כדי שיהוי ושוב שוחט שליש דאינו מצטרף דהא אחר ששחט שליש והגרים נפיק חיותא כמו בכל שחיטה ואם שהה שם שוב לא מכשיר שליש השלישי והוי כשהה בין סימן לסימן כנ"ל נכון וא"כ א"ש דה"א דצריך הלכה דשיהה באופן הנ"ל ולעולם בבהמה ג"כ סימן א' וצריך זאת, והא דכתב ר"ת דהא דאמר רב לקמן בהמה לבהמה ועוף לעוף היינו מדרבנן בעוף ולהנ"ל הוי מצי למימר