כתב סופר גיטין חולין נ

האי לא טעי שסובר שהוא רוב, ובאמת הוא פחות ממחצה, ולא פליגו תנאי אם אפשר לצמצם או לא היינו שהוא סובר שהוא מחצה ובאמת או זה יותר אחר אבל כולי האי לא אמרי' כמובן, ואם ד"ה כן הוא קשה מאי מקשה ש"ס דלמא רב עיי' א"א לצמצם וצריך ממילא לשחוט יותר בשם שלדעתו ומדידתו הוא חוט השערה דאי לו דאמר מחצה על מחצה כרוב היינו דאי איר דשחיטה הי' צריך רוב הי' צריך השוחט לשחוט יותר מרוב עד רוב הנראה לעינים כדי שידע שבוודאי הוא רוב, אבל כיון שמתני' במחצה סגי ל"צ לשחוט רק רוב מצומצם כחוט השערה, וכי כן ל"ק ממתני' חצי א' בעוף דבאמת השוחט חצי לדעתו פסול דלמא אפי' מחצה אינו דא"א לצמצם, אלא דבאמת לא מצאתי בשום מקום פלוגתא דא"א לצמצם אלא לענין מחצה על מחצה אבל שלא נדע לשער רוב מצומצם לא מצאתי וסברא לחלק בין שיעור זה לזה לא ידעתי, וראיתי ברמב"ם בהלכות שחיטה (פ"א ה"י) שפסק דלא צריך רק רוב כחוט השערה יותר מרוב וההוא פסק בכ"מ דא"א לצמצם ונראה דסובר דכלל זה רק לענין מחצה, אבל טעמא בעי וטרחתי למצא טעם ולא עלתה בידי ותלמיד מופלג א' אמר די"ל במחצה דלחד שיטה שבתוס' כאן א"א שיתרמה שיהי' מחצה ועכ"פ לכל שיטות לא שכיח לכן כשמודד בצמצום והוא מחצה מ"מ אנו אומרי' שטעה, אבל ברוב ליכא טעם וסברא שנאמר שלא יפה מדד וטעה ואפשר נכון אשר דיבר ועדיין צ"ע. ועיי' פמ"ג י"ד בפתיחה להלכות תערובות שהקשה אם א"א לצמצם איך אפשר חתיכה א' משתי חתיכות דאקבע איסורא אולי ההיתר גדול מעט והאיסור בטל בו, ונ"ל לפום רהיטא באופן שברור לנו שהי' מונח על מקום זה חתיכה של איסור תחלה קודם ההיתר ושוב בא ההיתר ונתערב עמו א"כ הוי איקבע איסורא מקודם שבא ספק תערוב' ושוב כשנתערב דאיכא ספק אם יתבטל האיסור גם זה נכנס בגדר ספק היכי דאקבע איסורא ועיי' ר"פ ספק אכל [כריתות י"ח א'] בא כלב ואכל א' איכא בינייהו דלמ"ד איקבע איכא עיי"ש. דף כ"ט ע"א אבל בחולין דלאו לדם הוא צריך וכו' כתב תוס' דמחצי א' בעוף ל"ק היינו סיפא דאיירי בקדשים הקשה מהרש"א א"כ מאי מקשה הש"ס לעיל על רב הלא מקדשים ל"ק, ונ"ל ליישב בשנישב קושי' הרשב"א לעיל דלא מקשה הש"ס מרישא דמתני' הסוחט א, בעוף ורובו של א' כמוהו אבל מחצה לא ונ"ל ליישב ואקדים. קושי' אחת ונמטי' פי' משמי' דגאון החריף מו"ה קאפל זצ"ל שהי' אבדק"ק ווערבויא, על קושי' הש"ס ר"פ עד כמה לשחוט וליזל דלמא רבותא אשמעינן דגם בשחט כל הסימני' כשר דה"א לר"מ דחייש למעוטא רק היכי דא"א כדמסיק לעיל וכתב הרשב"א לעיל דלר"מ ג"כ אפי' היכי דאפשר שלא לאכול בשר מ"מ מותר, אבל עכ"פ צריך לבדוק כל דאפשר וא"כ ה"א בששחט כל הסימני' אסור דהי' יוכל לבדוק הנשאר מהשחיטה קמ"ל דבדיעבד כשר ולכתחלה צריך להשאיר המיעוט כדי לברורי עכ"פ במיעוט כן נאמר לי משמי', ולפע"ד פשוט דל"ק דא"כ איך שייך עלה ורובו של א' כמוהו אדרבא הלא לכתחלה לא ישחוט רק רוב ועדיף מכל הסימני' ופשוט ול"ק, ואומר מעתה כי אם לוקמי רישא בקדשים א"כ ל"ק על רב מרישא דקתני רובא של א' אבל מחצה לא די"ל דווקא בקדשים דלדם הוא צריך ובמחצה לא סגי ואפי' בדיעבד פסול וכמ"ש תוס' דלכן לא מוכח מחצי דסיפא, אבל בחולין י"ל כרב, ומסיפא דקתני שחט רוב א' בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשירה דאם רישא בקדשים סיפא בחולין ל"ק מ"מ על רב די"ל בסיפא באמת גם מחצה כשר ולכתחלה דווקא מחצה ובדיעבד גם רוב כשר כקושי' הגאון הנ"ל זצ"ל ובסיפא אין מקום לדחיתי, והא דלא אמר בסיפא רבותא יותר דאפי' שחט כולו כשר, זה ליתא דא"כ ה"א דאבל לכתחלה בעי רובא ומחצה פסול, ולכן אמר דיעבד על רוב דלכתחלה לא ישחוט רוב אלא מחצה ובדיעבד כשר אפי' רוב וממילא נדע גם כולו דמ"ש כמובן, ולכן לא הקשה הש"ס רק מדקתני במתני' בפירוש שחט חצי א' בעוף וכו' שחיטתו פסולה ומיושב קושי' רשב"א עיי', ומעתה מיושב קושי' מהרש"א ג"כ דאין לומר דחצי א' על קדשים קאי והיינו דסיפא בקדשים דחצי א' היא הסיפא וכן תראה כשתדייק בלשון תוס' ד"ה אבל בחולין היינו סיפא ולא כתב דקאי אסיפא כי חצי א' היא שייך מעצמותה לסיפא וא"א לפרשה על רישא מאחר דהפסיק בין דין דוורידי' וכי כן אם נימא דחצי א' היינו בקדשים ע"כ סיפא בקדשים וע"כ רישא בחולין תתפרש וא"כ קשה מרישא עליו, אלא מרישא לא יוכל להקשות כמ"ש די"ל דמפרש רישא בקדשים הגם