כתב סופר גיטין חולין מט

שלא נדרס ולכן הוצרך תוס' לומר שיש חולי שמאדים שלזה אין תקנה, וכתב ולפ"ז א"ש דלא הקשה ר' אלחנן כן על רב אשי דאמר אתי' משחיטה עצמה דלמא דבדקינן פי' ולהנ"ל א"ש דהא יליף מבשר תאוה דאכלינן בשרא מדינא ושם א"א לומר דגידלו בתוך ביתם דהא כתיב כי יצוד ציד חי' או עוף ושפיר הוכיח רב אשי דמשו' חשש דרוסה איכא, ולר"מ דמחמיר מדרבנן שפיר י"ל דלעצמו אכל ע"י שגדל בתוך ביתו והוצרך לומר דיש חולי אלו דבריו ז"ל ונכונים המה וש"י. ועיי' בראש יוסף שכתב די"ל דלענין דרוסה איכא חזקת הגוף כשיצא ממעי האם לא הי' דרוסה כן עתה וזה חזקה מבוררת, ושוב דחי ע"פ שכתב הט"ז יו"ד סי' ע"ט סק"ה] דדרוסת האם מזיק לוולד א"כ מיד כשבא לעולם איכא ספק שהיא דרוסה מחמת האם עיי' בו, ולפע"ד לחנם דחה דבריו די"ל דר"מ אכל מולד אחר שנה דנתברר לנו שבוודאי לא הי' דרוסה מחמת האם שלא הי' חי' עד עתה הגם דאין זה חזקה מבוררת לומר כמו שעד עתה לא היתה טריפה כן לא תהי', אבל עכ"פ עכשיו נתברר לנו למפרע כי מחמת האם לא היתה טריפה, ואין לנו לחוש רק שנדרסה בעצמה שנעשה בה מעשה דרוסה שבא הדורס ודרס גופה על זה שפיר איכא חזקה כמו כשיצא ממעי האם לא נעשה בה מעשה דרוסה בגופה ולא שלט בה שום ברי' וזה מבורר לנו מיד כן מני אז לא שלט בה שום דורס לדרוס גופה כנ"ל. וראיתי בחדושי אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שהביא קושי' אחת בשם תלמידו הב"ח המופלג ה' זעליגמאן דליטשען שהוא כעת הרב המאוה"ג אבדק"ק וועטש יע"א, על מה שתירץ תוס' דקושי' הש"ס על קדשים קאי דא"א להפריד העור לעשות בו מום, הלא מום עובר הוא וא"כ דלמא קודם דאקדשא בדקה והפריד העור ואח"כ כשנתרפא הקדיש והקריב, ושוב הוי חזקה מבוררת כיון שנתברר פעם שהי' בלא נקב ע"כ הקושי' והיא שכליי, עיי' בחדושיו תרוצים מתלמידי' ע"ז, ומ"ש ג"כ הנראה לו בזה עי"ש. אמר ר"ח לא אמר ר"י אלא בעוף וכו' שיטת בה"ג דגם בבהמה לא ישחוט לכתחלה רק החילוק בעוף אפי' בדיעבד אסור כיון שצולהו כאחד ועיי' ב"י שתמה עליו מניין לו זה והוא נגד רח"י והב"י נדחק עיי"ש, ולפע"ד י"ל דהבה"ג סובר דלר"י שצריך לשחוט הוורידין כן צריך לחתוך סימן שני בעוף כעין שיטת ר' משולם וראב"ד שבר"ן דצריך לחתוך כל הסימנים והם סוברי' דברוב ג"כ לא מהני וראי' דדהו מש"ס לקמן דאמר דה"א לעניו קדשים צריך כולהו והר"ן כתב שאין ראייתם מוכרח דש"ס לא קאמר אלא לה"א, אבל באמת ע קשה דאם חתך הרוב לא נפק הדם בוורידי' א"צ רק נקיבת וורידי' ומא אבל נ"ל דבה"ג סובר דצריך לחתוך. שעושה השני כדי שיצא דם, ולכאורה קשה לא אמר ר"י במתני' עד שישחוט הוורידי' ולא הזכיר כלל מן סימן שני וכן הקשה בראש יוסף על הנך שיטות שבר"ן עיי' בו שכתב דכ"ש הוא מן וורידים ועדיין צ"ע מה הי' חסר אם הי' מזכיר חתיכת הסימן, ונ"ל דמזה הוכיח הבה"ג דר"י גם אבהמה קאי ובבהמה בלא"ה צריך לחתוך שני סימני' ולפמ"ש הבה"ג סובר דדי ברוב סימנים ולא כשיטו' שבר"ן וא"ש לפ"ז דנקט רק וורידין לכלול בהמה ועוף ובעוף שצריך סימן שני נדע במכ"ש ואם הי' נקט ג"כ סימן הא' רק על עוף קאי, וי"ל ר"ח דאמר ר"י דווקא על עוף סובר כלשנא קמא דלעיל דלכתחלה צריך שני סימנים בעוף וא"כ שפיר י"ל דר"י אמר עד שישחט הוורידי' ולא נקט סימני' דלכתחלה גם בעוף צריך שני סימנים ומתני' לכתחלה ארי' לפוסקי' דר"י אפי' בדיעבד אוסר עיי' רא"ש ותראה כי כן הוא ועיין ביאורו בראש יוסף ולהלכתא דפסקי' כלשנא בתרא לעיל הוכיח הבה"ג שפיר קצרתי ועיי'. תנן חצי א' בעוף וכו' שחיטתו פסולה וכו' יש לעיי' למ"ד א"א לצמצם והיינו אפי' ימדוד בחוט וידקדק היטב מאוד מ"מ אמרי' א"א לצמצם, שלא יהי' א' במעט מזעיר אינו שוה עם האחר וע"כ טועה המודד וא"כ באם מודד רוב שחלק א' בחוט השערה לפי מדידתו יותר מהאחר א"א לצמצם היינו שטעה במדידתו כחוט השערה ולא מדד ושיער היטב כן הוא לכאורה דמה לי אם נימא שטועה וסובר שהוא מחצה על מחצה מצומצם ואמרי' שטועה במעט או שנימא שהוא סובר שזה מעט יותר מזה ולא כן הוא וא"כ אם די בשחיטה ברוב המשוער היינו במדידה כמ"ש הרשב"א והפוסקי' מ"מ לא הי' לנו לסמוך דא"א לצמצם אולי טועה בכ"ש והוא מחצה על מחצה וצריך ע"כ רוב הנראה לעינים שאז ליכא חשש כלל, ובה"א דגמרא דרב אמר מחצה על מחצה כרוב היינו לענין שחיטה מ"מ צריך עכ"פ רוב המשוער דכולי