כתב סופר גיטין חולין מח

ע"כ כרבי ישמעאל אתי' מתני' דליכא עשה דוזבחת והוא רצה לאוקמי ככ"ע אפי' כר"ע לענין עשה דוזבחת והיינו לפי חד תירץ בתוס' שם והוא העיקר דפלוגתא דכולל מפורש במתני' ואתי' ככ"ע ע"ש ד"ה דמוקי לה כד"ה כנ"ל ליישב עיי' בכל זה וק"ל. עיי' רא"ש יומא פרק יוה"כ דף פ"ג ע"א שהביא בשם רבינו מאיר דאוכל נפש ביו"ט הותרה דאי לא נאמר לנכרי לנחור עופות דליכא רק איסור דרבנן דאין שחיטה לעוף מה"ת ע"ש, ונראה דהוא פסק בפשיטות דאין שחיטה לעוף מן התורה וצ"ע, וגם איכא להוכיח מדבריו דלמ"ד אין שחיטה מן התורה לעוף רק נחירה בעי סגי בשינחור גוי וליכא קפידא שינחור דווקא ישראל וזה חידוש, ויש לעיין איפכא גם אם יש שחיטה לעוף מן התורה מנ"ל דגוי לא ישחוט דאי מהלכה נפיק, ולהרא"ש דשחיטת גוי אסור מוזבחת ואכלת כל שאתה זובח אכול וזה נאמר רק בבקר וצאן, ומנ"ל דבעוף גוי לא ודוחק שנילף מעצמינו עוף כבהמה בזה, ואי נפיק מהיקש עוף לבהמה ולדגים ג"כ יש לגמגם קצת דמנ"ל דגם לזה איתקש לבהמה שיהי' גוי פסול בו, ולרמב"ם [ה"ש פ"ד הי"ח] דנפיק מקרא לך ואכלת מזבחו דשחיטת גוי אסור א"ש כמובן ולהרא"ש יש לעיין בפרט אי נפיק רק מהלכה ולא הוזכר לרבי שנצטווה על השחיטה בעוף דווקא ישראל, ועיי' חידושי ר"ן שכתב מנא לש"ס דרבי' שחיטה בעוף דלמא נחירה בעוף בסימן אחד ובהמה בשחיטה, וכתב מדכייל רב בהדדי משמע דכן הלכה בעוף בשחיטה כמו בבהמה עיי' בו בפנים, וא"כ י"ל ג"כ לענין שחיטת גוי מדכייל רבי בהדדי בהמה עם עוף, ועדיין לא נחה דעתי בזה. מה שהקשה תוס' על ש"ס דנזיר דאין לומר מחזיר סימני' דמאן דסובר אף מחזיר סובר מוליך ומביא במליקה פסול, ולא הבנתי דש"ס לעיל קאמר כן במתני' דאיכא מיעוט ע"כ או מוליך ומביא פסול או דמחזיר פסול והיינו דמתני' ע"כ סוברת כן לעצמה, אבל לדינא אין שני דינים אלו תלי' בהדדי ואין להם שייכות כמובן להמעיין וא"כ כוונת תוס' להקשות על ש"ס דנזיר מרבי נעלמה ממני. אתמר ר"נ אמר או וושט או קנה, צ"ע לפי מאן דאמר הטיל הכתוב עוף בין בהמה לדגים ולכן ע"כ בסימן א' סגי מנא לן באמת דאפי' בקנה דלמא דווקא בוושט ולחומרא מקשינן לבהמה כל מה דאפשר, והלא גם ר"נ לא יפלוג דבוושט יש חיות יותר מבקנה אלא שסובר דמ"מ גם בקנה מהני שחיטה, וקשה כהנ"ל, ולרבי דאמר הלכה היא א' בעוף ל"ק די"ל כיון דהלכה סתם היא איזה שירצה ישחוט או קנה או וושט, ויש להקשות ג"כ מאי מקשה הש"ס לקמן על רב אדא ועל ר"נ מברייתות ולפמ"ש י"ל דרב אדא כרבי ור"נ כבר קפרא לעיל ול"ק עליהו וצ"ע. עד שישחט את הוושט ואת הוורידין צ"ע מהפוסקים שמביא הר"ן דלר"י צריך לחתוך הסימני' גם בעוף כמו הוורידי' א"כ מאי מקשה הש"ס דלמא ר"י אמר עד שישחוט את הוושט היינו דקנה כבר שחט משום השחיטה, ואמר דלא סגי בזה עד שישחוט את הוושט וורידין משום דם וצריך שיהי' הכל חתך בין וושט בין וורידין ולא נקט וושט כלל משום שחיטה אלא משום דם כמו וורידין וסתמא דמלתא שוחט בקנה שהיא קודמת ונשתייר הוושט ואמר שצריך לחתכו וכ"ש מיעוט בתרא מהקנה דכ"ש מוושט הוא ואצ"ל, ונ"ל דהיינו דמשני ש"ס משום דוושט סמוך לוורידין ואין מובן לכאורה דהלא לענין שחיטה הקנה קודמת ודרך השחיטה בקנה ועיי' רש"י לקמן ל"ב ע"ב, ולהנ"ל ניחא קצת דזה בעצמו משני משום דוושט סמוך לוורידין היינו שהוא מאוחר מהקנה ומסתמא שוחט הקנה ונשתייר וושט וורידין שלא נחתכו ועליהם אמר ר"י עד שישחוט הוושט וורידין ושניהם משום דמנא וכמ"ש כן י"ל ועדיין צריך ישוב. מאי הוי עלה וכו' עיי' רשב"א שכתב הגם דמסיק בתיובתא, היינו דרב אדא אמר גם על מליקה ומסיק בתיובתא וצ"ע מנא למקשן כי ר"א גם על מליקה אמר הלא על מתני' קאי צ"ל משום דסיפא דמתני' ע"כ מתפרשת בקדשים במליקה ומסיק בתיובתא שפיר דאיך אמר על מתני' א' מיוחד א"כ גם סיפא תתפרש כן, אלא דיש להקשות דלמא ס"ל לר"א אף מחזיר וא"כ שפיר י"ל דבסיפא ג"כ צריך וושט א' המיוחד וכגון שמחזיר סימנים ואין העורף מצטרף כמובן, וי"ל וק"ל. ע"ב וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים וכו' שיטת תוס' דלנקב יש לו בדיקה רק לענין דרוסה אין לו בדיקה מבחוץ והקשה הר"ר אלחנן א"כ מאי פריך ור"מ היכי אכל בשרא דלמא ע"י בדיקה ונדחק דלמא יש חולי שמאדים כמו דרוסה והמהרש"א הקשה דהול"ל דאיכא חשש דרוסה ממש, וראיתי בחדושי אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכתב ליישב די"ל שהי' מגדל בתוך ביתו וראה