כתב סופר גיטין חולין מז

באמת רק דסובר ש"ס דכדי לחנכו הי' עושי' כל המעשים כמו בנזיר גדול וצ"ע, וליישב נ"ל עפ"י שהשריש הפמ"ג בפתיחה להלכות שחיטה דלשניה דעל נבילה איכא עשה דוזבחת ח"ש לכ"ע אסור מן התורה אפי' לר"ל דוזבחת ואכלת דמשמע דאם לא תזבח לא תאכל אין לומר דווקא שיעור שלם ע"ש שביאר דבריו היטב מלתא בטעמא ולפ"ז שפיר הקשה הש"ס לר"ל דאכלו כהנים נבילות וגם לר"ל ח"ש בנבילה אסור וא"ש והא"ש דמתרץ סובר אין שחיטה לעוף מה"ת ול"ק עדיין טריפה הוא די"ל כקושיתי דאכלו ח"ש דבטריפה רק לאו איכא וח"ש לר"ל רק דרבנן וא"ש עיי'. אלא דהפמ"ג שם חקר אם גם בעוף איכא עשה דזבחת דלרבי דנפיק שחיטה לעוף מה"ת מהלכה אבל קרא דוזבחת באמת קאי על מבקרך ומצאנך אבל בעוף ליכא רק פ"ת דנבילה וכן אי נפיק מהיקש י"ל עשה ליכא ומסקנתו דגם בעוף עשה איכא ומביא שיטות ראשונים רמב"ם ורשב"א דכן הוא ע"ש, והנה צ"ל מנא להו דבאמת יש בעוף עשה י"ל דסוברים כיון דהטיל הכ' עוף בין בהמה לדגים ואיתקש לבהמה דצריך סימן אחד ולדגים דא"צ שני סימנים עכ"פ בסימן אחד שצריך עשה איכא כמו בהמה דאיתקש לה, ומכ"ש להרמב"ם [הל' שחיטה פ"א ה"א] דסובר מדכתיב כי יצוד ציד חי' או עוף דאיתקש עוף לחי' דאיתקש לגמרי דכמו בחי' עשה איכא כן בעוף כנ"ל, ונ"ל לרבי דאמר מלמד שנצטווה משה על אחד בעוף והיינו דלאו מקרא דוזבחת נפיק עוף דשם לא כתיב עוף רק מבקרך ומצאנך דעל כאשר צויתיך אמר מלמד שציוה הקב"ה כבר על השחיטה ורבי דהי' מקובל לי' הלכה גם על עוף אמר כן שנצטווה על עוף ג"כ אבל לא נזכר ומרומז בקרא וי"ל דליכא בעוף רק ל"ת דנבילה אבל לא עשה ומעתה א"ש דמתרץ שם לרבי דסובר ג"כ כר"ל דכדי לחנכו ור"ל לאו כתנאי הוא דלדידי' י"ל דאכל כהן ח"ש ולרבי דאמר הלכה בעוף י"ל שפיר דליכא רק ל"ת וח"ש לאו דאורייתא וש"ס מקשה לר"ל שפיר ומתרץ סובר אין שחיטה לעוף מה"ת ולא מתרץ דסובר דיש שחיטה לעוף מהלכה כרבי דבאמת מנא לי' דרבי לא דרש היקש עוף לבהמה ג"כ בפרט מאחר דהי' לו הלכה מקובלת י"ל דמקיש עוף לחי' ג"כ כמ"ש הכ"מ להרמב"ם ולכן מתרץ ש"ס דסובר אין שחיטה לעוף מן התורה ולרבי מתרץ שפיר בחד תי' די"ל דאין לו רק הלכה בעוף וליכא עשה כלל, ועיי' חידושי ר"ן כאן כנ"ל ליישב עיי' וק"ל. ודע דנ"ל לומר הא דעשה בנבילה מקרא דוזבחת ושיטה זו סוברת דציוה על השחיטה היא דאם לא תשחט לא תאכל ועיי' בתוס' שבועות פ' שבועות שתים כ"ד א'] נ"ל דיש לתלות בפלוגתא דר"ע ורבי ישמעאל לעיל י"ז ע"א דלר"ע דוזבחת ציווי היא שנאסר להם בשר נחירה א"כ נאמר וזבחת שציוה ה' בזה על ישראל שצריכים זביחה י"ל כשיטה זו דאיכא עשה נוספת על לאו דנבילה, אבל לר"י דלא מפרש כך וכתב רש"י שם דלדידי' למה נאמרה וזבחת אגב דאיירי מאכילה אמר וזבחת ואכלת וכן דרך התורה ע"ש, וא"כ לא נאמר וזבחת כלל לצוות על שום דבר אלא דרך אגב מספר והולך שתזבח ואכלת א"כ אין להוכיח מזה משמעות איסור ואנו אין לנו רק ל"ת דנבילה, והרמב"ם דכתב דמצוה לזבוח וסובר דאיכא עשה היינו להלכתא דפסק כר"ע דזבחת לאסור בשר נחירה בא וכן שאר פוסקים י"ל להלכתא כר"ע אזלו אבל לר"י לא מוכח כנ"ל נכון, ויש לדבר בזה במקומות שונות לעת הפנאי עיי' עליו. ובלימוד הישיבה אמרתי בזה מענין לענין לישב בש"ס דשבועות כ"ג ע"ב דאמר בשלמא ר"י לא אמר כר"ל דמוקי לה כדברי הכל דנתקשה תוס' הלא גם לר"ל כדברי הכל אתי בין לר"ע ובין לרבנן ונדחק עי"ש ועפ"י הדברים שכתבנו י"ל, הנה דברי הפמ"ג שהבאתי לעיל צ"ע מסוגי' שם דאיך מתרץ ר"ל מתני' בח"ש הלא במתני' קתני ג"כ ואכל נבילות ובנבילות איכא גם עשה ואיך חל על ח"ש דח"ש לדידי' ג"כ אסור מה"ת כמ"ש הפמ"ג וגרע מח"ש דכל האיסורים לר"י דכתב תוס' דרק מיתורא נפיק דחל עליו שבועה אבל על ח"ש דנבילה דעשה הוא לא חל כמ"ש הפמ"ג בעצמו, ופלפל שם בעצמו מזה בהרמב"ם ע"ש, ולא זכר שר יוסף שהוא נגד הסוגי' במקומו וכבר תפסתי עליו בקונטרסי לסוגי' דח"ש ע"ש וכעת נ"ל לפרש מה שכתבתי לעיל דעשה דוזבחת תלי' בפלוגתא דר' עקיבא ורבי ישמעאל, א"כ י"ל שפיר דר"ל מוקי למתני' דשבועות כרבי ישמעאל וליכא עשה דוזבחת הגם דאמר שם אי בסתם ואליבא דר"ע הגם לר"ע איכא עשה וזבחת היינו דאין כוונתו דמתני' כר"ע ממש, אלא אי בסתם ואליבא דר"ע בהך דין דסתם שבועה ח"ש וא"ש ומיושב הפמ"ג. ומעתה א"ש דקאמר הש"ס בשלמא ר"י לא אמר כר"ל דמוקי לה כדברי הכל היינו אי כר"ל