כתב סופר גיטין חולין מו

וא"כ קשה קושי' תוס' לעיל כ"ג ע"ב ד"ה בפרה דהקשה נילוף קו"ח דחולין כשר במליקה ותירץ דכתיב ראשו ולא ראשו של אחר במליקה, וא"כ לר"כ דלא דרש ע"כ קשה מנא לי' דמליקה פסולה הגם דשחיטה שלא תהי' ממול עורף והיינו גיסטרא ידעי' מוזבחת או ושחט, אבל מקו"ח י"ל גם מליקה כשר והיא קושי' חמורה לכאורה עיי' בת"ח בפנים, ונלפענ"ד ליישב בשאומר דכ"ע דרשו ראשו לדרשא אלא דרב כהנא דמצריך לשלא יעשינה גיסטרא סובר דמראשו לא נוכל לילף דצריך למעט דראשו של זה במליקה ולא של אחר ודרש זה מסתבר טפי דראשו מיעט על ומלק דכתיב גבי ממעט מלק את ראשו ולא אחר (מדלא כתיב ומלק את הראש מיתורא דוי"ו ממעט) ומסתבר למעט מליקה באחר מלמעט שחיטה דלא כתיב ונזכר בקרא, ולכן צריך לושחט או וזבחת למעט גיסטרא, אלא דצ"ע לפ"ז על ר"א דדרש לקמן מראשו ולא שחיטה ממול עורף אם ממעט גם מליקה בחולין מקרא זה מנ"ל למעט גם שחיטה ממול עורף מראשו וגם לא מסתבר למדרש כן אם לא שמיותר כמ"ש, ונ"ל ע"פ שכתב תוס' לעיל כ"ג ע"ב בתירץ אחד דמאחר דיש לנו מיעוט על פרה בערופה ליכא לעשות תו קו"ח בחולין שיהי' מליקה כשירה דפרה יוכיח דשחיטה כשר ועריפה פסולה ועיי"ש מהרש"א שכתב כי לפ"ז אין לומר דמראשו ממועט מליקה בחולין דא"כ מאי מקשה הש"ס כלל מתחלה דנימא פרה כשירה בעריפה מקו"ח נימא מליקה בחולין יוכיח וע"כ דתירץ זה ל"ל הא עיי"ש בכ"ז הטיב, ואקדים עוד קושי' תוס' סוגי' דרוב דדרש שם הערופה כשהוא שלימה ולקמן כ"ג דרש מהערופה זאת בערופה ואין אחר' ונדחק שם עיי"ש, ואומר מעתה ע"פ שהקדמנו דפלוגתא דהערופה אי כמעט ולא אחרת או הערופה כשהיא שלימה תלי' בדרש דראשו דלרב כהנא כאן דדרשי' שלא יעשינה גיסטרא מושחט א"כ ראשו מיותר למליקה בחולין שפסול וא"כ תו לא צריך הערופה זאת בעריפה ולא אחרת בעריפה דבלא"ה נדע ולא נעשה קו"ח בפרה דמליקה יוכיח ולא נאמר כדי לקיים הקו"ח דראשו למעט שחיטה ממול עורף דהא שחיטה כבר ידעי' מושחט אבל ר"א דדריש ראשו למעט שחיטה ממול עורף דריש מוערפו שלא תהי' פרה כשירה בעריפה וא"כ לא צריך תו דרש למעט מליקה בחולין דידעי' זה מהערופה ואמרי' דפרה יוכיח ולכן דריש ראשו למעט שחיטה ממול עורף ומיושב קושי' ת"ח, ומיושב קושי' תוס' בסוגי' דרוב די"ל דמאן דאמר בסוגי' שם הערופה כשהיא שלימה סובר כרב כהנא כאן וראשו מיותר למליקה תו לא צריך להערופה ולא אחרת בעריפה וסוגי' דדריש מהערופה ולא אחרת בעריפה אזיל לר"א דדריש מראשו למעט שחיטה וצריך הערופה למעט ולא אחרת בעריפה עיי' בכל זה כי נכון הוא וק"ל. דף כ"ח ע"א ועוף אין לו שחיטה מדברי תורה אלא מדברי סופרים וכו' יש לעיין לפי מה שהשריש הרמב"ם בספר המצות שלו דכל דהלכה או אתי' מדרשא נקרא דברי סופרים וכ"כ בריש הלכות אישות דאשה מתקדשה בכסף נקרא דברי סופרים יען אתי' מדרשא, א"כ דלמא ר"א הקפר דאמר אין שחיטה לעוף מדברי תורה אלא מדברי סופרים כוונתו שאינו מדברי תורה כמו בהמה רק מהלכה או מהיקש הטילה הכתוב בין בהמה לדגים כדלעיל, ונפקותא איכא בין מפורש בקרא או לא אתי' רק מהלכה אם מהלכה ספיקו להקל באפשר וגם אם אתי' רק מדרשא אבל לא מפורש יש נפקותא כדאכתוב לקמן, וי"ל דא"כ איך אמר תחלה דחי' נפקא מהקישא וע"ז אמר עוף אין לו שחיטה מד"ת הלא גם חי' רק מהקישא נפקא וע"כ דכוונתו דעוף רק מדרבנן בעלמא, אלא דמסופקני אם דרש דמקיש חי' לצבי, ואי"ל קרא. רק היקש בעלמא כיון שמפורש אך כאשר יאכל ויש לעיין. דתני' רבי אומר וזבחת כאשר צויתיך וכו' קושי' תוס' מבוארת איך קאמר הש"ס נזיר בחד תירץ דרבי סובר כדי לחנכו הלא לפ"ז צ"ל דסובר אין שחיטה לעוף מן התורה והכא סובר יש שחיטה לעוף מן התורה, ונלפע"ד ליישב, הנה הרשב"א ותוס' בנזיר שם הקשו איך מתרץ ש"ס לר"ל דסובר אין שחיטה לעוף מן התורה עדיין קשה דטריפה הוא משום שדרה ומפרקת ותירצו די"ל דסובר אף מחזיר, וזה דוחק דהוי לש"ס לפרש דסובר כן כמו דמתרץ דסובר אין שחיטה לעוף מה"ת וחולין בעזרה לאו דאוריי', ונלפע"ד ליישב דלכאורה צ"ע מה מקשה הש"ס לר"ל הא כהני' אוכלי' נבילות, הלא לר"ל דח"ש מותר מן התורה י"ל דלא אכלו רק ח"ש דכל כהן אכל ח"ש או כהן שאכלו המתין בין כל ח"ש לח"ש כדי אכילת פרס ומשום מצות דאכילת קדשים ידוע דאין צריך רק שיהי' נאכל בין הכהנים ואפי' לכל אחד רק מגיע כפול [עיין שו"ת חתם סופר או"ח סי' מ"ט וצ"ב] וגם בלא"ה אין בו מצות אכילת קדשים דאינו קדשי'