כתב סופר גיטין חולין מה

בתרא ונלפע"ד ליישב דבאמת צ"ב פלשנא קמא דאאחד בעוף קאי למה יעבדו חכמים הרחקה כ"כ כיון מדינא סגי ברוב הסימן ודי שנגזור שצריך לכתחלה כל הסימן דלמא לא אתי למיעבד אלא פלגא אבל מהיכי תיתי לגזור שצריך שני סימני' דלמא לא ישחוט אפי' רוב סימן א"ז ורש"י נדחק דחכמים עשו הרחקה כ"כ, ואומר כי הרי"ף סובר דלשון זה אתי כרב אדא לקמן דאחד בעוף היינו אחד המיוחד ודווקא וושט כשר בעוף ונ"ל דלכתחלה הצריכו שני סימנים משום דבבהמה שני סימנים בזביחה ובעוף סימן א' ודווקא וושט חששו דאתי למטעי כיון שגם קנה סימן דשחיטה בבהמה יטעו דבעוף סגי או בקנה או בוושט ולא ישחוט רק קנה והי' קודמת לוושט וע"פ הרוב פוגע בקנה תחלה ולא ישחוט יותר ולכן הצריכו לכתחלה שני סימנים וגזירה קרובה היא, ולשנא בתרא אזיל לר"נ דבעוף באמת או קנה או וושט ולדידי' הוצרך לומר דארובא של א' כמוהו קאי דיעבד, וא"ש בזה מה דצ"ע לכאורה דלשנא בתרא דחוק יותר מלשנא קמא כמו שהקשה בראש יוסף דללשנא בתרא קשה אין צריך לשחוט א' בעוף ושני' בבהמה כלל כמו שהבאתי קושיתו לעיל במתני', וא"כ מאחר שכבר אמר ל"ק מי דחקו לתרץ תירץ דחוק ולהנ"ל א"ש דלר"נ ע"כ צריך ללשנא בתרא, והא"ש דפסק רי"ף כלשנא בתרא מאחר דפסקי' כר"נ דאו וושט או קנה כנ"ל וק"ל. באופן אחר נ"ל ליישב בשניישב קושי' תוס' על רש"י לעיל כ"א ע"ב ד"ה ואינו מבדיל בסי' אחד דפי' רש"י דכתיב לא יבדיל ועוף הכשרו בסימן א' וכל הסימן הוי מצוה בעוף לכתחלה אבל סימן השני אפי' מצוה ליכא, והקשה הלא אמרי' בהדי' לקמן דהא דקתני דיעבד על א' בעוף קאי דמצוה לכתחלה בשני סימנים, ועיין ראש יוסף כאן דל"ק דרש"י מפרש כן דסובר כלשנא בתרא כהרי"ף, אבל מ"מ צ"ע לק' איך יפרש טעמא דתנאי' דלא יבדיל בסי' א' ממ"נ אי סובר ג"כ כיון דאיכא מצוה לכתחלה לא הוי הבדלה א"כ גם סימן השני לא הוי הבדלה ואם ל"ל להך לשנא הך סברא אלא דאם מולק יותר מהחיוב הוי הבדלה א"כ אפי' כל סימן א' לא רק רוב הסימן דטפי הבדלה הוא, ונלפע"ד ליישב דהך לשנא סובר כל"ק דלעיל י"ו ע"א דרבנן וריב"י פליגו בשחט שני שליש והגרים שליש דחכמים מצריכי' כולי שחיטה בטבעת גדולה ולרש"י שם בסוגי' היינו דחכמים ל"ל בשחיטה דברוב סימן סגי אלא דלעולם צריך לשחוט כל הסימן וריב"י סובר דשחיטה ברוב סימן סגי ועיי' בראש יוסף שם וכבר הארכתי לעיל בכ"ז עיי"ש, וא"כ י"ל דתנאי דמבדיל בסימן א' סוברי' כרבנן דלעולם חיוב שחיטה שישחוט כל הסימן ולכן מבדיל ג"כ כל הסימן אבל סימן שני לא דליכא חיובא רק מצוה לכתחלה והוי הבדלה ובאמת לר"י ומתני' דסובר דשחיטה ברוב סגי באמת אינו מבדיל רק רוב הסימן כן סובר לשנא קמא דהכא, ורש"י לעיל דמפרש דמבדיל בסימן א' דמצוה לכתחלה איכא הוצרך לזה לפי דפסקי' דבהגרים שליש מחלוקת ולר"י גם בזה כשר וא"כ גם חכמים סוברי' דשחיטה ברוב הסימן לעולם כשר עיי' וע"כ צ"ל הא דמבדיל בסימן א' משום דמצוה לכתחלה איכא משא"כ בסימן שני והיינו כלשנא בתרא כאן וא"ש ומיושב קושי' תוס' על רש"י לעיל כנ"ל עיי' ומעתה בנקל לומר דהרי"ף סובר כן כמ"ש ולכן פסק כלשנא בתרא כיון דפסקי' לעיל דאפי' הגרים שליש ושחט שליש כשר והיינו כר"י שם והיינו כר"ח דמוקי פלוגתא דרבנן ור"י ב"י בהגרים שליש ממילא צ"ל כלשנא בתרא כאן עיי' בכל זה וק"ל. וצריך אני לעשות סנגורים לדברי אלו דקשה מבריי' דלעיל כ"א ע"א כיצד מופקי' חטאת עוף וכו' הגיע לוושט או לקנה חותך סימן א' או רוב ולפמ"ש דללשנא קמא מאן דסובר דמבדיל בסימן א' סובר ע"כ דשחיטה בכולה בעינן וא"כ קשה מהך בריי' איך קתני סימן א' או רובו מדאמר או רובו ע"כ סובר דסגי ברוב וא"כ איך מותר בכולו דהא הבדלה הוא דהך לשנא סובר ע"כ דווקא בחיובא לא הוי הבדלה לפמ"ש, ולזה עוררני תלמיד א', ולאחר העיון השבתיו די"ל כמו דמשני הש"ס בשנים או רוב שנים שנים לרבנן ורוב שנים לר"א עי"ש כן י"ל בזה אחד לרבנן דצריכי' סימן שלם ככל שחיטה, ורוב סימן לריב"י דפליג עליהם וסובר ברוב סימן סגי, וש"ס לא קאמר לעיל כן דללשנא בתרא דכאן לא צריך לזה כמ"ש והלכתא כלשנא בתרא, אבל לל"ק לפמ"ש י"כל כהנ"ל וא"ש וק"ל. וקרא למאי אתי דלא לשוי' גיסטרא שיטות תוס' ורוב ראשונים דלא לשחוט מן העורף עד הסימני' ועיי' ת"ח דע"כ ל"ל הך דרשא דלקמן ראשו ולא אחר ממול עורף דאל"כ א"כ ידעי' שלא יעשנה גיסטרא מראשו ולא ראשו של אחר,