כתב סופר גיטין חולין מד

איילונית, אבל כשהביא' שערו' רק דלר"י צריך דווקא שירבה שחור עכ"פ שערו' איכא ובאיזה ימים יגדלו עד שירבה שחור נ"ל פשוט דבזה לא חיישי' אפי' בבעל שתמצא איילוני' כנ"ל והא"ש די"ל דהא דאמר בבעל כ"ע מודי' היינו מחשש נשרו והא דאמר משהביא' שערות לרבותא לא מבעי' כשלא הביא' שערות כלל איכא חשש שתמצא איילוני' כיון שלא הביא' שערות כלל וקמ"ל רבותא אפי' בהביא' שערות וליכא חשש לשתווצא איילוני' מ"מ לא תמאן מחשש דנשרו וכמל"מ כנ"ל נכון וק"ל. סליק חי' פרק ראשון בעזה"י. חי' פרק השוחט דף כ"ז ע"א השוחט א' בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשירה ורובו של א' כמוהו, צ"ל כמה לא אמר ורובו כשר ג"כ כמו דסיים בסיפא שחט רוב א' בעוף וכו' שחיטתו כשירה, ונ"ל דלאורוי' אתי דאם שחט רובו דינו ככולו לענין אם הגרים אחר ששחט רובו כשר. וכריב"י דלעיל י"ח ע"א וי"ט ע"א וכבר כתבתי מזה לעיל באריכות עיי"ש, ולפ"ז א"ש מה דנתקשה בו בראש יוסף להך לשנא דהשוחט ארובו ככולו קאי א"כ למה לא נקט שחט רוב סימן א' בעוף ורוב ב' בבהמה שחיטתו כשירה ונדע דמכ"ש דכל סימן א' בעוף ושנים בבהמה דכשירה בשלמא לתירץ ראשון ניחא דאשמעינן דגם א' דווקא דיעבד ואגב נקט בהמה וללשנא בתרא קשי' עיי' בו, ולהנ"ל י"ל דנקט תחלה השוחט א' בעוף וכו' ואמר ע"ז ורובו של א' כמוהו כאורוי' דכמוהו ממש הוא לענין הגרמה וכמ"ש ואי לא הוי אמר תחלה מא' ושנים לא הי' יוכל לאשמעינן דרוב כמוהו ממש חוץ משאמר רובו של א' בעוף וכו' כמו שאם שחט כל הסימני' ונקט מיד הדין כסדרן, עוד י"ל רובו של א' כמוהו היינו לענין אם שחנו סימן א' ונשמט השני דקתני בבריי' דלקמן דכשר דאפי' אם רק רוב הסימן נשחט ונשמט סימן האחר דהא שעדיין חיות הרבה בבהמה וטריפות עדיין פוסלת בה ועיין סברא זו לקמן בחי' ר"ן דמפרש קושי' ש"ס לקמן כ"ח ע"א דעיקר רבותא דלא נימא דעדיין החיות לא נפק ומטרפת ויש לחלק בין קנה לוושט עיי"ש וכן י"ל בזה לענין רוב או כל קמ"ל דכמוהו הוא וכהנ"ל וק"ל. השוחט בדיעבד אין וכו' עד כמה לשחוט וליזל כתב תוס' הא דלא אמר משום וורידין נקט דיעבד דר"י ג"כ רק בעוף אמר, ודברי תוס' צ"ע דלשיטתו דר"י ג"כ רק לכתחלה אמר וע"כ ר"י אדיוקא דלכתחלה צריך שני' או אכל סימן א' בעוף קאי, וע"כ רבנן גם לכתחלה מתירי' ואיך הקשה דמשום וורידין נקט שוב ראיתי במהרש"א מהדורא בתרא שהרגיש בזה ונדחק כי באמת הי' תוס' יוכל לומר כן והאמת אמר, וכמה גדול הדוחק ועיי' בראש יוסף מ"ש בישוב זה, ולפע"ד י"ל דכוונת תוס' די"ל דרבנן פליגו על ר"י לכתחלה היינו שסובר ר"י דבעוף צריך לשחוט וורידין אפי' רוצה לנתחו משום דדרכו לצלותו שלם וע"ז פליגו רבנן דאם רוצה לנתחו לא גזרי' אבל לכתחלה סוברי' ג"כ באם רוצה לצלותו [שלם] דצריך לשחוט הוורידי' ושפיר כתב תוס' דלכך נקט דיעבד דלכתחלה צריך לשחוט וורידי' גם לחכמים באם רוצה לצלותו שלם ובדיעבד מותר ור"י אמר עד שישחוט היינו דלעולם צריך לשחוט וורידין לכתחלה אפי' ברוצה לנתחו והיינו עד שישחוט היינו לעולם צריך לעשות ואין אפשרו' לשחוט מבלעדי זאת לכתחלה אלא דצ"ל לתירץ תוס' דר"י ג"כ בבהמה מתיר, א"כ אפשר לפרש תירץ ש"ס אא' בעוף היינו משום וורידין נקט דיעבד ואעוף קאי כקושי' תוס', ולמה לא פירשו ראשונים כן בתירץ ש"ס, ואפשר משום דלשון אא' בעוף משמע לענין הכשר אחד בעוף דבדיעבד כשר דאי רוצה לומר משום וורידין ועל עוף הול"ל על עוף קאי וע"כ כהנ"ל, אלא דצ"ל למה באמת לא מתרץ ש"ס דעל עוף קאי ומשום וורידין נקט דיעבד וצע"ק. איבעית אימא אא' בעוף וכו' הנה רוב הפוסקים פסקו כתרתי לשנא לחומרא דלכתחלה צריך בעוף שני סימנים וכל שני סימנים ועיי' תבואת שור [סי' כ"א סק"ד] ע"כ צ"ל דסוברי' דתרי לשנא לא פליגו דשניהם סוברי' דבעוף ג"כ צריך שני סימני' לגמרי דאל"כ לא הי' צריך בעוף רק סימן אחד שלם וסימן א' ברובא דיצאנו חומרת תרי לישנא בממ"נ וע"כ כהנ"ל. והנה הרי"ף לפי גירסת הרא"ש פוסק כלשנא בתרא דארובא של א' כמוהו ובעוף ל"צ רק סימן א' שלם ומצדד הרא"ש ליישב הרי"ף דמקיל כלשנא