כתב סופר גיטין חולין מב

דשנים מאחר דחזינן דצריך מיעוט לפחות מי"ג אתשמיש שאינו קבע והלא נדע זה מקו"ח וע"כ דאין לעשות קו"ח על זה וא"כ קשה למאי צריך אשר ללוים למעט מקו"ח, ונ"ל ליישב דאי לא הוי כתיב אשר לא הוי ידעינן דשימש קודם י"ג פסול בי' מקו"ח, דלא הוי ידעי' קו"ח דאיפכא הוי אמרי' דבלוים פוסלי' מומי' וזאת למעט כהנים מפסול שנים דמסתבר כמ"ש תוס' ד"ה זאת ללוים רק משום דכתיב אשר ע"כ זאת למעט כהנים וא"כ אי לא הוי כתיב אשר ה"א דכהנים ממועטי' מזאת וכן אפי' פחות מי"ג כשרים לעבודת מקרה קמ"ל וק"ל. ע"ב ת"ר נתמלא זקנו וכו' ולישא את כפיו וכו' הטור באו"ח סי' קכ"ח כתב דקטן ואפי' שלא נתמלא זקנו לא ישא כפיו וה"מ לבדו אבל עם אחרים מותר, והב"י תמה למה לא מחלק בין בקביעות לאקראי דע"כ לחלק כן ממתני' דמגלה דקתני לא ישא כפיו משמע דגדול שרי ושלא יקשה מבריי' הנ"ל דצריך שתתמלא זקנו וע"כ צ"ל ולחלק בין בקביעות לאקראי עיי"ש ועיי' בפמ"ג סי' הנ"ל מ"ש ליישב, ולפע"ד י"ל דהטור סובר מתני' נקט קטן לא ישא כפיו ליכא לדייק הא מיד כשיהי' גדול ישא כפיו, אלא י"ל דרבותא אשמעי' דכל זמן שהוא קטן מדינא שלא הביא שתי שערות ולא סימני סריס ומדין קטן הוא עד שיעברו רוב שנותיו ל"ו שני' כמבואר בב"ב קנ"ו, וה"א כיון דכל עיקר הטעם דקטן לא ישא כפיו משום כבוד צבור שלא יהי' כפופי' לברכת קטן כפי' רש"י במגלה שם וה"א דכיון דהוא גדול בשנים כ"כ ועברו הרבה משנותיו הגם שמדינא קטן ליכא בזיון לציבור שכפופים לברכתו, ועיי' ב"י סי' נ"ג דלעשותו שליח ציבור בקביעות דצריך נתמלא זקנו אם הגיע לשנים שראוי להתמלאות זקנו ממני' לש"ץ והיינו טעמא כיון שניכר בו שהוא בשנים אלו איכא כבוד ציבור עיי"ש, וא"כ ה"א דכן לענין ברכת כהנים כשהוא קטן באמת מדינא אבל הוא גדול בשנים וניכר בו שאז כבוד ציבור הוא קמ"ל דקטן לא ישא כפיו כל זמן שהוא קטן אפי' גדול הרבה בשנים דכיון דלכל מצות קטן הוא ופטור מעונשין אין כבוד לציבור שיהי' כפופי' לברכתו והא דב"י הנ"ל למנות שליח ציבור היינו דבאמת גדול הוא רק צריך גם למילוי זקן משום כבוד ציבור אז תלי' בשנים, אבל דברי א"ש לענין נשיאת כפים דאם הוא קטן מדינא לא מהני שנים ועדיין זילותא איכא וא"כ אין לדייק ממתני' הא מיד כשיתגדל נושא כפיו, דמתני' אשמעי' רבותא כ"ז שהוא קטן מדינא אינו נושא כפיו וכהנ"ל, וא"ש שיטת הטור ואם נעיי' בסידור דברי הטור נראה כדברי דכתב קטן ואפי' גדול וכו' וצ"ע כיון דדין כן בגדול אפי' למאי נקט כלל קטן הו"ל כל שאינו נתמלא זקנו אינו נושא כפיו לבדו. ולהנ"ל א"ש דכוונתו קטן היינו כל שהוא קטן בדין אפי' הוא גדול בשנים שכבר באחר נתמלא זקנו ואפי' גדול מדינא אבל לא נתמלא זקנו והיינו כדמפרש ב"י בסי' נ"ג שלא הגיע לכלל שנים שראוי למלאות זקנו אינו נושא כפיו לבד כנ"ל, והא דלענין ש"צ בסי' נ"ג מחלק הטור ג"כ בין בקביעות ובין באקראי והיינו ממתני' דמגילה דקתני קטן לא יעבור לפני התיבה ומוכח דמיד כשיתגדל עובר וע"כ צ"ל היינו באקראי, ולפמ"ש לכאורה אין זה הכרח די"ל ג"כ דאשמעי' קטן אפי' הגיע לכלל שנים עד ל"ו שנים וכהנ"ל וזה ליתא דבתפילה אין בו רבותא דפשיטא דאין חילוק בין קטן לקטן דכל זמן שאינו בר חיוב אינו מוציא ומה לי קטן עד י"ג או שלא הביא סימני גדלות או סימני סריס עד כ"ו וא"ש וע"כ מדאמר קטן דווקא אינו מוציא משמע אבל כ"ז שיתגדל מוציא, אבל דברי א"ש לענין נשיאת כפים דכל עיקר טעמו רק משום כבוד ציבור א"ש כמ"ש עיי' בזה כנ"ל נכון וק"ל. דף כ"ה ע"ב התמד עד שלא החמיץ וכו' הנה רש"י מפרש התמד היינו הנעשה מחרצנים, וקושי' תוס' מבוארת בש"ס פסחים [מ"ב ב'] מתרץ הא בפורצני הא בדרווקי, וע"כ דהכא בתמד מים הניתנים בשמרים, ועיי' רשב"א שכתב דללשון הראשון שם ניחא ואפשר לזה כיוון רש"י, וצ"ל עדיין מה ראה רש"י על ככה כי סוגי' דהכא בל"ק דהתם אזיל, ונלפע"ד ליישב ע"פ שמפרש רש"י בפסחים שם דחילוק בין דפורצני לדרווקי כי הנעשה מחרצני' אין בו אלא קיוה', אבל הנעשה משמרים א"א שלא יהי' בו משמרים ובשמרים נשאר מהמים עיי' שם הטיב, מהנראה כי ל"ל לרש"י לחלק בין החמיץ דחרצני' או דשמרים דאפשר נהפוך הוא דחרצני' מחמיצי' ביותר וכן נראה ממ"ש תוס' בפסחים שם דלא חייש ר"י דשמא חומץ דשמרים הוא דלא נעשה חומץ עיי"ש, והיינו הגם דשל שמרים מחמיץ אבל לא שיעשה חומץ ממש, ועכ"פ נראה כי חרצנים חימוצם דדהו קשה ביותר ולכן סובר רש"י דליכא