כתב סופר גיטין חולין מא

רב הונא מפני שהוא מחליד שיטת רש"י שמחליד תחת העצם וכתב תוס' דלפי' לא איירי בסכין רחב, וזה כי כתשעה שנים שהקשני בענותנותו כבוד אא"ז גאון ישראל מו"ה עקיבא איגר זצ"ל שהי' אבדק"ק פאזן [עיין בדו"ח חלק כתבים] לרש"י איך קאמר הש"ס דלא אמר מפני שדורס קסבר מו"מ כשר במליקה ופי' רש"י דרצה לאוקמי מתני' בכל גווני, הלא גם לדידי' לאו בכל גווני איירי רק בסכין שאין רחבה וצ"ע, ולחומר הקושי' השבתיו אז, דבאמת צ"ל בטעמא דש"ס קסבר מו"מ כשר, הלא כל עיקר כוונת הדיחוי ממתני' הוא דאינו מפורש במתני' וזעירא חידוש אשמעי', וא"כ די בשיאמר דה"א במתני' מפני שדורס ומיירי בלא הוליך והביא ואף דיש לאוקמי מתני' בכל גווני עכ"פ מפורש במתני' אינו ואשמעינן זעירא דינו שפיר ולכן נ"ל דכוונת ש"ס דסבר מו"מ כשר ולהסובר כן עיקר מצותו בכך וא"כ דוחק לומר דמתני' איירי בלא הוליך והביא דעיקר מצותו בכך וסתם מליקה כן הוא ולכן נאיד מלומר משום שדורס, ולפ"ז ל"ק מדלא איירי בסכין רחב די"ל שפיר דמתני' לאו בכל גווני איירי כנ"ל וק"ל. מפני שהוא מחליד עיי' רשב"א לקמן כ' ע"ב שהקשה על בי רב דאמרו תחת העור אינו יודע, והלא בי רב הוא ר"ה דסובר כאן דאפי' בעצם הוי חלדה, ותירץ דכאן דרך דחוי קאמר דאין להוכיח ממתני' די"ל דבאופן זה הוי חלדה, ובאמת דאיתא כדזעירא לא מוכח דזה הוי חלדה ומסופק שפיר בתחת העור ועיי' בראש יוסף לקמן שם שתמה הלא למסקנא ע"כ צ"ל טעמי' דמתני' לאו משום שדרה ומפרקת רק משום חלדה או דרסה למר כדאית לי' וכו' ואיך אמרו תחת העור אינו יודע עיי' בו. אמר רבא אי קשי' הא קשי' לי כבר הבאתי קושי' רשב"א על לשון אי קשי' וכו' ומהרש"א כתב כי מרש"י נראה שסובר דתנינא קושי' היא למאי צריך זעירא לדינו הלא מפורש ומבואר במתני' וע"ז חזר רבא ואמר אי קשי' וכבר דחה הראש יוסף זה דלשון תנא לא משמע קושי' דמורגל בש"ס על כיוצא בו לימא מסייע ולא תנינא, והנה צ"ל למה באמת לא הקשה על זעירא הרי כבר אמר דינו במתני' ונלפע"ד ליישב, דלכאורה יש להקשו' איך מביא ראי' ממתני' די"ל אם חותך שדרה ומפרקת ברוב בשר בזה לא נעשית נבילה מיד שתהי' כמתה ונטמא, רק כשחותך אח"כ הסימני' באמצע שחיטת סימן א' פסקה חיותה כיון שכבר נתנבלה ונחלש חיותה בשדרה ומפרקת ורוב בשר, ומנא לן דבלא סימן כלל דין דזעירא שתהי' כמתה וכעין סברה זו כתב הרשב"א לקמן בפשוט ותקשי לך עולת העוף דפשיטא לש"ס גם אי ליתא לזעיר' מ"מ אם חתך שדר' ורב' וגם סימן א' הוי כמתה, ובאמת הרשב"א כתב זה אם חתך כל סימן א', אבל באמת י"ל ג"כ כשחתך חצי סימן דעכ"פ יותר י"ל דכמתה היא וקודם שחתך אפי' חצי סימן רק שדרה ורב' וראי' ממתני' ליכא, וליישב נ"ל למאן דסובר לעיל הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש דכשר הואיל ופסקה חיותא בשחיטה, כן נמי כאן אם לא מתה קודם שהגיע לסימן א"כ כשחותך חצי סימן מתה ע"י שחיטה ושפיר תטהר שחיטה מנבילה, וי"ל ר"ח לשיטתו דנראה לעיל י"ט ע"א דאמר לא תהדר בך דסובר דשחט שליש כשירה וכן אמר לעיל מני' אדרבא לימא מר איפכא מחלוקות כשהגרים שליש ושחט שני שליש ועיי' חי' ר"ן דלאו דווקא שני שליש אפי' שליש א' עיי' בו, וא"כ ר"ח לשיטתו אמר שפיר תנינא דע"כ מוכח ממתני' דנעשה נבילה קודם שחתך הסימן והא"ש דלא יוכל לומר לימא מסייע להקשות על זעירי די"ל דזעירי סובר דהגרים שליש ושחט שליש טריפה וכי כן שפיר י"ל דטעמא דמתני' דכמתה היא בשעת שחיטת חצי הסימן וכקושיתי כנ"ל ליישב וק"ל. דף כ"ד ע"א יכול יהיו כהנים פסולים בשנים וכו' ראיתי בחדושי אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שהקשה איך ס"ד שיהי' שנים פוסלות כהנים הא פסול בשני' היינו למ"ד להתחלה ועד חמישי', והלא בכהן ע"כ כשר מיד כשהביא שתי שערות דהא דרש לקמן מאיש לזרעך לדורותם, וכיון דע"כ לא דמי לשני' ללוים שוב אין ללמוד קו"ח מלוים דמומין פוסלים והיא קושי' העולם, והנה לפמ"ש הרמב"ם [הל' כה"מ פ"ג ה"ז] בלוים דעד למ"ד לא יכנוס לשרת, ושוב כתב קטן עד בן י"ג פסול לעבודה ועיי' כ"מ שכתב דלשמש בקביעות צריך למ"ד שני' אבל באקראי יוכל לשמש אבל דווקא בן י"ג שנים ולא קודם עיי"ש וכי כן א"ש די"ל דכתיב איש מזרעך היינו דלא נימא דמותר לשמש באקראי אפי' קודם י"ג שנים לכן כתיב איש מזרעך וכו' אבל בקביעות י"ל דלא ישמש דפסול מצד שנים וא"ש ופשוט. אלא דקשה עדיין איך ס"ד לעשות קו"ח על פסול