כתב סופר גיטין חולין מ

הכשר מליקה כך הוא משא"כ בשחיטה, ואי דיוכל לחלוק בלא שיעשה טריפה תחלה איך הכשר מליקה כדי וצ"ל דסובר אף מחזיר ומצוה מן המובחר שלא יחזיר דכן משמעות הקרא ממול עורף בלא החזרת סימנים, אלא שסובר שאין מעכב דאם החזיר ג"כ כשר ועיי' חידושי ר"ן שכ"כ למאן דסובר אף מחזיר דפשטא דקרא בלא החזרה איירי דעורף היינו כמו שהוא בלא החזרת סימנים אלא שסובר שאם עושה באופן שלא יעשינה טריפה ג"כ כשר, וא"כ התורה כך ציותה שמצוה מן המובחר שימלוק בלא החזרה ויעשינה טריפה קודם הסימנים ואם לא החזיר ג"כ כשרה, אבל למ"ד מחזיר דווקא אם נאמר היינו למצוה מן המובחר וע"כ דמפרש הקרא ממול עורף בהחזרת סימנים קאי, איך אפשר לומר אם עשה בלא החזרת סימנים ג"כ כשר בוודאי קשה למה יהי' כשר כיון שכבר עשה אותה טריפה והי' יוכל לעשות בלא זה אדרבה עדיף ולא שייך, לומר שזה הכשר מליקה, ולכן נראה כי למ"ד מחזיר דווקא בלא החזיר אפילו בדיעבד פסולו ולא מהני מליקה כלל, והא"ש דאמר מסתברא ממתני' ולא תיובתא דהי' מקום לומר כמ"ש תוס' דמחזיר דווקא היינו מצוה מן המובחר, אבל מסברא ליכא למימר כן דבאמת למה יהי' בלא החזרה כשר והיינו מסתברא דממתני' מוכח דלא כוותי' כנ"ל וק"ל. דף כ' ע"א הא פסול בשחיטה פסול במליקה למעוטי מאי וכו' צ"ע דלמא סובר אף מחזיר סימנים והיינו כשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה היינו כשר בשחיטה ששוחט הסימנים כנגדו בעורף כשר במליקה במולק הסימנים כנגד העורף, ודיוקא דכל הפסול לא צריך כיון דרישא כללא אשמעינן וכדפי' רש"י עיי' והי' נ"ל דש"ס מקשה מדאמר ר' ירמי' אמר שמואל ור"י סובר לעיל פ"ש מוליך ומביא כשר ולדידי' מוכח ממתני' דמחזיר פסול כדהוכיח ש"ס לעיל ושפיר קשה למעוטי מאי וא"ש. אלא דמרש"י לא נראה כן דכתב דמאי סבר אי סובר מו"מ במליקה פסול וכו' והא ר"י משמי' דשמואל אמר ע"כ דסובר די"ל דלו לא ס"ל וא"כ הדרא קושיתו לדוכתא הלא י"ל לרבות מחזיר סימנים וצע"ק ע"ב אמר זעירא נשברה מפרקת וכו' נבילה, עיי' רשב"א שכתב היינו שמטמא מחיים דאל"כ מאי מקשה לקמן וכי מתה עומד ומולק מ"ש מנקובת הושט דג"כ נבילה וע"כ דכמתה ממש היא מחיים עיי' בו ולקמן בר"פ אלו טריפות ביאר יותר, וצ"ע איך מייתי ממתני' דמלק בסכין נבילה דלמא שנבילה כנקובת הושט אבל עדיין מנא לן שנבילה מחיים ומטמא מחיים ומלק בסכין נבילה היינו שלא מועיל המליקה וממילא מטמא ומצאתי ראיתי שהרגיש הראש יוסף בזה ונדחק, נ"ל ליישב בשנבין איך ר"ח דאמר אף אנן נמי תנינא ממתני' איך הבין קושי' רבא וכי מתה עומד ומולק ואם לא ידע הבריי' דאח"כ חותך רוב בשר' איך הבין לעצמו קושי' רבא וכי מתה וכו', אבל נ"ל לומר הא דפשיטא באמת לרבא להקשות וכי מתה עומד ומולק, דלמא זעירא לא אמר רק נבילה כנקובת הושט אבל לא שתהי' כמתה לטמא מחיים ומנא לי' להקשות וצ"ע לכאורה ונ"ל דרבא לשיטתו הוכיח שפיר, דתוס' לקמן פ"ב ע"ב ד"ה וליחשוב נמי דחזקי' הקשה למה לא הקשה נמי דליחשוב דזעירא ותירץ דכיון דעם חוט אמר וכבר חשיב, ובאחרונים כתבו דאין קשה כ"כ דבאמת הי' יוכל להקשות כן, או דתוס' בעצמו לא כתב רק דש"ס לא הי' יוכל להקשות די"ל דזעירא דווקא בחוט אמר ול"ק ולמסקנא י"ל דזעירא בלא חוט קאי ועיי' תשוב' ח"צ, והנה למסקנא דמתרץ כי קתני נבילה דלא מטמא מחיים, צ"ל דהא דזעירא נמי לא חשיב דג"כ מטמא מחיים וא"כ מוכח שפיר דזעירא מטמא מחיים קאמר והקשה רבא לשיטתו דמשני אלו אסורי' קתני, ולדידי' מוכח דזעירא מטמא מחיים קאמר, והא"ש דר"ח דאמר אף אנן נמי תנינן סובר כאינך תירוצים לקמן דמשנה קודם חזרה וי"ל שפיר דזעירא רק נבילה קאמר כנקובת הושט ולא יותר ולא קשה וכי מתה עומד ומולק וא"ש, והא"ש דאמר אף אנן נמי תנינן ול"ק דלמא זעירא יותר אשמעי' דמטמא מחיים, י"ל דהוכיח ר"ח ע"כ דזעירא באמת רק נבילה בעלמא קאמר דאי מטמא מחיים א"כ קשה ופי מתה עומד ומולק וע"כ דבאמת רק נבילה כנקובת הושט וא"כ דין זה מוכח ממתני' ותנא כנ"ל עיי' וק"ל. וי"ל ע"ד פלפול הא דאמר רבא אי קשי' הא קשי' כי והרשב"א נתקשה בו דזה שייך אם יש קושי' אחרת תחלה, ולהנ"ל י"ל בפשוט לקמן וכי מתה עומד ומולק דר"ז לאו כמתה מחשב לה רק כניקב הושט אלא דהי' קשה לרבא לדנפשי' דליחשב הא דזעירא במתני' דואלו אסורות וע"כ צ"ל דזעירא מטמא מחיים קאמר ואמר אי קשי' הא קשי' כי ממ"נ אם נבילה מחיים הוא א"כ וכי מתה עומד ומולק כנ"ל וק"ל.