כתב סופר גיטין חולין ד

שחטה ולא תגיד כיון שאנו רואי' שרוצי' בקרבן ומוציאה ממון על זה איך תקלקל תו בשחיטה ותפסיד הקרבן בשלמא בשחיטה דעלמא הגם שאנו רואי' שעושי' מעשה שחיטה מ"מ אנו חושדים אותה שהיא רוצי' בשחיטה מ"מ אינה מדייק' כ"כ בהכשרו ואם תקלקל לא תטריף השחוט ומתחלה עמדה לשחוט כי היא דבר שלא תפסיד בה, משא"כ לענין קרבן בוודאי רוצי' לגמור המצוה כתקנה, ואם כי ראיי' מהב"י אין ראי' מוכרחת לסברתי ואינו רק זכר לדבר מ"מ סברתי בעצמותה נכונה וישרה ומצינו דמיון לה במק"א, ומעתה י"ל דש"ס לא יוכל לומר שם דתני איידי משום נשים דמ"מ אם בשחטה קרבן דאחרים א"כ גם בדיעבד פסול, וע"כ בשוחטת קרבן דידה וגם לכתחלה כשר כנ"ל עי"ש וק"ל. ועיין ר"ן שכתב לחלק בין שחיטה לבדיקת חמץ דב"ח הוי טירחא לספק שיש בו איסור משא"כ שחיטה דוודאי איסור לפנינו ולדבריו באמת על בדיק' סכין אין אשה נאמנת וכ"כ בפ"י, אלא שרשב"א כתב בפירוש דגם לבדיקת סכין נאמנת ולדידי' צ"ע מ"ש מבדיקת חמץ וצריך למדחק דהוא סובר דטעמא דבדיקת חמץ אין נאמנת משום דאית בי' טירחא יתירא וכ"כ תוס' פסחי' (ד' ב' ד"ה והימנוהו) עי"ש וברא"ש, וסובר הרשב"א דבדיקת סכין ליכא טירחא כ"כ כמו ב"ח בחורין ובסדקין כצ"ל והב"י סי' א' מביא הכל בו שכתב בשם ר"י דנשים שוחטות לעצמן ומפרש היינו דווקא לעצמן שהן אוכלות נאמנות משא"כ לאחרים אין שוחטות והב"י תמה מ"ש לעצמן מלאחרים ולכן מפרש הא דשוחטין לעצמן היינו לבין עצמן באין רואה אותם עיי' בו, והנה פירושו דוחק קצת דהול"ל בפני עצמן ומשו"ה לא רצה בזה הכ"ב, ומה שהקשה למה לעצמן נאמנות יותר מלאחרים כבר אמורה סברה זו בתוס' עירובין (ל"א ב' ד"ה כאן) לענין תחומין דלעצמן נאמנות ולאחרים אין נאמני' ולפע"ד יש להעמיס בכוונת הר"י הנ"ל, דהרמב"ם (הל' מאכלות אסורות פ"ח ה"ז) פסק דשוחט לעצמו ומוכר לאחרים צריך שיהי' מוחזק בכשרות ואל"ה אינו נאמן ועיי' ש"ע יו"ד סי' ס"ה סי"ד שכן פסק, ועיין ש"ך סי' קי"ט סק"א שנדחק דווקא בשחיטה אינו נאמן אלא המובהק דיש הרבה דיני' בשחיטה, וי"ל דהר"י ל"ס כן אלא דגם שוחט לעצמו אינו צריך מוחזק, וי"ל כי רבותא אמר דאפי' נשים שדעתן קלות מ"מ נאמנות לשחוט לעצמן דהיינו שיש להם נגיעה בו או שהבהמה שלהם ומוכרות לאחר או שנוטלת שכר מכשירות ועי' בסי' י"ח ובאחרונים, ולא מבעי' כשאין להם תועלת בשחיטה אם כשירה או טריפה תהי' וכל הנאה לאחרים פשיטא שנאמנות אין אדם חוטא ולא לו אלא אפי' לעצמן שיש לעצמן תועלת מ"מ שוחטין כנ"ל עיי"ע. והנה בהג"א (בפרקין סי' י"ד) חתר למה ע"א נאמן בשחיטה כיון דאתחזק איסורא שאינו זבוח, ומפרש בשלמא כשרוא' בית השחיטה ניחא, אבל כשאינו רואה וכגון שזימן אצלו והוא לא אוכל ממנו למה נאמין לע"א ומזה הוליד ר"א ממיץ דבאמת דווקא מוחזק בכשרו' צריך ובאמת אנן לא פסקי' כוותי' ואין כן דעת רוב ראשוני' ועיי' תוס' ריש מס' גיטין (ב' ב' ד"ה עד) אלא בשוחט ומוכר לעצמו בזה סובר הרמב"ם דצריך שיהי' מוחזק בכשרו' וכן פסק בש"ע סי' ס"ה, וכבר הבאתי לעיל מה דנתקשה הש"ך ריש סי' קי"ט ונדחק, ולפע"ד י"ל דאנו מחמירי' בשחיטה דווקא כשאין אנו רואי' בית השחיטה וטבח זה שוחט ומוכר ואין הקונה רואה בה"ש אז צריך מוחזק בכשרו' דאיכא חזק' שאינו זבוח דלמא בקופץ הרג, אבל כששחט ומראה בה"ש י"ל דנאמן ובמק"א הארכתי בזה לדינא, ועיי' פמ"ג סי' א'. ועיי' פ"י שהאריך למענותו בדין זה והעלה סברה נכונה עיי' בו היטב, והפליא להקשו' על ר"א ממי"ץ דצריך מוחזק בכשרו' דווקא, א"כ מה יענה להא דהכל שוחטין אפי' מומר למה יאומן על השחיטה והניח בצ"ע, וצריך לפרש שיטתו דגם דר"א ממיץ מודה דברואה בה"ש נאמן שפיר, מ"מ הו"ל לרבא לומר ולפרש דצריך שיראה אח"כ בה"ש, וגם כבר כתב הרא"ש דלא שייך לומר הכל שוחטי' אם צריך לעשות דבר אח"כ ובלא"ה שחיטתו פסול מצידו שאינו נאמן, אבל נלפע"ד ליישב דבאמת כתב תוס' בגיטין לקושי' זו דכיון שהי' בידו לשחוט נאמן, וכן כתב בהג"א דלשיטה זו כ"ק וי"ל כי גם הרא"ם ס"ל כן. אבל הי' קשה לי' מנא לן שהי' בידו דלמא מתה הבהמה קודם שבא לשוחטה ובוודאי לבקופץ הרג לא חיישי' כיון שהי' בידו אבל מי הגיד שהיתה ראוי לכך דלמא מתה קודם וחזק' חי לא שייך בזה כיון שמתה לפנינו וכ"כ בט"ז הלכו' אבילות (סי' שצ"ז סק"ב) כידוע או שהי' קשה לו בפשוט דלמא קנה בשר זה במקולין של טריפות ולא הי' מוכן לפניו בשרא וחתיכה זו של בשר בחזק' איסור הי' ולכן הוכרח לתירוצו