כתב סופר גיטין חולין ג

כתב סופר בעזה"י חדושי מסכת חולין שהתחלנו בלמוד הישיבה תחלת זמן הקיץ שנתר"ג לפ"ק פה פ"ב יע"א הכל שוחטין ושחיטתן כשירה, הא דלא קתני א' אנשים וא' נשים כתב תוס' דליכא רבותא יותר באשה מבאיש משא"כ בתמורה, ובאמת יש לפקפק כיון דבאמת כהלכת א"י נשים לא ישחטו דדעתן קלות ואם כי תוס' פליג עליו אבל עכ"פ רבותא יש בו שישחטו, אשר נלפע"ד דבאמת מזה הוכיח הלכ' א"י דלא ישחטו לכתחלה ובדיעבד דשחיטתן כשירה ליכא רבותא בי"ל, וי"ל לפ"ז דתלי' בתרי לישנא לקמן אי חיישי' לאחלופי או לא, לפי מה שמבואר בהגהת מיימוני (הל' שחיטה פרק ד' הלכה ד' אות ב') טעמא דנשים לא שחטו שיתעלפו בקל, וא"כ למ"ד דחיישי' באנשי' ג"כ לאעלופי וצריך מוחזקי' ומתני' בהכי איירי א"כ ליכא רבותא יותר בנשי' מבאנשים ובאמת שוחטות במוחזקות, ולא צריך לפרש במתני' שאינו חידוש, משא"כ אם מתני' באין מוחזקי' ואם נשי' ג"כ שוחטות לכתחלה הוא רבותא טובא וע"כ דבאמת אין שוחטות לכתחלה ודל בזה קושי' תוס' על הלכת א"י מדלא אמר בזבחי' דיעבד איידי נשים די"ל דשם אזיל ללישנא דלעלופי חיישי' ולא מוכח דנשים לכתחלה לא ישחטו משא"כ להלכתא כתב הלכ' א"י שפיר שוב ראיתי קרוב לזה בפלתי וק"ל. והנה נדחק תוס' על הא דקתני בזבחי' שהשחיטה כשירה בזרי' ובנשי', ונלפע"ד ליישב בשביישב קושי' מהרש"א מהדורא בתרא ללישנא דהתם איידי איך משני בזבחי' איידי דתני טמא דיעבד וכו' הא כל עיקר דתני טמא איידי הוא ואיך משו' זה משני ונקט בכוש דיעבד וכתב דע"כ צ"ל דש"ס בזבחי' אזיל להך לישנא דהתם עיקר וללישנא דהתם איידי צ"ל באמת כהלכת א"י ונקיט דיעבד שם משו' כשי' אלו דבריו ז"ל, ולפע"ד ליישב די"ל לפמ"ש לקמן דלהכי צריך דווקא שיאמר ברי לי שלא נגעתי דכמעט אי אפשר שלא ליגע, והענין דצריך זריזות והשגחה ביותר שמוליך ומביא הסכין שכא יגע בבשר, וי"ל מסברא דה"א דאשה שדעתה קלה לא תאומן על זה שלא נגעה כמו דמצינו (א"י איפה עי' או"ח ת"ל ס"ח ותל"ז ס"ד ובמחה"ש שם וצ"ע. ועיין יו"ד פ"ד סי"א ובש"ך סקל"ה) שאינן נאמנות לענין מדידת התחום וכדומה שצריך התבוננות ודיוק היטב לא סמכינן עלה כן בזה לא סמכינן והיא סברה שלא נגעה ומעידה כן קמ"ל דמ"מ נאמנות ושחיטת אשה טמאה נאמנת, וי"ל לפ"ז הגם דמהכא שמעי' דשחיטת טמא במוקדשי' כשר מ"מ לא הוי ידעי דשחיטת נשי' טמאות כשירה כסברתי הנ"ל והכא לא מפורש אשה, ולכן מה שחסר כאן מפרש ומבאר המתני' יותר בזבחים דקתני שהשחיטה כשירה בזרי' ובנשי' ובטמאי' והך ובטמאי' אכולם קאי וגם נשי' טמאות בכלל, וא"כ להך לישנא דהכא עיקר לא צריך לומר דהתם איידי די"ל דהכא עיקר הדין דשחיטה ומ"מ לא מבואר הכל כאן ומבואר יותר בזבחי' וכן הדרך ד"ת עניות במקו' א' ועשירות במק"א (כדאי' בירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה) ונ"ל כי זהו באמת כוונת הש"ס והתם איידי דתני שאר פסולי' תניא נמי טמא היינו יען כתיבא שם שאר פסולי' לענין עיקר דין שחיטת קדשי' תני נמי טמאים הגם לענין זרים ליכא רבותא בטמא שכבר משמע מכאן דאנשים טמאים שוחטי' מ"מ תני סתם ובטמאי' דכולל גם זרים משו' שאר פסולי' היינו נשים ועבדי', וא"ש תירץ שני גם בזבחים איידי דתני דיעבד בנומאי' וטמאי' איצטרך לאשמעינן משום נשים ותירץ ש"ס הכא והתם מישך שייכי להדדי ומיושב קושי' מהרש"א וממילא מיושב דפרט שם נשים גם בעיקר שחיטת קדשי' ליכא רבותא כ"כ בנשי' יותר מ"מ פרט בשביל ובטמאי' דסובב גם על נשים ובזה איכא שפיר רבותא כמ"ש וא"ש וק"ל. והן הרבה תירוצי' אמורי' עם ספרן של צדיקי' ז"ל בישוב קושי' תוס' על הלכת א"י, ואומר גם אני הנלפע"ד בשאומר דדעת הלכ' א"י דאפי' בדיעבד אין נשי' נאמנות על השחיטה וכ"כ בספר ראש יוסף, ואומר ע"פ הב"י בהלכ' ר"ה סי' תקפ"ו דמביא דלא חיישי' שיאמר לנכרי להביא לו שופר חוץ לתחום כיון שרוצה לעשות המצוה לא יעשינה בעבירה עי"ש, וי"ל כעין זה היכא דמביא' קרבנה ושוחטת בעצמה לא חיישי' שלא דייקת בשחיטה ואינה נזהר' בה, או שתדע שטריפה