כתב סופר גיטין חולין לח

תתיר אלא שחיטה, אבל מה שכבר התיר אותם הנחירה מותרי' ולא יוחזרו אברים להיות נבילה אבל לא מסופק בשעת מתן תורה אם הי' אסורי' אברי נבילה ובב"ח וכדומה כיון דאברי נבילה היו נבילה גם קודם מתן תורה רק שלא הי' נבילה אסור וכשנאמר האיסור דנבילה מה לי נבילה שכבר נתנבלה או שנתנבלה אח"כ וכן כשבאו לארץ הי' חדש אסור להם גם תבואה שהי' להם מכבר כי גם קודם שנכנסו היתה תבואה זו של חדש רק שלא הי' האיסור עליו, משא"כ באברי בשר נחירה וכהנ"ל, ולכן לא הי' לרש"י נפקותות של הרא"ש לדינא דידן לענין מי שאסר עצמו או ב"ד שגזרו ואסרו דסובר דר"י דווקא באברי בשר נחירה מסופק כנ"ל נכון וישר, ועיי' נב"י ח"ב חי"ד סי' ס"ד ועיי' טורי אבן ר"ה י"ג מ"ש שם וכבר הארכתי בדבריו בסוגי' דחדש ואין כאן מקומו ועיי' בסוף יערת דבש ח"ב בענינים אלו, עיי' יש"ש כאן ועיי' ש"ע יו"ד סי' רי"ח סעי' ב' בט"ז וש"כ מ"ש ע"ז והנה היש"ש כתב בפשיטות כאן דתיקו בדרבנן להקל ועיי' שבת ס"ה ע"ב גבי פורפת דכן סובר רי"ף ורא"ש ועיי' ביצה י"ד ע"ב באיבעי' תלתא גברא ועיי' יש"ש שם וצ"ע, ועיי' הגה"מ פ"ב מחמץ עיי'. ע"ב סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה וכו' הטור סי' י"ח הביא שיטת בעה"ט דמפרש דמיירי באוגרת, והב"י תמה עליו א"כ אפי' אחת פסולה ועיי' ט"ז, ונ"ל די"ל דס"ל לבעה"ט דסכין שיש בה פגימות הרבה היינו וכולן פחות משיעור פגימה, וי"ל מסברא הגם דפגימה פחות מקריצת ציפורן לדאית לי' אינו יוכל לקרוע הסימני' אבל אם יש הרבה מחלישים הסימני' מעט מעט עד שלבסוף נקרעי' כנ"ל מסברא, וי"ל במגירה אפי' יש בה פגימות דקות מאוד מ"מ אסור וכן ראיתי בחדושי אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכתב דקתני במתני' סתם מגירה אפי' במגירת הרופאי' שאין בשיני' כשיעור פגימה ובזה מישב קושי' תוי"ט דמגל קציר ומגירה הוי זו ואצ"ל זו ולהנ"ל א"ש דמגירה יש בו רבותא יותר עכ"ד עיי' בחדושיו, וי"ל לפי סברתו היינו טעמא דמגירה וכן בסכין שיש בו פגימות הרבה אפי' קטנים וא"ש סכין שיש בו פגימות הרבה תידון כמגירה כמו מגירה אפילו קטנה שבקטני' כן בסכין שיש בו פגימות הרבה כנ"ל וי"ל בזה הרמב"ם שאינו מביא כלל הא דסכין שיש בו פגימות הרבה ועיי' לח"מ שנדחק ולהנ"ל י"ל כי סובר דבריי' סובר דפגימה צריך שיעור ולכן נקט סכין שיש בו פגימות הרבה נידן כמגירה אפי' פגימות דקות פוסלי' וכמ"ש, אבל רמב"ם להלכתא דפסק כאמוראי דאפי' פגימה קטנה ודקה פוסלת תו א"צ לסכין שיש בו פגימות הרבה דאפי' אחת פוסלת כנ"ל עיי' וק"ל. ואידך בחולין לא קמיירו, עיי' ריטב"א שנדחק הגם דגם בקדשים שייך דין זה מ"מ כיון דשייך גם בחולין לא קמיירי ודוחק ולפע"ד ליישב במה שנ"ל דיש לעיי' לדינא דפסקי' דאם לא בדק סכין קודם שחיטה ונאבד הסכין השחיטה אסורה אבל כשבדק הסכין קודם השחיטה ונאבד אח"כ בלא בדיקה כשר, ונ"ל דידוע דשכיח דאם יש פגימה מעוטה וקטנה כשישחט ויחתך בסכין תתרחב הפגימה ותירגש ביותר, וא"כ למ"ד דצריך פגימה כדי קריצת צפורן ופחות מזה הגם שמרגיש כשירה, אבל באופן זה אם לא בדק לאחר שחיטה תהי' שחיטתו אסורה כיון דשכיח שיופגם ביותר בעת החתך ואולי בעור נתרחב יותר ושחט הסימנים בפגימה גדולה שפוסלת, ובאמת לפי שפוסקים הפוסקים דאנן לדינא אפי' פגימה קטנה ודקה פוסלי' א"כ אין נפקותא בזה דאם הרגיש קודם שחיטה פגימה קטנה לא ישחוט בלא"ה, אבל ליש מקילי' ועכ"פ לר"ח דסובר דצריך פגימה גדולה מ"מ נ"ל כהנ"ל, והא דמותר לשחוט לכתחלה בפגימה כזו ולא חיישי' שישכח מלבדוק אח"כ ואסורה בדיעבד י"ל דלא חיישי' כולי האי שתתרחב הפגימה וישכח מלבדוק אבל נ"ל בקדשים לא ישחוט בפגימה דקה ג"כ דחיישי' שתתרחב הפגימה בתוך השחיטה ומביא קדשים לבית הפסול, וי"ל לפ"ז היינו דמשני בחולין לא קמיירי דבקדשים לא ישחוט לכתחלה בפגימה דקה ונקט ג' פגימות בקריצות ציפורן שאפי' לכתחלה כשרי' בפחות מזה, ולענין שחיטה דווקא בחולין לכתחלה כשר כנ"ל עיי' וק"ל. האי טבחא דלא סר סכיני קמי חכם וכו' הנה הרמב"ם נתן טעם דמנדין לפי שיסמוך על שחיטתו פעם אחרת ותהיה פגומה וישחוט בה, והש"ך סי' י"ח ס"ק כ"ח תמה עליו דבש"ס מבואר דמשום כבודו של חכם הוא, ולפ"ז אם רצה למחול על כבודו רשות בידו, ועיי' פלתי מ"ש ע"ז ועיי' חדושי אאמ"ו זצ"ל דבר נאה דר"י דאמר מפני כבודו של חכם אזיל אי אין פגימה פוסלת רק כקריצת צפורן וזה אפי' מי שאינו ת"ח יוכל להרגיש וליכא רק מפני כבודו של חכם, אבל