כתב סופר גיטין חולין כט

דמיעוט חולבו' אע"פ שאינם יולדות ולכן אוסרי' גם לאחר יב"ח, משא"כ בסרכו' גם בתוך יב"ח יש להתיר כמ"ש עיי' בכ"ז כי הוא דבר נכון וק"ל. ויש לעיין דנראה מכל הפוסקים דאלו איכא חזקה בבהמה היינו מתירי' הגבינה והמעיי' במרדכי בפ' הזרוע דכתב שם לענין גבינת בית אוניקי' אע"ג דבמקום דאיכא חזקה ורוב גם ר"מ לא חייש למעוטי ושם איכא רוב בהמות שאין נשחטי' לע"ז ואיכא נמי חזק' היתר לבהמה י"ל כיון דגבינה עצמה ליכא למימר העמידה על חזקתה חזקה דבהמה לאו כלום הוא עיי' בו, ונ"ל כוונת דבריו דסובר הגם דפסקי' מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה, מ"מ דווקא כשאנו דנים על האם אבל כשאין לנו לדון על האם כלל ואין נפקותא עוד באם עצמה אין חזקת האם מועיל לבתה, ועיי' סברא זו בקדושין ס"ו ע"א ובתוס' ד"ה מאי חזית דמקשה על רש"י דתלי' בפלוגתא דמכשיר בה מכשיר בבתה, ועיי' בראשונים שם ובפ"י דבזה כ"ע מודי' כיון דאין לדון על האם כלל ועיי' בהפלא"ה כתובות סוגי' דראוה מדברת, וכן צ"ל כוונת המרדכי כיון דאין הבהמה לפנינו לאכול ממנה ואין אנו דנין בה כלל אין להחזיק הגבינה מכח הבהמה, וצ"ל הגם דוודאי איכא אופן שאנו רואי' הבהמה מהגבינה לפנינו ואנו דנין עליה' גם לענין אכילה מ"מ גזר ר"מ על הסתם גבינות כנ"ל כוונת המרדכי, וא"כ צריך עיון בנמצא' הבהמה טריפה ואין אנו יודעי' למתי נטרפה אבל עכ"פ טריפה לפנינו ואין לנו נפקותא בבהמה עצמה כלל איך נתיר הגבינה מטעם חזקת הבהמה גם כשחזקה טובה היא ובאמת לפמ"ש המשמרת דאיכא ספק אם נטרפה הבהמה אח"כ א"כ הי' מקום לדון על הבהמה עצמה, אבל כבר נדחה ועיי' בט"ז, וא"כ צ"ע כהנ"ל עיי', ועי' תשובת מהרי"ל סי' קס"ב ד"ה אלף שפכומי' מ"ש ודבריו צריכי' ביאור עיי"ש, ועיי' ש"מ סוגי' דמומין לענין חזק' בת לאב מה שחקר על זה ממקוה דמועיל חזק' מקוה לטמא ומ"ש שם לחלק עיי' וצ"ע. ע"ב אחי' ממכה אביו ואמו עיי' ב"ש באהע"ז סי' י"ט מה שנתקשה בדברי הרמב"ם מסוגי' דלעיל מנא לן דאוקמי מלתא אחזק' ולא אמר ממכה אביו ואמו, וזה פ"ק כי אין החזקו' דומו' דסוקלי' ושורפי' על החזקה היינו שלא ראינו מעולם שהדבר כן הוא בוודאי, אלא שחזק' המנהג הוא שראינו בנה כרוך אחריה וכדומה שם וזה ילפי' ממכה אביו ואמו מנא ידעי' שנהג עמה כאיש ואשה ובעל רוב בעילות ע"כ שאזלי' בתר חזקה כזו שחזקה שנהג עמו ככל בעל עם אשתו וראינו שבשאר דברי' הנהוגי' בין איש ואשה נהג עמה מסתמא גם בבעילה כן. אבל לעיל מקשה מנא לן דאוקמינן מילתא אחזקה היינו מאחר שראינו דבר שכן הי' נאמר שכן תהי' בלי טעם וסברא וזה ילפי' מנגע ול"ק קושי' ב"ש וזה פשוט וכ"כ אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בחדושיו לעיל, ומסוגי' כאן ג"כ קשה דהא הכא ילפינן רוב ממכה אביו ואמו ורמב"ם [הל' א"ב פ"א ה"כ] כתב דילפי' חזקה מזה. כבר כתב בסדרי טהרה רסי' קפ"ה דלולי דאזלי' בתר חזקה כזו לא הי' יכולי' לסמוך על רוב בעילות אחר הבעל דלמא לא נהג עמה כאיש ואשתו וע"כ דאזלי' בתר חזקה, ובזה לא די דלמא המכה הזה ממיעט שזינתה וע"כ דאזלי' בתר רובא ואמרי' מסתמא נוצר מרוב בעילת של בעל ולא מבעילה של הנואף עיי' בו בפנים והוא נכון ופשוט. והנה תוס' הקשה דלמא משום דהעמד האם בחזק' צדקת, וצ"ל לפמ"ש הפ"י גיטין י"ז דחזקת כשרות ג"כ רק משום רוב דרוב ישראלי' כשרים א"כ ש"מ דאזלי' בתר רובא, וצ"ל דכוונת תוס' דעכ"פ לא מוכח דאזלי' בתר רוב א' דלמא בזה דווקא דאיכא חזק' צדקת שלא תזנה וגם רוב בעילות אחר הבעל וא"ש, והנה הת"ח הקשה איך מקריב כהן קרבן דלמא אם אביו זינתה וע"כ דרוב בעילות אחר הבעל, וכבר תירץ בראש יוסף מהגאון מה"ח כהן זצ"ל לפי דברי מהרש"א דלמסקנא ליכא חזקת צדקת די"ל נאנסה וכ"ז באשת ישראל דאנוסה מותרת לבעלה אבל באשת כהן דאנוסה אסורה לבעלה אמרי' בוודאי היתה אומרת לבעלה ומועיל חזק' צדקת אלו דבריו ז"ל, וצריך להבין קצת א"כ יש מקום לומר דמכה אביו שצותה התורה להורגו באופן שידענו שזה אביו באשת כהן והרי ש"ס נדחק למצוא אופן דשייך הדין בשום פעם ועל זה אמרה התורה וכן י"ל בבן כהן וק"ל. ודע דיש לעיין להמבואר בסוטה [כ"ז א'] דנסתפק הש"ס גם דאמרי' רוב בעילות אחר הבעל בפרוצה ביותר מהו עי"ש וי"ל לכאורה עדיין מה מועיל ברוב בעילות אחר הבעל דלמא היא פרוצה ביותר אבל לא קשה דאיירי שאנו יודעי' בה דאינה פרוצה ביותר, אלא דקשה דלמא פעם זינתה ומהמיעוט נתהווה הוולד אבל כשנלך בתר רוב א"ש, אבל יש לדבר בזה בקושי' הת"ח מכהן דלמא אם אביו זינתה. וע"כ דרוב בעילו' אחר הבעל עדיין מי