כתב סופר גיטין חולין כח

רוב כלל, הגם כי בחזקה ממשיכי' החזקה ואמרי' השתא דאתרע כמו גבי נגע וכדומה ורובא עדיף מחזקה, צ"ל מ"מ בהא רוב גרוע דחזק' כבר ראינו בעינינו כי הדבר כן הוא ואמרי' עד עתה כך הי' והשתא אישתני משא"כ לענין רוב כיון שהיא לפנינו מן המיעוט שוב אין מקום לרוב כלל אדרבא רוב כשרים ולא נטרפים לעולם עיי' אבל שיטת הר"ש הזקן אינו כן אלא גם הרוב ממשיכי' כל האפשר וגם אם לפנינו שהוא מן המיעוט אמרי' השתא הוא דיצא מן הרוב, וכן סובר הרא"ש שכתב דיש לומר כיון דרוב בהמות כשרות הן אפי' תוך יב"ח יש להכשיר ומסיים דרובא עדיף מחזקה נ"ל כוונתו כי מזה הוכיח דינו דמה חזקה אמרי' השתא הוא דאיתרע מכ"ש ברוב דעדיף ממנו כנ"ל ולהמעיין בלשון וסידור הרא"ש יראה שיש כאן תמיה דתחלה כתב דין פשוט דאין לסמוך על חזקה שאינה מבוררת וגבינות שנעשי ונמצא' אחת טריפה גם אחר יב"ח אין להחזיק הבהמה, ואח"כ כתב דין דסירכו' דאיכא ס"ס וכתב ועי"ל דכיון דאיכא רובא אפי' בתוך יב"ח, לדבריו האחרונים נסתר כל דינו שכתב בתחלה לענין גבינה ולמה כתב ועי"ל בתר דין דסירכו' דנראה דעיקרו קאי להקל בסרכות ובאמת לא כן הוא כי גם דין הראשון נסתר לגמרי וצ"ע לכאורה, וליישב דבריו נ"ל בשנדייק בלשון הר"ש כפי שהביאו בר"ן ז"ל ובשם ר"ש אמרו שאין לאסור הגבינו' מטעם זה שאפי' ת"ל שאין הולכין אחר חזקה כזו מ"מ שאני הכא דהוי חזקה דאתי' מכח רובא ורוב בהמות כשרות לפיכך אמרי' עכשיו הוא שנטרפו עיי' בו, וצ"ל מה המשך יש לרוב עם חזקה שאינה מבוררת דכתב גם דלא אזלי' בתר חזקה כזו מ"ת וכ"ו הול"ל בפשוט דהוי חזקה מכח רובא, וגם צ"ב מה ענין חזקה דאתי' מכח רובא הול"ל בפשוט דהוי רוב דרוב בהמות כשרות הן, ועיי' בספר בני אהובה בתשובה שבסוף הספר שמדקדק ג"כ כזה ומ"ש שם קשה בעיני להסביר, והנלפע"ד ליישב כל זה הוא דר"ש סובר דכל מה שאנו יכולי' להמשיך הרוב אנו עושי' ואומרי' עתה הוא שיצאה מן הרוב, אלא באופן שאם נאמר שעד הנה היתה מן רוב כשרות צריכי' אנו לומר שנעשה בבהמה מעשה חדש שלא הי' כשנולדה ואח"כ נעשה ונתחדש ביותר אמרי' כי נולדה כך וכמו שהיא עתה לפנינו כן היתה מעולם, וא"כ אם הבהמה תוך יב"ח שאנו יכולי' לומר שנולדה כך בטרפותה שניקבה הריאה וקרום של מוח וכדומה שיכול להיות מבטן אונד וכברא' חסירה ולא נתהווה בה דבר המנטריפה ואם נאמר כשנולד היתה מן הרוב נצטרך לומר שאח"כ נוצר בה חולי ומכאוב שנטרפה בו והיתה פעם כא כמו שאנו רואי' לפנינו זה לא אמרי', אבל כשכבר חיתה יב"ח ואם על חזקה זו לא סמכי' לומר כמו שחיתה עד עתה שלא נטרפה כן נוקמי שתהי' לעתיד זה לא אמרי' כיון שלא היתה החזקה מבוררת אבל עכ"פ נודע שנולד כשירה וע"כ לנו לומר שאח"כ נטרפה ונולד בה מעשה חדש אלא שאין אתנו יודע למתי נשתנה ונטרפה אנו אומרי' מצד הרוב כי עכשיו נטרפה ונעשה מעשה הנעשה ושינוי שנשתנה, כי בעבור שאזלי' בתר הרוב לא צריכי' לחדש דבר בבהמה ולפ"ז אומר דהר"ש מתיר דווקא בבהמה שנטרפה אחר יב"ח וכן הוא מסתמא כיון שאין חולבו' אלא א"כ יולדות ופרה אין יולדות עד אחר שתי שני', ובלא"ה י"ל כי דווקא לאחר יב"ח קאי וכן מורה מ"ש ור"ש כתב שאין לאסור הגבינות מטעם זה שאפי' ת"ל שאין הולכי' בתר חזקה כזו היינו בשעברו יב"ח אין לסמוך דחזקה שאינה מבוררת היא מ"מ שאני הכא דהוי חזקה דאתי מכח רוב כוונתו דגם דחזק' לא מעלה ולא מוריד מ"מ עכ"פ נתברר לנו עתה שכשירה היתה בשעת לידה ונתחדש בה מעשה מחזקי' אותה שכשירה היא עד שנשחטה מכח רובא דרוב בהמות כשרו' הן וממשיכי' הרוב כיון שסוף כל סוף צריכי' אנו לחדש מעשה חדשה כמ"ש וא"ש לשון הר"ש שבר"ן עיי', וי"ל מעתה כי הרא"ש בועי"ל שכתב סובר ג"כ דווקא כשלא צריכי' לחדש מעשה אז ממשיכין הרוב ולא כשצריכי' לחדש מעשה אלא בסרכו' שאינם נולדי' מסתמא מבטן ואנו לא חוששי' כלל לעגלי' דלא שכיח והאחרוני' מכריעי' עיין תב"ש סי' ל"ט ע"ד] כשמתחילי' לאכול נתהוו הסירכו' ועכ"פ לא ימצא שיהי' סרכו' מבטן אמו וסתמא דמלתא שנולדו אח"כ בתוך הזמן סובר הרא"ש דבזה שפיר ממשיכי' הרוב כיון שע"כ נתהוו אחר הלידה ונשתנה מכמות שהיתה שוב הדרי' דממשיכי' הרוב כל האפשר ואפי' תוך יב"ח שרי, והא"ש דהרא"ש העמיד הא דועי"ל אפי' תוך יב"ח שרי מטעם הרוב דווקא על דין דסרכו', ובשאר טריפות דווקא אחר יב"ח, ואפשר סובר כי לענין שאר מיני טריפות אפי' אחר יב"ח אסור כיון דאיכא מ"מ תוך יב"ח כיון