כתב סופר גיטין חולין רעח

כבר כתבתי לעיל דנראה דמקשה מכיבוד אב דבשלוח הקן כתיב איפכא למען ייטב לך והארכת ימים וכבר ישבנו לעיל, וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל פרפרת נאה ואעתיקו, הנה בקידושין כדמייתי רבא הא דר"י מקשה היכן טובתו של זה והיכן אריכת ימיו של זה נראה דקאי אשלוח הקן וצ"ל סתיר' הסוגי', ותירץ הכה צ"ע הלא עדיין לא קיים כיבוד אב ותירצו דכיבוד אב בכדי נקט, אבל י"ל שהי' בבית של האב אלא שעד שלא שלח לא קנה הבני' כדלעיל קמ"א ע"ב וכי כן כשמשלח האם מיד נקנו הבני' לאב וקיים מצות כיבוד אב בזה שגרם לו שיזכה בבנים ושפיר מקשה מכיבוד אב וא"ש הגירסא דכאן אבל בקידושין שם דמביא רבא הא דר"י ורבא ל"ל לעיל דאסור ליקח הבנים מתחת האם כמבואר להמעיין ולכן ל"ק מכיבוד אב רק משלוח הקן וע"כ היפך הענין דקושיתו הוי משלוח הקן היכן טובתו של זה והיכן אריכת ימיו של זה אלו דבריו הקדושים זצ"ל מה מתקו לחיך וערבי' לשומעם ש"י וזכותו יגן בעדי. ודלמא מהרהר בע"ז הוי וכו' הרא"ש פ"ק דר"ה אחת קודם שיחטא אדם וכו' כתב דבע"ז ג"כ אין מענישים על המחשבה רק לאחר שעשה מעשה אז מצרפי' המחשבה ג"כ ומענישי' על המחשבה, והקשה בקרבן נתנאל מכאן הלא זה נפל ולא עבד ע"ז למה יענש על המחשבה כיון שלא הוציא אל הפועל, ותירץ בטוב דווקא כשברצונו פירש ולא עבד ע"ז בפועל זה בעצמו התשובה שלא יענש על המחשבה אבל כשנאנס ולא הוציא מחשבתו אל הפועל לא מרצונו פירש מע"ז נענש על המחשבה עכ"ד עיי"ש. אלמלא דרש אחר להאי קרא כר"י ב"ב לא חטא איכא דאמרי כי האי מעשה ראה, ואכ"ד לישנא דר"ח המתורגמן ראה וכו' והוא לא ידע למען ייטב לך ביום שכולו טוב למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך, צ"ל אריכת הדברים מאחר שמתחיל אלמלא דרשי' אחר להאי קרא כר"י מאי צריך לומר לבסוף והוא לא ידע וכו' הלא כבר אמר שלא דרש כר"י, גם צ"ל במאי פליגי תרי לישנא אי כהאי מעשה חזה או לישנא דר"ח המתורגמן לשני' לא דרש ע"כ כר"י, עוד הרגשתי דקדוק חמור דלעיל בדר"י מסיים אלא למען יאריכון ימיך ליום שכולו ארוך ליום שכולו טוב, ולבסוף מסיים ביום שכולו טוב ביום שכולו ארוך והלא דבר הוא, וליישב כ"ז נ"ל, הנה המהרש"א בח"א נתקשה איך הבין ר"י כל היעודו' שבתורה אם בחוקותי תלכו והי' אם שמוע תשמעו שיש בו הבטחת שכר בעוה"ז ותירץ זכות הרבים שאני יש בו גם בעוה"ז, ולפע"ד י"ל עפמ"ש הרמב"ם דכל היעודי' שבתורה אינו למתנת שכר רק הכנה כדי שלא יהי' שום מעיק ומטרד מעבודת ה' כי אם ירעב או הוא חולי לא יוכל לעבוד ה' וע"ז בא הבטחון אם יעבדו ה' יותן להם כל הכנות לעבודת ה' עי"ד הבא לטהר מסייעי' אותו. ולפ"ז ל"ק קושי' ר"י היכן אריכת ימיו של זה וכו' י"ל עדיין דקאי על עוה"ז רק זה שעלה לבירה סופו לקלקל דרכיו ויצא לתרבות רעה וה' ידע כל זה ולכן למה לו הכנה אריכת ימים וטובה וכבר אחז"ל בבן סורר ומורה ימות זכאי ואל ימות חייב וכן מצינו בחנוך ואיננו כי לקח אותו אלקי' שלא ילמד מרשעים וי"ל ג"כ כאן שצפה הקב"ה על העתיד אלא דר"י הוכיח שפיר דע"כ שכר מצוה ליכא דקשה היכן אריכת ימיו וטובתו של זה ואם כי יחטא מ"מ קשה מדוע יבא על שכרו וע"כ כי ליכא שכר רק הכנה ול"ק כמ"ש והיינו אלא למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך וכו' לא אמר בעולם דהי' משמעו דלמען יאריכון היינו בעוה"ב אבל ר"י לא כן מפרש רק בעוה"ז רק שהוא הכנה לעולם שכולו ארוך ולעולם שכולו טוב וא"ש ועיין בקידושין שג"כ הגירסא לעולם בלמ"ד וכן ברש"י כאן עיין, והנה אחר שחטא לל"ק כי האי מעשה חזי ולא ידע לפרש כר"י, ואיכא דאמרי דידע לפרש כר"י לעולם שכולו ארוך רק לישנא דר"ח המתורגמן ראה והי' קשה לו מדכתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך וא"א לומר כיון שאינו אלא הכנה וה' ידע שיחטא ויאשם דהרי מתורגמן הדרשה הי' ומזכה הרבים אין חטא בא על ידו, אבל לא ידע דלמען ייטב לך בעולם שכולו טוב היינו באמת מהאי דר' חוצפת המתורגמן מוכח דליכא אפי' הכנה בעוה"ז רק בזכות כל ישראל יחד כמ"ש המהרש"א, והאי דלמען ייטב לך צריך לפרש בעולם שכולו טוב בעוה"ז ליכא כלל אפי' הכנה רק הכל בעולם שכולו טוב וכן למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך וזה נוסף על מה דהוכיח ר"י ממעשה דילי' שחזה והא"ש דפליגי תרי לישנא ומאי דמסיים והוא לא ידע בעולם שכולו טוב דזה חידש עתה נוסף על הראשונים בעולם שכולו טוב ובעולם שכולו ארוך שכר צפון ונעלם עין לא ראתה אלקים זולתך. ואחז"ל בפ"א גדולה תורה שנותנת חיים לעושוה