כתב סופר גיטין חולין רעז

עשה וה' יודע מחשבות אדם ונחת רוח לפניו במחשבת האדם שטובה לפניו, אבל מצות שבין אדם לחבירו כיבוד אב גמ"ח וצדקה אם לא עשה מעשה ולא הוציא מחשבתו שחשב אל הפועל לא עשה כלום שלא כיבד אביו במחשבתו ולא גמל חסד וצדקה למי שצריך לו לא יקבל שכר כן שורת הדין לפי שכלי, כי כן הדרא הקושי' לדוכתי' הרי לא קיים בפועל כיבוד אב, אבל נ"ל הנה אמרו ז"ל בש"ס קידושין דמצות שיש בו לשמים ולבריות כגון כיבוד או"א וכדומה יש בו שכר כפול בעוה"ז ובעוה"ב, אבל שלוח הקן שאין בו רק לשמים אין בו כפילת שכר קרן ופירות עי"ש, ונ"ל בוודאי במצות כיבוד וכל שבין אדם לחבירו שיש בו לשמים שה' ציוה על מצוה זו והוא רוצה לקיים רצון ה' גם מחשבה טובה מצורף למעשה ומקבל שכר גם אם נאנס ולא עשה כי ה' יודע שרצה לעשות רצונו אבל מה שיש בו לבני אדם שכיבד אביו והנהו ועשה לו קורת רוח או ששימח לב עני ואביון שכר זה ראוי' דווקא כשעשה באמת והוציא אל הפועל אבל לא על המחשבה כי מה שאדם במחשבתו וכמ"ש, ואחרי כל זאת, אין המשנה דפיאה סותרת למעשה דר' יעקב דממעשה דר"י מוכח דבכיבוד אב איכא שכר בעוה"ב הגם שלא הוציא אל הפועל מ"מ מה שיש בו לשמים ישולם על המחשבה כמ"ש והוכיח ר"י ע"כ דמתן שכר בעוה"ב תלוי' בו, אבל עדיין י"ל פירו' בעוה"ז על שכיבד אביו וזה שבין אדם לחבירו על המחשבה ליכא סכר ואין ראי' ממעשה זה שאין מקבל על שבין אדם לחבירו בעוה"ז ואתי' מתני' שפיר, וי"ל ג"כ דר"י ג"כ לא הוכיח רק נגד מה שסבור תחלה דלמען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך הכל בעוה"ז מכח קושי' למה בדברו' ראשוני' לא נאמר טוב וכמ"ש לעיל מזה חזר ע"י מעשה שראה והוכיח דע"כ ק"ק בעוה"ב וטוב לך בעוה"ז פירות בעוה"ז וא"ש דכתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך ומהרש"א נתקשה לר"י ולפמ"ש א"ש ומאי דאמר אלי' למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך כיום שכולו טוב לא קאי הכל אכיבוד רק למען יאריכון ימיך דכיבוד ולמען ייטב לך דשלוח הקן וכמ"ש לעיל דקושי' נמי הכי קאי חד אכיבוד וחד אשלוח הקן ובשה"ק הכל לעוה"ב ול"ק דכפל הדבר דהכי פירושו למען ייטב לך במאי יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך וכ"כ המהרש"א רק בכיבוד אב קשה דכתיב תחלה יאריכון ימיך ולהנ"ל א"ש ומיושב הכל עיין היטב בכ"ז. ועדיין פש גבן ליישב מתני' דקידושין ל"ט ע"ב העושה מצוה א' מטיבי' לו וכו' ובש"ס שם אמר רבא מתני' דלא כר"י וצ"ע הלא ממעשה זה מוכח כר"י ואם המעשה הי' אח"כ מ"מ קשה עלינו דמתני' שלא כדין והלכתא וטעה ח"ו ודברי אלקי' חיים הנה, ובלח"מ הלכ' תשובה ודעות נתקשה ברמב"ם דפסק דצדיקים גמורים נכתבים לאלתר לחיים והקשה דזה דלא כר"י דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ולפע"ד ליישב כ"ז, הנה קשה לי בסוגיתינו דמקשה ודלמא לאו הכי הוי ר"י מעשה חזי תמוה מאוד איך ס"ד שר"י חישב מחשבות ודימה דמיונות וצירף במחשבתו דברים שלא הי' מעולם ודן ושפט מזה, וגם לשון ש"ס אין מדוקדק דלמא לא הוי הכי הלא בס"ד דר"י מעצמו הוליד כן הי' לי' להקשו' דלמא לאו הכי הוא היינו שאין משפט ה' כך ולאו הכי הוי משמע שמעשה שהי' לא הי' כך וצ"ע, ולכן נ"ל דוודאי ידע כי ר"י לא בנה דבריו על אבני תוהו ובוהו אבל סבור ששמע מעשה כזה ממגידי אמת שאירע מעשה כזה שעלה לגג ושלח אם ולקח הגוזלות, והנה במצות שלוח דיני' עד כמה משלחה ובמה משלח למ"ד ברגל בכנפים לא עשה המצוה ולמ"ד בכנפי' ברגלים לא יצא וכי כן אולי לא דקדק הרואה היטב אם קיים מצות שלוח כתקנה ואולי שלא כדין שלח ומלתא דלא רמי' עלה הוי ובאמת לא קיים כדין וממילא גם מצות כיבוד לא קיים שעשה מהב"ע שע"י שרוצה ליקח הגוזלת עבר על מצות שלוח ועכ"פ מצוה כהגון וכראוי' לא עשה ואין כאן קושי' לא משלוח ולא מכיבוד ולכן מקשה ש"ס דלמא לאו הכי הוי היינו לא הי' כך כמו שספרו לו שקיים מצות שלוח וכיבוד דלמא המספר לא דייק היטב שלא הי' רמי' עלה או לא ידע הדין ומשני ר"י מעשה חזי שהוא בעצמו ראה ודקדק היטב וחזי כי קיים שתי מצות כתקנה וא"ש. ואומר מעתה כי המעשה כך הי' ששלח ברגלים ור"י ס"ל דברגלי' כן המצוה והוכיח שפיר ממעשה זה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אבל להלכתא דצריך לשלח בכנפי' א"כ לא עשה זה ששלח ברגלי' שום מצוה וגם מצות כיבוד אב לא קיים שעשה בעבירה לא מוכח כלל וא"ש מתני' דקידושין ודפיאה להלכתא וכן הרמב"ם דפסק דלא כר"י דצריך לשלח בכנפי' וא"ש הכל והוא פרפרת נאה ומשובח ועיין. היכן אריכת ימיו של זה והיכן טובתו של זה וכו'