כתב סופר גיטין חולין רעו

וידע ואיך אמר כו שאלני אם נאמר שאינו יודע הלא הוא ראה וידע כי כן נאמר ועיין פ"י שם שהלך ע"ד דרוש, ואומר הנ"ל לפרש ולבאר ביאור נכון הנה למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך יש לפרש בשני פנים או למען יאריכון ימיך בעוה"ב שכולו ארוך ולמען ייטב לך בעוה"ז או ששניהם בעוה"ז דעל עוה"ב א"א לפרש שניהם דכיון דכתיב למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך תו לא צריך לומר ולמען ייטב לך פשיטא הלא כולו טוב הוא ואין בו רע וכן נתקשה מהרש"א ח"א בסוגי' לר' יעקב ויתיישב לפנינו אי"ה, ולכן חדא מתרתי צ"ל או דקאי כולו על עוה"ז וצריך שניהם למען יאריכון ימיך אבל יש שמאריכי' ימים אבל אינם מבלי' ימי חייה' בטוב חיים חי' צער ויגון בעוני ודוחק ולכן צריך הבטחה אחר' ולמען ייטב לך וגם בהטבה לחוד לא די שחי' בנחת אבל לא יתארך להם בקוצר ימים יעזבו לאחרים חילם וילכו לעולמם לכן צריך הבטחה בתרתי, או שלמען יאריכון ימיך בעוה"ב ולמען ייטב לך בעוה"ז וכדס"ל למתני' דפיאה אוכלין פירותי' בעוה"ז וק"ק לעוה"ב, והנה באופן הא' דקאי רק בעוה"ז כי כן ל"ק כלל למה בדברות ראשונות לא נאמר טוב ובאחרונות נאמר טוב דבראשונות קאי למען יאריכון ימיך בעולם הבא ול"צ עוד להבטיח למען ייטב לך אין נמצא בו רע, אבל בדברות אחרונות קאי הכל בעוה"ז לכן צריך לפרט למען יאריכון ולמען ייטב לך כמ"ש, ול"ק למה משונה שכר בלוחות שני' מראשוני' דבראשוני' קודם העגל הי' במדריגה מעולה שראוי' לשכר צפון בעוה"ב משא"כ אחר העגל חזרו לאחוריה' וחזרה זהומתן לכן צריך גם להבטחת שכר עוה"ז וא"ש, אבל באופן השני שלמען יאריכון ימיך בעוה"ב וייטב לך בעוה"ז קשה שפיר א"כ עדיף השכר בלוחות שני' שיש בו מעוה"ב ועוה"ז ובלוחות ראשוני' רק בעוה"ב ובזה הי' מסופק ר"א איך לפרשו, והנה באופן שקאי הכל בעוה"ז לא מקרי זה הטבה אדרבא רעה הוא שמשלמי' בעוה"ז ולא בעוה"ב ובראשוני' הי' בעוה"ב ובש"ס קידושין קרי לזה יום ביש שמריעי' לו במה שמטיבי' לו בעוה"ז ומאבד שכרו בעלמא דאתי, והיינו דאמר את שאתה שאלני למה נאמר טוב שאלני אם נאמר טוב שאינו יודע היינו שאינו יוכל לפרש אם נאמר בו טוב אולי הכל קאי בעוה"ז א"כ לא נאמר בו טוב כלל כי ברע הוא נגד דברות ראשוני' שלא נאמר טוב כי קאי על עוה"ב משא"כ בשני' שנאמר טוב יתפרש הכל על עוה"ז והטבה זו רעה היא גבי דידן, ולבסוף מסיק דבאמת יתפרש למען יאריכון ימיך בעוה"ב וייטב לך בעוה"ז ולא נאמר כן בראשוני' שאלמלא כך פסקה טובתן של ישראל ח"ו זהו הנ"ל במאמר תמוה הנ"ל והוא נכון מאוד. ואומר מעתה כי זה בעצמו הי' קשה ותמוה לר' יעקב דבשני' נאמר טוב ובראשוני' לא והוכיח עכ"ז דבשני' הכל בעוה"ז ול"ק מראשוני' דקאי בעוה"ב וכמ"ש ולכן שפט קודם שראה המעשה ששכר בעוה"ז אחר שעשו העגל ואם כן בכיבוד אב שקראוהו חז"ל חמורה שהוקש כבודו לכבוד המקום כ"ש בעשה קלה דשלוח הקן דשכרה בעוה"ז, ואחר שראה המעשה הוכיח דע"כ שכר כיבוד בעוה"ב ומשום הקושי' דבראשוני' דלא נאמר טוב צ"ל כדדחיק שם שלא יפסיט טובתן או תירץ אחר ע"ד דרוש כנ"ל. ובישוב שארי דקדוקי' נ"ל דר"י באמת מתרתי מקשה משלוח הקן וכיבוד אב רק נקט בכל קרא רישא דקרא היכן אריכות ימיו של זה היינו קרא דכיבוד אב כתיב תחלה למען יאריכון ימיך והיכן טובתו של זה היינו קרא דשלוח הקן דכתיב תחלה למען ייטב לך ועל תרתי מקשה היכן אריכ' ימיו של זה דכיבוד אב והיכן טובתו של שלוח הקן וא"ח דמחלק לתרתי ולא כלל היכן אריכת ימיו וטובתו של זה, לאורוי לן דעל שני דברים כיוון בקושיתו ולא על כיבוד אב לחוד וע"ז אמר למען יאריכון ימיך ליום שכולו ארוך היינו דכתיב בכיבוד אב ולמען ייטיב לך ליום שכולו טוב היינו של שלוח הקן וא"ש. ועפ"ז מצאנו ליישב מה דנתקשה בו מהרש"א ח"א מתני' דפיאה דאלו דברים שאוכלי' פירותי' בעוה"ז וק"ק לעוה"ב והיא הלכה פסוקה ומעשה דר"י סותר להך מתני', ונלפע"ד ליישב בטוב טעם, הנה בתוס' רי"ד בקידושין נתקשה מאי ראי' מביא ר"י לכבוד או"א הלא לא קיים עדיין מצות כיבוד דנפל עד שלא עשה המצוה ונדחק שהשליך הגוזלת ארצה קודם שנפל עיי"ש, וי"ל בפשוט לכאורה הלא מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וחישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשה מעלה עליו כאלו עשה ושפיר הי' תמה ר"י אלא דנ"ל מסברא דווקא במצות שבין אדם למקום שאם צדקת מה תתן לו רק נחת רוח לפניו שאמרת ונעשה רצונו ורחמנא לבא בעי, והעיקר כוונה בלב ומוציא מחשבותיו ע"י ככי המעשה ולכן כשנאנס ולא עשה מעלה עליו כאלו