כתב סופר גיטין חולין רעה

תשלח ל"ל הרי עשה ול"ת הוא ומוכיח דע"כ יוכל לפטור עצמו משלוח ע"י שיקלקל הבני' והביצים ונדע שצריכי' להיות ראוי' לו ולך ל"ל, ולכן הי' צריך ש"ס למצוא אופן שצריך קרא דתשלח דאיכא עשה לחוד כגון שלקחה ע"מ לשלחה וליכא רק עשה ול"צ לומר דיש אופן ע"י הטורפת הבנים וקלקול הביצים ולא מוכח מתשלח ולכן צריך לך כן נ"ל ביישוב קושיתי ועיין. ומעתה כבוא לישוב משנתינו דמאחר שיש לנו לך ולא לכלביך י"ל דקרא תשלח שלא יקח מעיקרא וידחה עשה לחוד ע"י שיטריף הבנים ול"צ כומר דקרא בדוחק בלקחה ע"מ לשלחה וש"ס לעיל לא דחק רק שלא מוכח מתשלח דלך ולא לכלביך ולך מיותר אבל מאחר דכתיב לך י"ל תשלח צריך גם באופן שלא יקח לכתחלה וכהנ"ל והא"ש דנקט מתני' לא יטול אם על בני' אפי' לטהר המצורע היינו שלא יטריף הבני' ויקח האם ה"א שמותר דליכא רק ביטול עשה קמ"ל וא"ש מתני' ומיושב ג"כ הרמב"ם דלא מביא מסקנת ש"ס בלקחה ע"מ לשלחה דבאמת ל"צ זה דגם מלא יטול איכא רבותא שאפי' עשה לא דחי וכהנ"ל וא"ש עיין. ועדיין פש גבן ליישב הא דכתב הרמב"ם ונתן טעם דאין עשה דוחה ל"ת ועשה הלא גם עשה לחוד לא דחי דכתיב תשלח וכן הקשה בש"א, וכ' דהרמב"ם כתב כן משום דכתב ואי לקח חייב לשלח ואם לא שלח לוקה ואם בכ"מ עשה דוחה ל"ת ועשה רק כאן משום דכתיב תשלח ס"ל לרמב"ם לא הי' חייב מלקות דלא גילתה תורה רק דאיכא עשה במקום טהרת מצורע מ"מ עשה דתשלח איכא אבל ל"ת דלא תקח לא ידענא דלא נדחה מהא דתשלח ולמה לוקה לכן הוצרך משום דבכ"מ אין עשה דוחה ל"ת ועשה ול"ל כריב"א דל"ת נדחה ולכן אם לא שלח לקה כנ"ל והוא פשוט ונכון. ומעתה מצאנו מקום ישוב לקושי' קול הרמז שהתחלנו בו דלמה לא קתני קן יולדת, וי"ל הנה גילתה תורה תשלח אפי' לדבר מצוה ולכאורה גזה"כ הוא, אבל י"ל דכיון דבאמת אינו בעידנא רק דה"א דאלי' ודחי קמ"ל דלא דחי והטעם משום דאינו בעידנא כמ"ש לעיל, ולפמ"ש מתני' ג"כ רק בעשה לחוד איירי ולא דחי רק משום דאינו בעידנא כנ"ל, והנה בטעמא דליכא בעידנא דלא דחי מסבירי' אולי יעבור הל"ת או העשה ולא יקיים עשה אחרת יתעצל ולא יקיים משא"כ בעידנא, והנה התחלת המסכת הכל שוחטין בתוס' בשם הלכ' א"י דנשים לא ישחטו דעצלניות הן ותוס' הקשה עליו ועיין מ"ש בישוב. ושוב נתקשה תוס' למה לא קתני הכל שוחטין א' אנשים וא' נשים כדקתני הכל מונירי' עי"ש שכתב דליכא רבותא כאן ובאמת צ"ע דהרי לפנינו דהלכ' א"י ס"ל דלא ישחטו משום עצלניות הם ועכ"פ רבותא איכא וכתבנו לעיל דבאמת מזה ראי' כהלכת א"י וכן כתב רמ"א יו"ד סי' א' דאין נוהגי' לשחוט עיי"ש, ולפי"ז א"ש מתני' בתריי' שלפנינו דלא מבעי' לא תטול אשה קן יולד' כיון שאינו בעידנא אולי תתעצל ולא תביא הקן וחיוב שלה הוא רק הבעל צריך לשלם הקרבן ומצוה דידה היא וחיישינן לעצלנות, אפי' לטהר' מצורע דאיש אינו מתעצל מ"ה לא יטול או דגזה"כ הוא בלי טעם או ג"כ משום שאינו בעידנא שחיישי תורה לעצלנות או מקרה אחר' ומיושב קושי' קול הרמז בטוב טעם ודעת, ומשנה ראשונה מפרשת לאחרונה ממקור א' נובעת, וטובי' דברינו אלו ערבי' על אוזן שומעת ברוך החונן לאדם דעת. תני' דבי ר"י אומר אין לך כל מצוה ומצוה שמתן שכרה בצידה וכו' הרי זה שאמר לו אביו עלה לבית וכו' צ"ע איך קודם שראה ר' יעקב הך מעשה סבור ששכר מצוה בהאי עלמא ולא ראה ולא ידע כי יש צדיקי' שמגיע להם כמעשה רשעים וצדיק ורע לו רשע וטוב יש רשע מאריך ברשעו וצדיק אובד בצדקו ר"ל ומה הביאו לטעות שהשכר בעוה"ז, גם צ"ל דפתח בתרתי בכיבוד אב ושלוח הקן ומביא המעשה דמוכיח על שניהם ומסיים היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה והוא קרא דכיבוד אב ואם ולא של שלוח הקן דכתיב למען ייטב לך והארכת ימים וצ"ל כ"ז וגם אין מדוקדק היכן אריכת ימיו של זה והיכן הטבתו של זה דמחלק לשני' דהו"ל לומר היכן אריכות ימיו וטובתו של זה ונ"ל ליישב כל הדקדוקי' אחת לאחת, נקדים מאמר תמוה בש"ס ב"ק כ"ה ע"א שאל ר"ח ב"ע את ר"א כמה בדברות ראשונות לא נאמר בהם טוב ובדברות אחרונות נאמר בהם טוב אמר לי' עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב שאלני אם נאמר בהם טוב שאינו יודע אם כאמר בהם טוב ולבסוף מסיק כדי שלא תפסוק טובה מישראל עיי"ש, והיא תמוה איך ר"א לא ידע אם נאמר טוב ועיין תוס' בב"ק י"ג ד"ה תרווייהו שכתב שאמוראי' לא הי' בקיאי' בקראי, וח"ו לחשוב כן וגם אם לא ידע מעצמו השואלוש הוא ראה