כתב סופר גיטין חולין רעד

כמכפר דס"ל משעת שחיטה נאסר עיי' בקידושי' שם וקשה למה שביק סתם מתני' דכאן דס"ל מכשר כמכפר ע"כ ועיין, אלא די"ל דר"י סתמא אחרינא אשכח דסמך עלה וכה"ג מתרץ ש"ס בדוכתא טובא בש"ס ר"י סתמא אחרינא אשכח, וסתמא אחרינא היא במסכתא זו לעיל פ' או"ב פ"ב ע"א דמסיק דר"י הוא דאמר ע"ע אינה משנה והיינו דס"ל למתני' דע"ע אין נאסר מחיי' ועיי' תוס' כריתות כ"ה ע"א דמאן דל"ל מכשר כמכפר ל"ל ע"ע מחיי' נאסר דכא יליף ע"ע מצפורי מצורע וה"ה דל"ל צפורי מצורע מע"ע ושעיר המשתלח עיי"ש היטב, ולפמ"ש תוס' לעיל שם ד"ה ע"ע אינה משנה דהא דלא מוקי מתני' כמ"ד ע"ע נאסר מחיים דכך הי' קבלה בידו דאינה משנה וצ"ל ע"כ דמתני' דלא חשב ע"ע לרבנן דהוי שחיטה שאינה ראוי וחכמים מחייבים ע"כ דס"ל ע"ע אין נאסר מחיי' ול"ל מכשר כמכפר וא"כ אית לי' לר"י הך סתמא דל"ל מכשיר כמכפר וא"ש, אבל כד נזכור הראשוני' קושיתינו במקומה עומדת דלעיל פ' אלו טריפות מ"ג ע"א דמקשה על ר"י דאמר הלכה כדברי האומר כזית מקשה ש"ס והא אמר ר"י הלכה כסתם משנה וקתני ניטל הכבד ולא נשתייר המינה כלום ובתוס' ד"ה והא אמרי ר"י כתב הגם שיש משנה ואלו כשירות ניטל הכבד ונשתייר כזית מ"מ מקשה שפיר מאי חזית דסמכ' אהך סתמא הגם שמשנה בתרא עיקר ובחדא מסכתא יש סדר מ"מ אלו טריפות ואלו כשירות כחדא חשיבא עיי"ש, וכי כן קשה כיון דסתמא בתרא ס"ל מכשר כמכפר א"כ הי' לי' לר"י למפסק כסתמא דמכשיר כמכפר ולא כסתם מתני' דפ' או"ב דל"ל מכשר כמכפר והדרד הקושי' לדוכתא קמא ועיין. ומלבד זו קשה בעיני לומר דמתני' ס"ל דרש מחודש תשלח שצריך לשלח מיד וש"ס לעיל לא הזכיר מזה כלום הגם שישבנו כ"ז מ"מ דוחק בעיני, וגם כל עצמו של היש"ש שחידש שצריך לשלח מיד מחודש הגם שלדידי' פשוט מ"מ לא שערום אבותינו הראשונים. לכן טוב לנו לנטות מדרך זה אשר דרכנו בו עד עתה ולבחור לנו דרך אחר הטוב טוב לנו יותר ליישב משנתינו שלא יהי' סתירה מש"ס דלעיל וממילא רווחא שמעתתא ויתיישבו כל הקושי' בעזה"י. הנה בתשוב' חו"י סי' הקשה בס"ד דש"ס דתשלח שלוקחה מתחלה לטהר בו הלא יוכל לקיים שניהם דיוכל להטריף הבנים או לקלקל הביצים עד שאינם ראוי' וליכא מצות שלוח והניח בצ"ע, ובתחלת הרעיון הי' נ"ל די"ל דבאופן שצריך גם לבנים וליכא אלא אפרוח א' וצריך לשנים אחת למשלחת וא' לשחוט וא"א למיטרף האפרוח כמובן ועיין כזה בש"א, אלא דזה ליתא דא"כ יקח האם למשלחת והאפרוח לשחיטה. אבל נ"ל ליישב באופן שהאם טריפה ואינה ראוי' לטהרה מ"מ רע דטהורו' ולא אסורו' וצריך ע"כ ליקח האפרוח ולא יוכל להטריפו, אלא כי כן פשיטא שיוכל לשלח האם וליקח האפרוח אח"כ, אבל י"ל באופן שהי' יונה שובך ויונה עלי' בבית אחר ויודע שלא ירצה למכור וליתן לו האפרוח לאחר שיזכה לו חצירו וכ"ז שלא שלח האם אין חצירו זוכה לו כמבואר לעיל קמ"א ע"ב ולכן א"א לשלח האם וליטול האפרוח דמיד שישלח יזכה בעה"ב באפרוח ויודע שלא יתנו לו לטהר בו ולכן א"א רק שיקח האפרוח מתחת האם, ובאמת הקשה תוס' בב"מ הלא יוכל לפרוס תחת האפרוח קודם שישלח, ולתוס' פשיטא לי' דקני בכה"ג אבל הרמב"ם פ"א מהלכות זכי' ס"ל דלא מהני ורשותו של בעל קנה ע"ש הלכה ד' ובכ"מ וכ"כ אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בחידושיו ועפ"ז א"ש מ"ש ובאמת בחו"י שם ס"ל דלוקח הבנים מתחת ליכא רק איסור ומשו"ה הקשה מה שהקשה ובאמת מכח קושיתו מוכח דעשה ול"ת הוא וכן כתב אאמ"ו זצ"ל ג"כ ופשוט, והא"ש דל"ק קושי' חו"י הנ"ל דאיכא אופן שלא יוכל להטריף האפרוח באופן שכתבתי וא"ש עיין בכ"ז:

אבל אי קשי' הא קשי' לי לפי דהעלה בחו"י שם דגם אם אינו רוצה בבנים מ"ע איכא לשלח האם ולא ברצונו תלי' רק מונח אכרכפתא דרואה האם רובצת שצריך לשלח ומי שאינו עושה כן עובר עשה, ונ"ל פשוט דגם אם מטריף הבנים כדי לפטור עצמו מ"מ עבר העשה וביטלה שהי' מצוה עליו לקיים מצות שלוח מיד כשרואה אותה רק כשלקח האם אח"כ תו ליכא עשה ולאו אבל הוא ביטול ע"י שהטריף וקלקל האפרוחי' מ"ע, וכי כן קשה דטרח ש"ס למצוא ביטול עשה בלא ל"ת הכא י"ל דצריך תשלח כשמוצא קן הא דיטריף הבני' כדי ליקח האם לטהר בו ומבטל ע"י שמטריף הבני' מ"ע דשלוח וה"א דאתי עשה דמצורע ודחי קמ"ל דלא דלא יטריף הבנים ויקיים מצות שלוח וצל"ע. ונ"ל ליישב ע"ד פלפול דקשה לפ"ז לך ולא לכלביך ל"ל הלא נדע דצריכי' להיות ראוי' לו דאל"כ