כתב סופר גיטין חולין רעג

הלאו משיקיים עשה דשלוח ועבר הלאו וכי כן לא שייך להקשות מאי אולמא ומאי חזית דיקיי' עשה דמצורע יקיים עשה דשלוח אולמא ואולמא וטעמא רבא איכא שלא יעבור הלאו, משא"כ כשישלח עבור הלאו כיון שא"א לנתק בשלוח אחר כד"ד ולכן לא הקשה ש"ס למ"ד קיימו ולא קיימו אבל למ"ד בטלו קשה שפיר דעדיין יוכל לנתק הלאו וכן קשה לר"י, וכדמשני בלקחו ע"מ לשלחו ועשה איכא ולאו לא הי' שפיר מקשה מאי אולמא האי עשה כיון דלאו בשניה' לא יהי א"כ מאי אולמא ישלחנה וא"ש עיין, ומיושב קושי' ש"א די"ל מאן דס"ל ימי חליטו מותר בתשמיש ס"ל קיימו ולא קיימו והלא תלי' אי התראת ספק שמה התראה ופליגו בי' תנאי וי"ל מאן דס"ל דליכא כאן משום שלום ס"ל קיימו ולא קיימו:

ולא צריך לאסוקי דה"א משום שלום רק משום דלא יעבור הלאו כמ"ש, ולמ"ד ביטלו ולא ביטלו י"ל ס"ל כמ"ד ימי חליטנו קו"ח מימי ספורו וא"ש עיי'. אלא כד נעיין שפיר עדיין קושי' ש"א במקומה עומדת דהא לר' יודא ע"כ צריך למסקנת ש"ס דלקחה ע"מ לשלחה גם אי ס"ל קיימו ולא קיימו דס"ל שלח מעיקרא משמע והלא ר"י ס"ל ימי חליטו מותר בתשמיש וקשה מאי שלום איכא כאן וכהנ"ל, ולכן נ"ל ליישב באופן אחר. הנה צל"ע על קושי' הש"ס מאי אולמא לפמ"ש הנוב"י קמא בסופו דמשום מאי אולמא אי עבר ליכא משום מהב"ע והדבר מוכרח מאליו ופשוט וכבר הארכנו לעיל וכי כן י"ל דבאמת איכא מאי אולמא אלא דאם עבר וטיהר המצורע יצא דליכא מצוה הב"ע ולכן צריך תשלח וציותה תורה בפירוש שישלח אפי' לדבר מצוה ונאמרה עשה דתשלח בפירוש דלא תדחה מעשה אחר ופשיטא שאם עבר דאיכא מהב"ע וכן פשיטא לי' לשעה"מ הלכ' ושפיר צריך תשלח וצ"ע, ולכן נ"ל לומר ע"ד פלפול דכוונת קושי' ש"ס באופן אחר, הנה תוס' בפסחים דף נ"ט ע"א ד"ה כתב דבעשה דאלי' נגד עשה אחר' לא צריך בעידנא ומייתי ראי' מכאן דליכא בעידנא וע"כ משום דעשה אלי' כדמסיק ש"ס ולכן צריך קרא עיי"ש, ולפ"ז י"ל דזה קושי' ש"ס מאי אולמא האי עשה היינו הא אינו בעידנא רק באלי' ל"צ בעידנא ומאי אולמא ומשני גדול השלום ול"צ בעידנא וה"א דדחי לכן צריך קרא ול"ק קושיתי דלמא צריך כדי שיהי' מהב"ע, דבלא"ה הוא מהב"ע כיון דאינו בעידנא ועבר עשה דגם ל"ת אינו דוחה כשאינו בעידנא וכשעבר וקיים עשה הוי מהב"ע וכן בזה ומקשה ש"ס שפיר תשלח ל"ל דמאי אולמא וכיון שליכא אלימות והוי שלא בעידנא לא יצא ידי עשה ומתרץ הש"ס דאיכא אלימות דגדול השלום כנ"ל ועיין. אלא דלפע"ד איכא למישדא נרגא במ"ש תוס' דהכא אינו בעידנא לפי הפשוט לא ידעתי למה הלא כל זמן שלא שחט בידו לקיים העשה ולשלחה א"כ במאי שחושב שיקחנה לטהר המצורע עדיין לא ביטל העשה ועדיין כל רגע יוכל למהידר ולשלח ולא יטהר בו ולא מבטל ועובר העשה רק כששחטה והוי בעידנא וצ"ע, אבל נ"ל דא"ש למ"ד ציפורי מצורע משעת לקיחה נאסר א"כ מיד כשמזווג שתי ציפרי' מיד נאסרו ושוב אינו יוכל לשלחה דכיון דנאסרה שוב לא אמרה תורה שלח לתקלה וביטל העשה מיד כשמיחדה לטהר בו ולשוחטה דנאסרה ומ"מ לא מקיים המצוה עד דמטהר בה ושפיר לא מקרי בעידנא והא"ש דמקשה ש"ס דלמ"ד משעת לקיחה נאסר מאי אולמא ולא הוי בעידנא בפרט לשיטת רמב"ם דר"י ס"ל קיימו ולא קיימו ור"ל ס"ל ביטלו ולא ביטלו ור"ל ס"ל משע' לקיחה נאסר ושפיר מקשה ש"ס, והוצרך לחדש דגדול השלום, והא"ש דל"ק קושי' ש"א הנ"ל די"ל ר"י דס"ל דימי חליטו מותר בתשמיש ס"ל דציפור מצורע משעת שחיטה נאסר ובקידושין נ"ז ע"א איכא פלוגתא דתנאים בזה עיי"ש ולפ"ז לא צריך לאסוקי גדול השלום לדידי' וש"ס הוצרך לזה למ"ד משע' לקיחה נאסר משא"כ לר' יודא ומיושב קושי' ש"א ועיין בזה. ולפ"ז למ"ד מכשר כמכפר ומשעת לקיחה נאסר וס"ל דימי חליטו מותר בתשמיש קשה תשלח ל"ל אלא דלא מצינו מי שיסבור תרתי יחד ול"ק, אבל י"ל מתני' דידן ס"ל דימי חליטו מותר וליכא גדול השלום וס"ל ג"כ כמ"ד דאמרי' מכשר כמכפר ומשעת לקיחה נאסר וא"כ תשלח ל"ל וע"כ צריך לומר דתשלח לזרז דצריך לשלח מיד כמ"ש היש"ש ואפי' לדבר מצוה לא ישהה והא"ש מתני' דלא יקח אפי' לטהר היינו אפי' למשולחת אסור ליטלה, וא"ש ג"כ דנקט לטהר' מצורע דיש בו משולחת משא"כ לקן יולדת פשיטא שאסור ועיין. אלא דקשה מעתה לפי שכתבנו מוכח דסתם מתני' דכאן ס"ל כמ"ד מכשר כמכפר וקשה אר"י דס"ל בכ"מ הלכה כסתם מתני' וס"ל דל"א מכשר