כתב סופר גיטין חולין רעא

ל"ג שהאריך ג"כ ונדחק בישובו, ולפע"ד נראה דשאני איסור עשה ממצות עשה דאיסור עשה היינו שבא מכלל עשה כמו בתולה מעמיו יקח אשה וכדומה איסור עשה בוודאי קיל מל"ת שיש בו מלקות ומכיון שעשה דוחה ל"ת כ"ש שדוחה איסור עשה ולא שייך בזה מאי אולמא כמו דלא שייך בעשה נגד ל"ת גמור מכ"ש בזה וש"ס דקאמר שם באלמנה לכה"ג מנשואין עשה ול"ת הוא לשון מושאל הוא זה כיון שנקרא איסור זה עשה והיינו איסור עשה וס"ל לש"ס דאין עשה דוחה תרי לאוי' ועיין דבר זה בספר גינת וורדי' מהגאון פמ"ג ז"ל, וכן נסתפק בזה בנוב"י תניינא, ולפע"ד מזה מוכח דס"ל לש"ס דאין עשה דוחה תרי לאו ואפי' חד לאו ואיסור עשה שגרע מלאו ג"כ לא דחי דלא ילפי' מכלאים בציצית רק עשה דוחה ל"ת ולא יותר ובהצטרף עוד איסור אפי' איסור עשה בעלמא לא דחי העשה ולכן אמר בפשיטו' עשה ול"ת הוא היינו ל"ת גמור' ואיסור עשה, אבל בוודאי איסור עשה גרידא דחי לי' העשה מכ"ש וקו"ח מל"ת שדחי' והא"ש הרמב"ם דס"ל אם אסורה ליבם באיסור עשה שמדין אם בעלה קנה מקו"ח מאלמנה מאירוסי' לכה"ג שדחי לי' עשה וקנה כנ"ל נכון ופשוט ועיין, עיין פ"י כתוב' מ' ע"א ובהפלא"ה שם ובש"מ שם ועיין מ"ש אני שם בענין עשה דוחה תרי לאווין עיין פ"י ביצה ח', ועיין שושנת עמקי' מבעל פמ"ג כלל ב' מ"ש. והנה לכאורה נראה שיטת הרמב"ם דפליג אריב"א דכתב בעבר ולקח חייב לשלח ואם לאו לוקה נראה דל"ל כריב"א דלקי, אבל כבר כתב בשעה"מ די"ל דס"ל כריב"א רק מאחר דכתיב תשלח לוקה דציותה תורה שישלח ולא לדחי עיין בו, ועיין תשובות חתם סופר סי' רנ"א חיו"ד קושי' על הריב"א, וכמה קושי' כתב בספרן של צדיקי' על שיטה הלזו. ולולי שס"ל לתוס' דריב"א בכ"מ ס"ל דעשה דוחה לל"ת והעשה נשאר הי' נ"ל לומר דבר נכון דריב"א מעולם לא אמר רק בישוב הקושי' דכיסוי דוחה לל"ת ועשה די"ט ולא במק"א ואבאר ואפרש דברי, הנה במס' קידושין סוגיא דחדש מביא מירושלמי הא דלא אכלו מצה מחדש וליתא עשה ולידחי ל"ת דעשה דלפני הדיבור לא דחי עיי"ש ונתקשה במהרי"ט הלא מבואר בריש יבמות דעשה דלפני הדיבור חמיר. ובפ"י העלה דבר נכון מאוד דאין הכוונה דעשה דלפני הדיבור קל ואין בכח העשה לדחות ל"ת, אלא כיון דילפינן מכלאים בציצית דעשה דוחה ל"ת ובכ"מ שנאמרה עשה אמרה תורה עשה אותה אפי' במקום ל"ת האמורה, אבל עשה האמורה לפני הדיבור ועדיין לא הי' איסור חדש בעולם לא נאמרה העשה ולא ציוה ה' שתעשה אותה אפי' במקום ל"ת דחדש דהרי לא הי' עדיין איסור זה בעולם ולכן לא דחי עיי"ש והוא דבר יקר, ואקדים עוד תוס' קידושין ל"ד ע"א ד"ה מעקה וכו' נתקשה יהי' מותר לנשי' להדליק בשמן שריפה דליכא לדדהו רק לאו ותירץ ר' יוסף איש ירושלים דאלי' לפ"ת עיי"ש, והנה לשיטת ריב"א אינו כן דהא ל"ת לעולם נדחה ולדידי צ"ל אה"נ דלנשים מותר להדליק בשמן שריפה, ואפשר רבנן אסרו אטו אנשים ועיין, ואומר מעתה דריב"א ג"כ ס"ל בוודאי בכ"מ דאיכא עשה ול"ת ואין מקום לל"ת בלתי עשה עמה אין עשה דוחה עשה ול"ת ומלקין עליו דל"ת לא נדחה כלל כיון שלא אמרה תורה עשה זו וציותה שנעשינה אפי' במקו' כ"ת זו דהא יש עמה עשה ומאי אולמא כי כן לא נאמרה העשה במקום ל"ת שיש עמה עשה כלל ול"ת בתוקפה עומד' וכסבר' פ"י קידושין הנ"ל וזו סברת רוב שיטות דל"ל כריב"א, אלא דריב"א מתרץ שפיר על קושי' תוס' מש"ס פסחים אחרישה לא לחייב דהא י"ט עשה ול"ת ע"ז חידש ריב"א כאן דל"ת נדחה היינו כיון דבי"ט יש מקום לל"ת בלתי עשה כגון גבי נשים כי כן נאמרה מצות כיסוי ומצווי' עלי' אפי' במקום ל"ת דלא תעשה מלאכה די"ט רק באנשים נתוסף עשה עכ"פ אמרה תורה עשה דכיסוי אפי' במקום ל"ת די"ט כיון שיש לה מקו' לחוד היינו בנשים שוב באנשים ליכא רק עשה דל"ת נדחה ובעשה רק מאי אולמא, אבל במק"א מודה הריב"א ול"ק מכאן דעשה ול"ת דשליח הקן אגודי' אחודי' יחד אי אפשר לל"ת בלתי עשה ולא נאמרה עשה דולקח למטהר מעולם על ל"ת דשלוח הקן וא"ש הסוגיא ומיושבי' ג"כ קושי' אחרונים על הריב"א כנ"ל והוא דבר יקר ונכון מאוד לפע"ד ועיין. ע"ב קרי כאן כי יקרא פרט למזומן, בב"מ ק"ב ע"א הקשה תוס' למה לא מקשה מסיפא, ונ"ל ליישב הנה המרשש"ך שם הקשה מאי מקשה ש"ס דלמא איירי בחצר שאינו משתמרת וחידש דבאינו משתמר' אפשר אפי' משום דרכי שלום ליכא עיי"ש, ולפע"ד י"ל כיון דאיכא משום דרכי שלום הוי כחצר המשתמר כיון שימנעו מליטול משם וכעין זה קאמר ש"ס שם לעיל מיני' כיון דיצא