כתב סופר גיטין חולין רסט

קאי, אלא באמת מסוגיא דשם נראה שס"ל דאוריי' הוא מדהקשה על ר"ש עיי"ש בסוגי' ובאמת תוס' מ"ק גבי אין מערבי' שמחה בשמחה ג"כ ס"ל דאוריי' הוא עיי"ש, וי"ל מעתה דרבא הכא ס"ל אין עושין מצות חבילות דקתני בבריי' דאין מטהרי' שני מצורעים וכו' היינו מדרבנן ואמר שפיר שאין מזווגי' כה, אבל רמב"ם ס"ל כסתם ש"ס בסוטה שס"ל ע"כ אין עושין חבילות דאורייתא הוא ולכן לא הביא הא דשלא לזווג לה כנ"ל וק"ל. ויש לעיין ל"צ רבא לומר בכה"ג שישתכח בשביל שניה', י"ל בפשוט שנמצא' השחיטה טריפה ויוכל לזווג אחר' לזו ויוכל ג"כ ליקח זוג מחדש ועיין מל"מ הלכ' טומאת צרעת הלכה, שכתב למ"ד משעת לקיחה כשנטרפה השחיטה אחר לקיחה נשאר' המושלח' אסורה, ונ"ל שלקח זוג מחדש וזו ה"א שיוכל אחר לזווג לה אחת ולהביא' ת"ל טהורה ולא אסורה כיון שכבר נאסרה ודווקא לזה שכבר לקח מותר לזווג לה אחרת הגם שזו שנשארה אסורה וצ"ל דולקח שתי ציפרי' חיות טהורו' וכבר לקח טהורות ושוב נטרפה השחיטה מותר לזווג למשולחת כצ"ל לפי דברי המל"מ עיין אבל אחר שבא מתחלה להביא שתי ציפרי' לא יזווג לזו דולקח טהורו' כתיב. ולפ"ז א"צ כלל שיצאו שתי' באחת רק כהנ"ל, אלא לפמ"ש השעה"מ דרבא ס"ל ע"כ משעת שחיטה נאסר ליכא הנ"ל כמובן דהא בשע' שחיטה נאסרו ואז זו כבר טריפה ונשאר' המשולחת מותר' כמ"ש רמב"ם כן עיי"ש, אלא דעדיין י"ל בשמת המביא אחרי שחיטת הא' נשארה המשולחת ולא יקחנה אחר, וי"ל ועיין. מדאמר רב כהנא תקח לך ולא לכלביך וכו' עיי' ת"ח שמיישב למה לא אמר רב כהנא על מתני' רק על הברייתא, ולפע"ד נראה ליישב בפשיטות דבאמת י"כ דלכן על ביצי טמא' לא כיון שצריך מינו וכיון שטמא ממועט מציפור ממילא עוף טהור על טמא לא, אלא דבאמת בזה גופא מסופק ש"ס לקמן יונה על ביצי תסיל מהו ולא נפשט לכן מקשה ש"ס מאי טעמא ומביא די"ל כדרב כהנא ולא נפשט מכאן האיבעי', אבל רב כהנא לא אמר על מתני' משום הנח לך וכי כן גם טריפה כא וזה אין מוכח דאולי טעמא דמתני' משום שאינו מינו אבל באפרוחי' טריפו' חייב לשלח לכן העמיד הוכחתו על הברייתא וממילא יש לפרש מתני' ג"כ כן כנ"ל וק"ל. אמר רב כהנא דכתיב תקח לך ולא לכלביך, בתוס' לעיל בפ' אלו טריפות ס"ד ע"א ד"ה שאם רקמה וכו' כתב דמזה מוכח דביצי' מותרו' לאכלן מדכתיב תקח לך, ולכאורה צ"ע על בה"ג דמייתי תוס' שם דס"ל מדאיצטרך בת היענה דביצי' מותרו' ולא ס"ל דמוכח מתקח לך ועיין תשובות חתם סופר, ונ"ל דבש"ס ביצה דף כ"א פליגי ריה"ג ור"ע אי אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם גם נפש בהמה בכלל דריה"ג ממעט מלכם ולא לבהמה ור"ע מרבה גם כלבים מדכתיב לכל נפש והא דלכם למעט נכרי ומסתבר למעט נכרי מכלבי' כיון שמזונותן עליך, והנה ל"ק לר"ע דכאן ממעטי' לכלבים מכך דבאמת גם ר"ע מודה שסתם לכם ולך ולו ממש ולא לכלבים שמזונותן עליו רק כיון שכתיב לכל נפש ע"כ להעמיד בלכם לכלבים שמוטל מזונותן עליו, והנה כי כן י"ל דאם לאו דנפיק לן ממק"א דביצי' מותר' וחידוש הוא הגם שיצא מן החי כמו חלב דחידוש הוא משום הך דלך לא היינו מחדש דבר זה, ביותר היינו דוחקי' לפרש לך ולכלביך שמזונותן עליך והא דכתיב לך כלל למעט של איסורי הנאה כמו של הקדש בה"ב כמ"ש רמב"ם מיעוט זה בשל אפרוחי בה"ב מדכתיב לך, אבל מאחר דאית לנו היתר ביצה מבת היענה שוב מפרשי' לך כפשוטו לך ממש לאכלך ולא למאכל כלבו שמוטל עליו מזונותיו, כנ"ל בישוב הבה"ג, ובזה מיושב ג"כ קושי' א' שבספר שיחת חולין נילף רוב מהא דתקח לך ולא לכלביך הא האם צריך לשלח וע"כ דסמכינן על הרוב, ולהנ"ל א"ש דקודם שנדע דאזלינן בתר רובא הוי דחקינן דלך גם לכלבו וא"ש. ועיין בכ"ז. ע"ב הושיט ידו לקן ושחט מיעוט סימני' מהו וכו' יש לעיין באם מצא אפרוחים שנחתכו צוה"ג או שהוא חתך מהן צה"ג ולשיטת רמב"ן כשחותך למעלה הדרה כשירה א"כ יש לספק אם מחייב בשלוח כיון שיוכל לתקן הטריפו' כשיחתך אח"כ או דלמא בשעה שלוקח אותו ראוי' לו מקרי' ובשחט מקצת סימני' אחר ששהה לא יוכל לתקן עוד וכתב הש"ך סי' רצ"ב דכוונת ש"ס שעתה יוכל לשחוט בחד ידו, אבל בצה"ג גם אח"כ יוכל להכשירו לעצמו תקח לך קרינן או לא והדבר בספק אצלי וצ"ע. ביצי' זו ע"ג זו מהו שיטת הרשב"א דהספק גם על האם וכתב כגון שהאמצעי' טמאי' או שהביא ביצים מביתו והניחם תחתי' עיין בפנים ויש לעיין אם יפטור כשהניח' תחתי' כיון בשע'