כתב סופר גיטין חולין רסח

מצורע מע"ע ושעיר המשתלח דטריפה פסול מקשה ש"ס מיד מאלו עיי"ש, ולפע"ד עדיין יש להקשו' דהא מציפורי מצורע מוכח יותר דאזלינן בתר רוב אפי' במקום חזקה דהא איכא חזקת טמא וכשיטת הרבינו חיים כהן שבתוס' סוגי' דרוב דילפי' מפרה אדומה רובא וחזקה רובא עדיף מדאיכא חזק' טומאה מנגדת עיי"ש, וזה יש לילף גם מצ"מ משא"כ מע"ע ושעיר משתלח והי' לש"ס להביא יותר מציפורי מצורע וצ"ע ועוד מדתנא דבי ר"י נפקא וכו' לא אוכל להבין מאי מוכיח הש"ס אלא ע"כ טהורו' למעוטי טמאות עדיין קשה הלא מתנא דבי ר"י נפקא דטמאות לא דומי' דמכפר דצריך מן המותר לישראל בכל מכפר מכ"ש טמא דלא ומאי צריך טהורו' למעט טמאות, ואולי ש"ס ס"ל לפי הוכחה זו דע"כ סתם ציפור הכלל בכלל טהורו' וטמאות ואי לא כתיב טהורות הוי מוכחינן דלא צריך מכשר כמכפר והשתא דכתיב טהורות אמרינן שפיר מכשר כמכפר לשאר דברים כצ"ל והוא דוחק וצ"ע. למעוטי ציפורי עיר הנדחת, מכאן הקשה בשעה"מ פט"ו ממאכלות אסורות אי ביטול איסור לכתחלה מדרבנן למה לא ישלח הלא בטל ברוב ובנוב"י תניינא חיו"ד סי' מ"ה תירץ זה דביבש לכ"ע אסור לבטל לכתחלה כיון דפוגע באיסור ועיין מ"ש לעיל סוגי' דמכריזי' ומ"ש לעיל קט"ו ע"א הא דלא הקשה שעה"מ מלעיל קט"ו ע"א לא אמרה תורה שלח לתקלה וגם פלפלתי בדין דנב"י ובישוב קושי' תוס' שם בציפורי מצורע צריך קרא להתיר המשולחת ולא אכפיל הדברים ועיי"ש. והנה הניח תוס' בצ"ע אם יוצא בהקדיש והקריב קרבן מבהמה של עיר הנדחת ועיין מהרש"א שהספק דלמא משום דכתותי מכתת שיעורא ומשו' מאוס לכתחלה בוודאי אסור, ועיין ת"ח בס"פ כיסוי הדם שכתב שי"ל בעיר הנדחת ליכא משום מאוס כיון שלא נעבד בו עבירה רק יושבי' עבדו ע"ז עיי"ש ובחי' ר"ן, והנה נראה דפשיטא לתוס' כאן דאיסורי הנאה מקרי לכם דאל"כ איך יוכל להקדיש הרי צריך שיהי' שלו מה ביתו ברשותו וכן מקרי קרבנו וזה נגד מה דס"ל לתוס' סוכה פ' לולב הגזול גבי אתרוג של אשירה ועיר הנדחת דלולב של אשירה לא מקרי לכם משום דא"ה הוא עיי"ש, ובריטב"א שם המכונה רשב"א כתב בפירוש דא"ה מקרי לכם ועיין מג"א סי' תרמ"ט ועיין בפמ"ג שם דקשה הא דאמר ר"א שני דברים אינו ברשותו של אדם חזינן דחמץ משום דא"ה הוא לא מקרי שלך ונדחק מאוד, ומה שהקשה מגאון א' כבר הקשה כן בצל"ח סוגיא דחזקי' ור"א ג"כ עיי"ש וצריך עיון מב"ק מ"ה ע"א משנגמר דינו הקדישו אינו מוקדש פי' רש"י לפי שאינו שלו עיי"ש נראה שאינו יוכל להקדיש איסורי הנאה, ונ"ל שאין משם ראי' לשארי א"ה דאינו שלו די"ל שאני שור הנסקל שלא יוכל להחזיק בידו שצריך למסרו לב"ד לסקלו ואין לו בו רשות, אבל בשארי איסורי הנאה כמו ערלה ואשירה וכדומה י"ל דשלו הוא. אבל משיטת תוס' כאן קשה דהא דשל עיר הנדחת ג"כ יוצא להרוג ולשרוף בב"ד ומ"מ ס"ל שמקרי שלו, ומה"ט ניחא נמי דחמץ אחר זמן איסורו אינו יוכל לבטל שאינו שלו כמבואר היינו כיון שא"א לו להחזיק בו דעובר עליו בכל רגע ורגע ועיין סברא כזו בהפלאה קידושין במקדש בא"ה עיי"ש, ועל שיטת תוס' כאן צ"ע בכ"ז, ועיין חי' אאמ"ו זצ"ל כאן ובתשובתו בכתב סי' תרנ"ה. שלא יזדווג לה אחר הקשה תוס' האיך משמע זה מטהורות ושוב הקשה חיות ל"ל נ"ל המשך קושי' תוס' דכבר הרגיש מל"מ בהלכ' טומא' צרע' הלכה יו"ד דתוס' דהכא ל"ל כשיטת תוס' בקידושי' דמשולח' אסורה ג"כ עד שלוחה וע"כ ס"ל כאן כשיטת רש"י קידושין דמשולחת מותרת לגמרי והיינו לר"י ולר"ל אסורה עד שלוחי' ולהמעיי' בסוגי' שם מסקנת הסוגי' דר"י ור"ל פליגו אי ילפי' מכשר ממכפר עיי"ש, ומעתה י"ל דל"ק לכאורה איך ממעט מטהורו' י"ל רבא ס"ל כר"ל דמושלחת אסורה דיליף מכשר ממכפר אלא דלפ"ז קשה חיות ל"ל, ובלא"ה ל"ק חיות ל"ל דל"ל כתנא דבי ר"י וכ"כ חי' ר"ן די"ל על קושי' תוס' כן אבל השתא הקשה תוס' ממ"נ כנ"ל וק"ל, אלא בשעה"מ שם הוכיח דל"ל לרבא מכשר כמכפר. והנה הרמב"ם לא מייתי הא דשלא לזווג לה והקשה ביש"ש למה ועיי' מל"מ הלכ' טומא' צרעת שם שכתב דהרמב"ם מביאו באמת עיי"ש ועיין תשובות פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ז דחה תירץ מל"מ הנ"ל ועיין שעה"מ שם, ועיין יש"ש שהקשה הלא אין עושין מצות חבילות חבילות ונדחק כיון שכבר נטהר ליכא רק מצות שלוח ואינו דומה למטהר שני מצורעי' כא' עכ"ד וצ"ע הלא אין אומרי' ב' קדושי' על כוס א' וזה דומה לזה, והנה לפמ"ש תוס' בסוטה דף ע"א דאין עושין מצות חבילות רק דרבנן ל"ק דהכא על דרשא דקרא