כתב סופר גיטין חולין רסז

רוצה לזכות לעצמו אינו יוכל דאסורא קעביד ואפשר אינו מועיל אפי' כשרוצה מצד קנין הנעשה באיסור ועכ"פ סתמא דמלתא אין ד"א זוכי' לו ועיין לקמן סוף פרקין ביונה שובך ועלי' עיי"ש רק להקדש מותר לזכות הדרינן שלא יוכל להקדיש מה שאינו ברשותו כנ"ל ליישב עיין וק"ל. ע"ב ת"ר כי יקר' פרט למזומן לפי שנאמר שלח תשלח יוכל יחזור בהרים וכו' בת"ח הקשה גם בהחזר' אבידה כתיב השב תשיב ובטעינה ופריק' עזוב תעזוב ולא עלה על דעת שצריך לחזור אחרי' ושם ליכא מיעוט כמו כאן ונ"ל דל"ק דבאבידה וטעינה ופריקה לא אפשר לפרש שצריך לחזור אחריו באיזה מקום יחזור ויבקש אבידה אין מקום קבוע לכך ואולי לא אבד איש היום בעולם ואם אבד איה מקומו, אבל בשלוח הקן יוכל יחזור בהרי' וגבעו' נקט הבריי' מקומו' אלו ולא אמר סתם יוכל יחזור אחרי' ופרט מקומו' אלו כי שם דרכן לקוננן קנם בהר וגבעה יוכל יחזור במקום דשכיחי כדי לקיי' המצוה קמ"ל כי יקרה כנ"ל וק"ל. יוכל יחזור בהרים וכו' בתשובות חו"י סי' מסופק אם רואה קן ואינו רוצה בבנים אם מוטל עליו לשלח האם וליקח הבנים או דווקא כשרוצה ליקח הבנים אזי החיוב לשלח האם ומפשט פשיטא לי' מדאמר יוכל יחזור בהרים וחזינן שס"ד שצריך לחזור אחריו וממעטי' מכי יקר' ש"מ אבל עכ"פ כשרואה הקן צריך לקיים המצוה עיין בו, ולפע"ד עדיין יש לספק די"ל בס"ד דיוכל יחזור בהרים צריך להבין מאי גבול יש לו אטו יחזור בהרים תמיד ויבטל מכל כל ימיו כדי לקיים מצות שליח ומאי גבול שמת לו וע"כ צ"ל דה"א דמזהיר שלח תשלח שכל איש מישראל צריך להדר אחר מצוה זו כדי לקיימה עכ"פ פ"א כל ימין קמ"ל כי יקרה, והנה לספיקו' החו"י כל פעם שרואה קן צריך לשלח ואפי' כמה בפ"א צריך לשלח כי כן המצוה מיד כשרואה חל עליו החיוב, או י"ל דווקא כשרוצה בבנים אז החיוב מוטל לשלח ולא כשאינו רוצה וספק זה עדיין לא נפשט ואין כו שייכות להא דיחזור בהרים דס"ד שצריך לעשו' צדק' פ"א לקיים מצוה זו ויקח הבנים וישלח האם ויכניס עצמו לחיוב ואין זה ענין להא דחו"י כנ"ל ועיין. ודע די"ל דגם בעידן ריתחא לא מענשינן על שלא קיים מצות שלוח הקן דגם דבפ' התכלת אמר מלאכי בעידן רתחי מענשינן אעשה היינו כשעושה לו בגד ולובש בו ועושה צדקי לפטור עצמו מציצי' שעושה של ג' כנפי' מדבר שאינו חייב בציצית דבהא איירי שם מענשינן בעידן ריתחא דראה והתחכ' לפטור ממצוה, אבל בשלוח הקן וכדומה ששב וא"ת הוא ולא עשה התחכמו' לפטור נפשי' נ"ל דלא מענשינן לעולם וכן נראה למעיי' פ' התכלת שם. ומינה בנוטל האם ומטריף הבני' כדי לפטור נפשי' משלוח וכדומה י"ל שמענשי' כמו בציצית כיון שעשה התחכמות לפטור נפשי' ועדיין יש לעיין. המן מן התורה מנין דכתיב המן העץ פי' רש"י יתלה על העץ, ובילדותי אמרתי ע"פ שאחז"ל למה נתחייבו שונאיהם כלי' על שנהנו מסעודה של אותו רשע והיינו המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת, וכמדומה לי שמצאתיו אח"כ ביערת דבש, אסתר מן התורה ואנכי אסתיר פני, כתב גם בספר הנ"ל דכתיב אח"כ כי פנה אל אלקי' אחרי' היינו מה שאמרו כי על שהשתחו לצלם וק"ל. מרדכי מן התורה מנין דכתיב מר דרור ומתרגמינן מרי דכי פי' רש"י שהי' ראש לסנהדרין וצ"ע שמעולם לא הי מרדכי ראש לסנהדרין כמבואר בש"ס ספ"ק דמגילה, ונ"ל לפרש דבמדרש שקול מרדכי כמשה ונ"ל כי ע"י מרדכי קבלו תורה מחדש דאחז"ל ויתיצבו בתחתית ההר מכאן מודע' רבא לאורייתא ואפ"ה הדר קבלוה בימי אחשורוש שנאמר קיימו וקבלו, והנה בימי משה קבלוה באונס וע"י מרדכי שהאיר עיני ישראל בתורתו קבלוה ברצון טוב והנה כתב רמב"ן בתורה מר דרור בא מחי' ויש חי' שגדלה בבית ויש שהיא בשדה ואותו שבא מחי' שבשדה טוב יותר שאינה עצור וכבוש תחת יד בעלי' רק דמה בשדה כרצונה ולכן כתיב מר דרור עיי"ש, ונ"ל שמרומז בזה הטב' מרדכי כי בזמנו קבלוה ברצון טוב בלי אונס והיינו מר דרור מרי דכי' ובדרוש הארכתי יותר ואין כאן מקומו. דף ק"מ ע"א לא מכלל דאיכא טריפות, בתשוב' פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ז הקשה לפי' רש"י בתורה דחיות למעוטי טריפות א"כ הו"ל לש"ס לומר בסוגי' דרוב דמציפורי מצורע מוכח דאזלינן בתר רובא כמו דהוכיח מע"ע ומשעיר המשתלח והלא זה מנקד' בקרא, וניחא לי' דבאמת למסקנא ילפי' מכשיר כמכפר וחיות וטהורו' כדמפרש הש"ס ורש"י בתורה נקט דרש הפשוט וכן דרכו אבל הלכתא אינו כן וכיון שילפי' צפורי