כתב סופר גיטין חולין רסו

עיי"ש, ובמל"מ פ"ו ממתנו' עיין הלכה ז' האריך בדין זה והקשה על תוס' רי"ד הנ"ל הלא בגיזה לא משני הש"ס רק ביש לו גיזי' הרבה יחלק באופן שיתן לכל א' דבר חשוב וכן בתרומה כשיש לו תרומה הרבה אבל לא יתחייב להפריש הרבה כדי לתת לכהן נתינה חשובה עי"ש, ועיי' בנב"י תניינא חלק יו"ד סי' ר"א חידש דבר זה מעצמו לחלק בין לפטור הכרי והעיסה די בכ"ש אבל לא קיים בזה מצות נתינה והאריך בזה וכתב כי לא קדמוהו בזה שום פוסק או מפרש, והי' נעלם ממנו לפי שעה אריכת מל"מ הנ"ל, והנה נלפע"ד דיש לחלק בין נתינה דראשית הגז ובין נתינה דתרומה וחלה, דבתרומה וחלה חייב להפריש דאל"ה טבל הוא וזה מצוה בפ"ע ושוב גילתה תורה מה יעשה בתרומה שהפריש יתננה לכהן שמותר לאוכלה והיינו מה שהפריש מכריו ועיסתו יתן לכהן וכי כן מה שיש לו מתרומה בידו יתן לכהן וזו היא מצותו ולא צריך להפריש מתחלה כדי שיתן הרבה לכהן, וגם אפשר כשיש לו תרומה הרבה שנתקבץ אצלו מכמה הפרשות יוכל לחלק לכמה כהנים ולכל א' דבר מועט, אבל בראשית הגז דכל עיקר המצוה שיתן לכהן ויהנה אותו מראשית גיזתו לכן שפיר יש מצוה שיתן דבר חשוב ממה שיש לפניו מהרבה יתן יותר והכל לפי שגזז לפי החשבון יתן ואם נתקבץ לו הרבה גיזות יתן לכל כהן דבר חשוב שיעור הנאמר בו כיון שעיקר כוונת המצוה שיהנה כהן ממה שיש לו ועיין לעיל פ' הזרוע קל"ב ע"ב זרוע לא' וקיבה לשני' וכו' ויש לעיין בכ"ז. סליק חי' פרק ראשית הגז בעזה"י ברוך רחמנא דסייען עד כאן. חי' פרק שלוח הקן אמר רבינא הלכך עוף טהור וכו' שאתה מצוה להביאו לידי ב"ד וכו' ומסקינן בקודם שנגמר דינו ומשום ובערת הרע וכו' הקשה בחי' ר"ן יבא עשה ול"ת דשלוח הקן וידחה העשה ודבערת הרע, ותירץ דכיון דעשה ול"ת זו רק כשרוצה ליקח הבני' ובערת חובה לכן אינו דוחה כן מביא בשם גאוני' והוא דחה זה דאין עשה ול"ת דוחה עשה והניח בצ"ע עיין בפנים, והנה מדברים הנ"ל נראה דאם אינו רוצה ליקח הבנים אין כאן מצוה וחיוב עליו שיקח הבנים ויקיים המצוה ובתשוב' חו"י מסופק בזה ומסקנתו דחייב מדאמרו לקמן יוכל לחזור בהרים ת"ל כי יקרו משמע אבל כשפוגע בקן צריך לקיים מצות שלוח עיי"ש, ומחי' הר"ן הנ"ל נראה דל"ל כן. אבל באמת צל"ע דברי חי' ר"ן הנ"ל דוודאי ל"ק דיהי' חייב לשלח האם וליקח הבנים דתיתי עשה ול"ת דגם לפי שיטת החו"י דאיכא מצוה לשלח גם כשאין רוצה בבנים מ"מ בוודאי אין כאן רק עשה וכשלא עשה כן עבר עשה אבל ל"ת ליכא ורק הקושי' ע"כ כשלוקח האם לקיים מצות ובערת עובר עשה ול"ת נימא שעשה ול"ת ידחה העשה ולא יקח האם ולפ"ז אין מובן מה שמתרץ כאן שעשה זו רשו' כשרוצה ליקח הבנים ולא דחי מ"מ קשה איך יקח האם ויקיים ובערת והלא כשיקח האם איכא עשה ול"ת לשלח, וגם מ"ש חי' ר"ן דאין עשה ול"ת דוחה עשה, עדיין קשה למה יכנוס עצמו תחלה לעשה ול"ת דשלוח הקן משום עשה דובערת ודברי חי' ר"ן נעלמו ממני וצל"ע אבל בפשוט ל"ק דבמקום דאיכא מצוה ליקח האם לא נאמר' מעיקר' שלח תשלח ולא תקח האם ואין כאן דחי' כלל וצ"ע. דף קל"ט ע"א ומי קדוש אותו כי יקדש את ביתו קודש אמר רחמנא וכו' בתשובות בית אפרים חלק יו"ד סי' כ"ב הקשה מכאן על הר"ן נדרים פ"ד בהא דאמר רבא ראה ככר של הפקר, מפרש שהי' בתוך ד"א שלו ומקדשו וד"א שלו זוכי' להקדש והוא לא זכה בו מעולם עיי"ש, א"כ י"ל באופן זה איכא דפטור בשלוח הקן בהקדש ובחולין חייב כגון שראה קן בתוך ד"א שלו ואמר שיזכה בו הקדש ואינו מזומן שלא זכה בו מעולם ומ"מ הקדשו הקדש, והנה בוודאי לשיטת הרא"ש שם דמקדיש לאחר שיזכה בו ל"ק דהא ע"כ צריך שיזכה תחלה בו רק שמועיל הקדישו קודם שבא לידו על כשיזכה בו יהי' הקדש ול"ק, אבל על הר"ן צ"ע ולא זכיתי להבין מ"ש בבית אפרים שם בישוב הקושי' ולפע"ד נראה דלכאורה צ"ל להר"ן איך יוכל להקדיש והוא לא זכה בו מעולם ואיש כי יקדיש את ביתו כתיב. וצ"ל כיון שהוא נכנס בתוך ד"א אם לא מגלה דעתו שאינו רוצה לזכות בו זוכי' לו ד"א ממילא רק במה שאומר שיהי' הקדש מגלה דעתו שאינו רוצה שיקנו לו ד"א כי כן מקרי ברשותו כיון שלא חסר שום מעשה וקנין רק צריך לגלות דעתו שאינו רוצה בו ובגילוי דעת זה אמר של הקדש יהי' הקדישו מועיל כצ"ל לר"ן ועיין, ולפ"ז בשלוח הקן דאם