כתב סופר גיטין חולין רסה

זצ"ל בחידושיו, ומביא בשם הגאון המפורסם מו"ה מאיר נ"י אבדק"ק אינגוואהר יע"א שהשיב די"ל דווקא בקונה מנכרי אמרי' בלא הי' מבורר בשעת שחיטה דלמא ממיעוט טריפה הוא ואין הולכי' אחר הרוב אבל כאן לענין נתינה נגד הכהן אמרי' לוי יהי' שספק השקול הוא צדק משלך ותן לו אלו דבריו, ובאמת לפי שיטות דסוברים דלא ברור אם אמרי' במתנות כהונה צדק משלך וכו' כאשר כבר כתבנו א"כ ליתא לזה כמובן, ונ"ל לפי דמסיק דר"ש יליף ממעשר והנה במעשר ג"כ קשה איך אופן שיתחייב לעשר דלמא דטריפות נינהו ויפטור מלהעביר צאנו תחת שבטו ויש ג"כ הפסד ממון הקטר חלב ודם ע"ג המזבח, אבל י"ל דבאמת לכן רמזה תורה למעט טריפה בכל אשר יעבור לאפוקי ניטל מארכובה ולמעלה וה"ה שאר טריפות היינו בכה"ג שידוע שהוא טריפה, כמו שאינו עובר או אולי ג"כ ספק הנולד שנודע לנו, אבל אם לא נודע ולא נולד דבר לספק חייב לעשר ול"ק מאין הולכי' אחר הרוב כן חייבה תורה והא"ש כיון דילפי' ממעשר דטריפה פטור דווקא דומי' דמעשר משא"כ משום המיעוט אינו פטור גם דקוני שוני' גלי' שהוא ממיעוט טריפות בכך חייבה רחמנא כנ"ל וק"ל. דף קלז ע"א פשוט ונפשוט עדיף פי' הכה הרמב"ם פסק כרבנן דר"ש דטריפה חייב בראשית הגז ול"ל דרש צאן צאן ממעשר, וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שנתקשה הלא ס"ל לרמב"ם כר' אילעי דיליף נתינה נתינה דאינו נוהג בחול א"כ קשה לפטור טריפה ומשום נתינה נתינה כס"ד דש"ס לר"ש, ונלפע"ד ליישב במה שראיתי ג"כ בחידושיו הנ"ל שנתקשה איך יליף נתינה נתינה ממתני' הלא לא כתיב במתני' טריפה לא רק ונתן לכהן שיהי' ראוי' לו ולא לכלבו ממילא טריפה שאין ראוי לו פטור והלא גז מטריפה ראוי' לו ולמה מפטר הלא במתני' כל שראוי לו חייב ונדחק בזה, ונ"ל דבאמת בב"י סי' ס"א מייתי מספרי מדכתיב מאת זובחי הזבח לכן טריפה פטור דלאו זביחה מקרי עיי"ש, ולפ"ז ניחא לילף נתינה נתינה כמו מתנו' ממועט טריפה דפטור כן בראשית הגז, אבל לדרש מונתן לכהן שיהי' ראוי לו קשה כקושי' אאמ"ו זצ"ל וצ"ע ואומר מעתה דדרש מאת זובחי הזבח א"ש למ"ד שחיטה שאין ראוי' ל"ש שחיטה, אבל למ"ד וכן הלכתא דשמה שחיטה ליתא להאי דרש ול"ל למעט טריפו' רק מונתן לכהן ולא לכלבו ואין ללמוד ממנו ראשי' הגז כמובן והא"ש דש"ס כאן דרצה לומר דר"ש יליף נתינה נתינה היינו ר"ש לשיטתו דס"ל שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה ממועט טריפה ממתנו' מאת זובחי הזבח שפיר אי ס"ל היקש נתינה נתינה ילפי' ראשית הגז ממתנות לפטור בטריפה, אבל רמב"ם להלכתא דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה כו אכן לנו מיעוט לטריפה רק מונתן לכהן לכן הגם דס"ל ילפותא דנתינה מ"מ א"א למילף לפטור טריפה מראשית הגז וכהנ"ל עיין וק"ל. השוטף את הרחלי' וכו' הרמב"ם פסק כרבנן דתולש ביד חייב בראשית הגז וממילא ה"ה שוטף כ"מ, וראיתי בחי' אאמ"ו זצ"ל שנתקשה א"כ ריש פרקין ל"צ לומר בקדשי בה"ב גם בקדשי מזבח איכא באופן שתלש דרמב"ם ס"ל דתולש לאו היינו גוזז אלא לזה י"ל מ"מ אסור לתלוש משם כחשי דקדשי' אבל קשה עדיין הלא איכא בשוטף, ולש"ס י"ל דרצה לאוקמי אפי' כר"י דשוטף פטור אבל רמב"ם להלכתא צע"ג אכלו דבריו זצ"ל ושי', ולפע"ד י"כ הנה כבר הבאתי ריש פרקין מה דקשה על הרמב"ם הלא בעי העמדה והערכה ותירץ הרי קורקס דרמב"ם ס"ל כקושי' תוס' הלא הצמר כעצים ואבנים ול"ל תירץ תוס' כיון דמחובר חי' עיי"ש, וי"ל דווקא בקדשי בדק הבית דיוכל לגזוז מדאורייתא לכן הוי הצמר כעומד לגזוז וכגזוז דמי ולא חשוב כבהמה עצמה ואין בו העמדה והערכה, משא"כ בקדשי מזבח דאסור לגזוז וגם לתלוש דלאו היינו גוזז מ"מ אסור עכ"פ וגם צמר אינו עומד לתלוש רק לגזוז מחשיב צמר כמו בהמה וצריך העמדה והערכה וגם אחר שנגזז מ"מ כיון שהי' מחובר צריך העמדה כמ"ש תוס' והא"ש דלא יוכל הרמב"ם להביא רק בקדשי בה"ב אז י"ל דה"א לפרוק וליתב משא"כ בקדשי מזבח דצריך העמדה והערכה, וגם מ"ש הרמב"ם או במקדיש חוץ מגיזה א"א בקדשי מזבח דהא פשטה קדושה בצמר וסברא זו דעומד כגזוז אינו כמחובר עיין שבועות מ"ג ע"א גיטין כ"ט ע"א, כנלפע"ד ליישב וק"ל. ע"ב כישראל שיש לו גוזי' הרבה וכו' עיי' תוס' רי"ד קידושי' נ"ח ע"ב שנתקשה למה בתרומה חטה א' פוטרת, ולא נאמר כמו בראשית הגז שצריך ליתן שיעור נתינה, וחידש דבאמת לא קיים מצות נתינה רק בדבר חשוב שיש בו כדי נתינה ושמואל לא אמר רק שכרי נפטר בחטה אחת אבל לא קיים מצות נתינה בזה